ומסתברא כמאן דאמר זנב טלה [שעיש הוא כוכבים בצורת זנב והם חלק מטלה], דכתיב: (איוב לח, לב) "ועיש על בניה תנחם". אלמא [אמור] חסרה [שחסרים לה בניה] ומתחזיא כטרפא דטריף [ונראה כמקום שיש בו חסרון]. והאי דאזלא בתרה [וזו שהולכת אחריה. עיש היא בזנב של טלה, והולכת אחרי כימה שהיא חלק מטלה], דאמרה לה הב לי בני [שאומרת לה תני לי בני].
שבשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם, נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. וכשבקש לסתמה נטל שני כוכבים מעיש וסתמה.
וליהדר לה [ושיחזיר לה. אותם שני כוכבים עצמם שנטל ממנה]?
אין הבור מתמלא מחוליתו [כשחופרים בור וצוברים עפרו לידו, אם באים לסתום את הבור בעפר שהוציאו ממנו, אין העפר מספיק למלא את הבור].
(חומר למחשבה:
הבריאה מבחינת אמיתתה, אין בה מקום להעדר. היא כולה מציאות שלמה של גילוי אחדות הבורא. האפשרות שיהיה העדר נבראה בפני עצמה. אחרי שיש העדר, אין יכולת בטבע הבריאה, צמיחתה והתחדשותה למלא את ההעדר. כיוון שהוא לא חלק ממנה. וצריך לחדש עניין באופן מיוחד, למסור את הנפש ולגרום לנס, כדי למלא את ההעדר אחרי שנוצר.
מנחות כ"ט ב':
"ומפני מה נברא העולם הזה בה"י? מפני שדומה לאכסדרה [שפתוח מתחתיו. רש"י] שכל הרוצה לצאת יצא [שנבראה האפשרות להעדר].
ומאי טעמא תליא כרעיה? [מה טעם תלויה רגלו? שיש ריווח בין רגל שמאלית של הה"א לגגו]
דאי הדר בתשובה מעיילי ליה [שאם חזר בתשובה מכניסים אותו. מאותו פתח שבין הקצה העליון של רגל השמאלית והגג].
וליעייל בהך [ויכנס בזה. בפתח הגדול שמלמטה שממנו יצא]?
לא מסתייעא מילתא [לא מסתייע הדבר].
כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב (משלי ג, לד)"אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן"? בא לטהר מסייעין אותו, בא לטמא פותחין לו [מוכח שצריך סיוע מיוחד ומחודש כדי להיטהר אחרי שחטא. וחותר פתח מחודש כדי לשוב. ואינו יכול בפשטות למלא מה שחיסר ולחזור בפתח שיצא כמו בור שלכאורה היה אמור להתמלא מחולייתו].
ומאי טעמא אית ליה תאגא [ומה טעם יש לו כתר. תג בגגו]?
אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו קשר)
אי נמי [אם גם] אין קטיגור נעשה סניגור.
וליברי לה תרי ככבי אחריני [ולברוא לה שני כוכבים אחרים]?
(קהלת א, ט) "אין כל חדש תחת השמש".
אמר רב נחמן עתיד הקב"ה להחזירן לה, שנאמר: (איוב לח, לב) "ועיש על בניה תנחם" [שרק בעולם הזה אומרים אין חדש תחת השמש, שעניינו שאת הקילקול על האדם למלא. אבל בעולם הבא כתוב "אמלאה החרבה", שהקב"ה יחדש וימלא כל מה שחסר].
"ועל הזועות".
מאי זועות? אמר ר' קטינא, גוהא [בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא. רש"י].
רב קטינא הוה קאזיל באורחא [היה הולך בדרך]. כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא [בעל אוב של עצמות שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא – עצמות. רש"י], גנח גוהא [רעידת האדמה גנחה. רש"י: גנח גוהא. ותגעש ותרעש. כלומר נזדעזעת הארץ מאד מאד. "גנח גוהא" חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], וכן הלשון].
אמר מי ידע אובא טמיא [האם ידע בעל אוב העצמות] האי גוהא מהו [גוהא זה מהו]?
רמא ליה קלא קטינא קטינא אמאי לא ידענא [הרים אליו קול, קטינא קטינא, למה לא ידעתי. משמע קצת שבעל האוב ידע את מחשבתו עוד לפני שרב קטינא שאל אותו]? בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. והיינו גוהא
[וזהו גוהא. זו סיבת רעידת האדמה].
אמר ר' קטינא, אובא טמיא כדיב הוא [כזב הוא], ומיליה כדיבין [ודבריו כוזבין].
אי הכי גוהא גוהא מיבעי ליה [אם כך שתי רעידות היו צריכות להיות, כנגד שתי הדמעות].
ולא היא, גוהא גוהא עביד [באמת היו שתי רעידות. וצדקו דברי בעל האוב], והאי דלא אודי ליה כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה [וזה שלא הודה לו כדי שלא יטעו כל העולם אחריו].
ורב קטינא דידיה [שלו. מדעת עצמו] אמר, סופק כפיו. שנאמר: (יחזקאל כא, כב) "וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי". [סיבת רעידת האדמה היא שהקב"ה סופק כפיו]
רבי נתן אומר אנחה מתאנח. שנאמר: (יחזקאל ה, יג) "והניחותי חמתי בם והנחמתי [אנחם על הרעה שעשיתי להן. רש"י]".
[ומאותה אנחה מרעיד הקרקע. ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה), כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח. רש"י]
ורבנן אמרי בועט ברקיע. שנאמר: (ירמיהו כה, ל) "הידד כדורכים יענה [שדורך ובועט ברקיע. רש"י] אל כל יושבי הארץ"
רב אחא בר יעקב אמר, דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד. שנאמר: (ישעיהו סו, א) "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי [כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ שהיא הדום רגליו. רש"י]".
"ועל הרעמים".
מאי [מהו] רעמים? אמר שמואל ענני בגלגלא [עננים מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול. לשון אחר העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם ואותו הקול היינו רעמים. רש"י] שנאמר: (תהלים עז, יט) "קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ".
ורבנן אמרי [אומרים], ענני דשפכי מיא להדדי [עננים ששופכים מים זה לזה]. שנאמר: (ירמיהו י, יג) "לקול תתו המון מים בשמים".
רב אחא בר יעקב אמר, ברקא תקיפא דבריק בעננא ומתבר גזיזי דברזא [ברק חזק שבורק בענן ושובר גזיזים של קרח].
רב אשי אמר, ענני חלחולי מחלחלי [מתרוקנים], ואתי זיקא ומנשב אפומייהו [ובא רוח ומנשב על פיהם], ודמי כזיקא על פום דני [ודומה כרוח על פי חביות]. ומסתברא כרב אחא בר יעקב, דבריק ברקא, ומנהמי ענני, ואתי מטרא [ובא גשם].
"ועל הרוחות".
מאי רוחות? אמר אביי זעפא [סופה חזקה מאוד].
ואמר אביי גמירי [למודים. מסורת בידינו] דזעפא בליליא לא הוי [שזעפא בלילה אינו].
והא קא חזינן דהוי [והרי אנו רואים שיש. זעפא בלילה]?
ההוא דאתחולי ביממא [ההוא שהתחיל ביום].
ואמר אביי גמירי דזעפא תרתי שעי לא קאי [שזעפא שתי שעות לא עומד] לקיים מה שנאמר: (נחום א, ט) "לא תקום פעמים צרה".
והא קא חזינן דקאי [והרי אנו רואים שעומד]? דמפסיק ביני ביני [שמפסיק בין לבין].
"ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם".
מאי ברקים? אמר רבא ברקא.
ואמר רבא ברקא יחידאה [שלא הבריק אלא פעם אחד. רש"י], וברקא חיורא [לבן], וברקא ירוקתא [ירוק], וענני דסלקן בקרן מערבית ואתיין מקרן דרומית [ועננים שעולים בקרן מערבית ובאים מקרן דרומית], ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה [ושני עננים שעולים אחד לפני חבירו], כולהו קשיין [כולם קשים].
למאי נפקא מינה?
למבעי רחמי [לבקש רחמים].
והני מילי בליליא, אבל בצפרא לית בהו מששא [ודברים אלה בלילה, אבל בבוקר אין בהם ממש].
אמר רבי שמואל בר יצחק, הני ענני דצפרא לית בהו מששא [אלה עננים של בוקר אין בהם ממש. רש"י: ענן בוקר. לא קבוע], דכתיב: (הושע ו, ד) "וחסדכם כענן בקר וגו'". [מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ]
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, הא אמרי אינשי [הרי אומרים אנשים]: כד מפתח בבי [כשנפתחות הדלתות. בבוקר] – מיטרא [גשם], בר חמרא [מי שנושא סחורה עם חמורו]! [לך אני אומר בר חמרא:] "מוך שקיך [קפל שקים שלך] וגני [ושן].
[הכוונה שיקפל השקים תחתיו ויישן עליהם. מכיוון שירד גשם בבוקר, בוודאי ירד כל היום ותהיה החיטה בזול ואין לו רווח לילך ולסחור בה. וקשה מזה על מה שאמר רבי שמואל בר יצחק שענני בוקר אין בהם ממש]
לא קשיא [לא קשה]. הא דקטר בעיבא [זה שקשור בענן עבה. שאז יירד כל היום], הא דקטר בענני [ענן קלוש. הוא ענן בקר שאין בו ממש. רש"י].
אמר ר' אלכסנדרי אמר ר' יהושע בן לוי, לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב. שנאמר: (קהלת ג, יד) "והאלהים עשה שייראו מלפניו".
ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו [לפי שהוא מראה כבוד ה'. רש"י], שנאמר: (יחזקאל א, כח) "כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפול על פני" [כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר].
לייטי עלה במערבא [מקללים עליה בארץ ישראל], משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא [משום שנראה כמי שסוגד לקשת].
אבל ברוכי ודאי מברך.
מאי מברך? ברוך זוכר הברית.
במתניתא תנא: "ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר, נאמן בבריתו וקיים במאמרו".
אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו [נאמר לשתיהן], ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. [עניין הברכה הוא על הברית שכרת הקב"ה אחרי המבול.
בראשית ט':
"ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת-זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם. י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. יג אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. יד וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ"]
"על ההרים ועל הגבעות". [על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית]
אטו כל הני דאמרן עד השתא לאו מעשה בראשית נינהו [וכי כל אלה שאמרנו עד עכשיו לא מעשה בראשית הם]? והכתיב: (תהלים קלה, ז) "ברקים למטר עשה"?
אמר אביי כרוך ותני [כרוך ושנה. כלומר יש לשנות "על הזיקין וכו', ועל הנהרות וכו', בהמשך אחד, ועל כולם מברך שתי ברכות, שכוחו וגבורתו, ועושה בראשית].
רבא אמר, התם [שם. בזיקין וכו' עד הברקים] מברך תרתי [שתיים], ברוך שכחו מלא עולם ועושה מעשה בראשית. הכא [כאן. בהרים וכו'], עושה מעשה בראשית איכא [יש]. שכחו מלא עולם ליכא [אין. רש"י: לא מצי לברוכי [לא יכול לברך] "מלא עולם", שאינן במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו].
אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה רקיע בטהרתה אומר ברוך עושה בראשית [שכך היתה ברייתו ואחר כך כסוהו עננים. רש"י].
אימתי? אמר אביי כי אתא מטרא כולי ליליא [כשבא גשם כל הלילה], ובצפרא אתא אסתנא ומגליא להו לשמיא [ובבוקר באה רוח צפונית ומגלה להם לשמיים]. ופליגי [וחולקים. רבי יהושע בן לוי ואביי] דרפרם בר פפא אמר רב חסדא. דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא, מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה. שנאמר: (ישעיהו נ, ג) "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם".
תלמוד מוסבר ומאמרים - ברכות 