גמ' [גמרא]: מאי [מה] מברך? אמר ר' יעקב א"ר אושעיא (ישעיהו מה, ז) "יוצר אור ובורא חשך" [לשון הפסוק בישעיהו מ"ה ז': "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עשֶׂה כָל אֵלֶּה".
תחילת ברכת יוצר אור, הברכה הראשונה מברכות קריאת שמע של שחרית, כפי שהיא בסידור: " בָּרוּךְ אַתָּה יְהוָה אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ. עשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל. הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וכו'". הנוסח המלא של ברכות קריאת שמע].
לימא [לומר] "יוצר אור ובורא נוגה" [כדי לא להזכיר חושך]?
כדכתיב קאמרינן [כמו שכתוב אנו אומרים].
אלא מעתה (ישעיהו מה, ז) "עושה שלום ובורא רע", מי קא אמרינן כדכתיב [האם אנו אומרים כמו שכתוב], אלא כתיב [כתוב] "רע", וקרינן [וקוראים אנו] "הכל"?
לישנא מעליא [לשון טובה. משנים את הלשון כדי לא לומר דבר לא טוב].
הכא נמי לימא [כאן גם לומר] "נוגה" לישנא מעליא.
אלא אמר רבא כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום [באמת משום "לישנא מעליא" היה ראוי לקבוע בסידור "בורא נוגה". אבל אע"פ כן השאירו את לשון הפסוק "בורא חושך" בברכת קריאת שמע של בוקר, כדי להזכיר מידת לילה ביום].
בשלמא [לא קשה] מדת לילה ביום, כדאמרינן [כמו שאנו אומרים] "יוצר אור ובורא חשך". אלא מדת יום בלילה היכי משכחת לה [היכן מוצאים אותה]?
אמר אביי, "גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור" [מנוסח ברכת "המעריב ערבים" שלפני קריאת שמע של ערבית].
ואידך מאי היא [והאחרת מה היא. כלומר הברכה השנייה של קריאת שמע]?
אמר רב יהודה אמר שמואל, "אהבה רבה".
וכן אורי ליה רבי אלעזר לר' פדת בריה [וכן הורה לו רבי אלעזר לרבי פדת בנו], "אהבה רבה".
תניא נמי הכי [נאמר בברייתא גם כך]: אין אומרים "אהבת עולם", אלא "אהבה רבה". ורבנן אמרי [אומרים] "אהבת עולם", וכן הוא אומר (ירמיהו לא, ג) "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד".
אמר רב יהודה אמר שמואל, השכים לשנות [ללמוד תורה], עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך [ברכת התורה. שאסור ללמוד תורה בלי לברך קודם ברכת התורה]. משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך [ברכת התורה], שכבר נפטר באהבה רבה [שיש בה מעין ברכת התורה "ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך", "ותלמדם חקי רצונך". רש"י].
אמר רב הונא, למקרא צריך לברך [ברכת התורה], ולמדרש אין צריך לברך.
ור' אלעזר אמר למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה אין צריך לברך.
ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי [גם] צריך לברך, אבל לתלמוד אין צריך לברך.
ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך, דאמר [שאמר] רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין [פעמים רבות] הוה קאימנא קמיה דרב [הייתי עומד לפני רב] לתנויי פרקין בספרא דבי רב [לשנות פרקנו ב"ספרא דבי רב". הוא מדרש תנאים על ספר ויקרא], הוה מקדים וקא משי ידיה ובריך [היה מקדים ורוחץ ידיו ומברך], ומתני לן פרקין [ושונה לנו פרקנו].
(חומר למחשבה:
"ספרא דבי רב" הוא מדרש תנאים קדום על ספר ויקרא, וכנראה קדם למשנה. לא מובן למה הגמרא מחשיבה אותו כתלמוד לעניין ברכת התורה, ולא כמדרש או משנה. בספר הרי"ף יש גרסה אחרת לסוגיא זו, ולפי גרסתו אכן נחשב ספרא דבי רב כמדרש לעניין ברכת התורה ולא כתלמוד.
צריך הסבר מדוע שיהיה הבדל לעניין ברכת התורה בין מקרא למדרש למשנה ולתלמוד.
בשולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן מ"ז סעיף ד', פסק בעל השולחן ערוך שמי שמהרהר בדברי תורה, אינו מברך ברכת התורה. טעמו הוא משום שיש סוגיא בתלמוד לגבי דין כללי הנוגע להרבה נושאים הלכתיים, האם הרהור דינו כאמירה או לא (הרהור כדיבור דמי, או הרהור לאו כדיבור דמי). מסקנת הגמרא לפי רוב המפרשים שלהלכה הרהור לא נחשב כמו אמירה. מכח זה פסק השולחן ערוך שעל הרהור בדברי תורה לא מברכים ברכת התורה.
הגאון מווילנא (הגר"א=הגאון רבי אליהו), הקשה על השולחן ערוך, שאמנם הרהור לא נחשב כדיבור, אבל גם אם נחשב רק כהרהור, מכל מקום מקיימים מצוות תלמוד תורה בהרהור בלבד, ולכן מן הדין לברך גם על הרהור בדברי תורה. מה אכפת לנו אם הרהור דינו כדיבור או לא, בין כך ובין כך בוודאי מקיימים בהרהור מצוות תלמוד תורה.
הנראה לעניות דעתי בזה, שכדי שחז"ל יתקנו ברכה על מצווה, צריך שיהיה מעשה מסויים, ברור וניכר, של קיום המצווה, שאליו תתייחס הברכה.
מצוות עשה מן התורה כמו אמונה בבורא, אהבת הבורא, יראה מפניו, תשובה, זכירת יציאת מצריים ואת אשר עשה עמלק, סיפור יציאת מצריים בליל הסדר, קריאת שמע (כמו שכתב במשנה ברורה סימן נ"ח סעיף קטן כ"ה, והסברתי לעיל י' ב', שברכות קריאת שמע אינן מדין ברכת המצוות, אלא חלק מסדר התפילה), ברכת המזון (ברכת המזון היא מצוות עשה מהתורה, והיה אפשר שיתקנו לפניה ברכה אשר קדשנו וכו' לברך על המזון), תפילה, וכן גם מצוות כמו חסד, כיבוד הורים ועוד, אין עליהן ברכת המצוות. אלה דברים שעיקרם הוא הדעה, ההוויה הנפשית, הכוונה, וגם אם יש בהם מעשה גשמי מסויים הוא טפל.
לימוד תורה הוא בעצם לחשוב נכון ולהגיע למבט הישר על כל דבר הדורש מחשבה. גם אברהם אבינו למד תורה, למרות שעוד לא ניתנה מסיני, וגם רבי אלעזר בן דורדיא נחשב למי שלמד את כל התורה. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך. גדר לימוד התורה אינו מוגבל לעיסוק בטקסט כלשהו. להיפך, יש איסור לכתוב תורה שבעל פה, והתירו חכמים לכתוב נגד דין תורה כדי שלא תישכח. ליצוק מים על ידי תלמיד חכם היא דרגה גבוהה יותר של לימוד תורה מאשר לשמוע הלכות מפיו. לכן אי אפשר לקבוע ברכת המצווה על מצוות תלמוד תורה, כמו כל המצוות הנ"ל.
אם ברכת התורה היתה מדין ברכת המצוות, הרמב"ם היה מביא אותה בהלכות תלמוד תורה, כמו שברכת להניח תפילין היא בהלכות תפילין, וברכת לישב בסוכה היא בהלכות סוכה.
הרמב"ם הביא דין ברכת התורה בהלכות תפילה, כי היא דין שתקנו מסדרי התפילה לשבח לקב"ה על טובותיו עמנו. עד סוף פרק ו' מהלכות תפילה הוא מסדר דיני תפילת שמונה עשרה. פרק ז' עוסק בתפילות נוספות שתקנו אנשי כנסת גדולה מלבד תפילת שמונה עשרה. הוא נפתח: "כשתיקנו חכמים דברי תפילות אלו [כלומר תפילת שמונה עשרה], תיקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום; ואלו הן: וכו'".
הרמב"ם מביא על הסדר את ברכות השבח שתקנו אנשי כנסת גדולה על סדר היום עד שמגיע בהלכה י' – י"א לברכת התורה:
"הלכה י': המשכים לקרות בתורה קודם שיקרא קרית שמע, בין קרא בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה, נוטל ידיו תחילה, ומברך שלוש ברכות, ואחר כך קורא.
ואלו הן: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה. הערב נא ה' אלוהינו, את דברי תורתך בפינו ובפיפייות עמך כל בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך כל בית ישראל לעולם, יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, ברוך אתה ה' נותן התורה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה.
הלכה י"א: בכל יום, חייב אדם לברך שלוש ברכות אלו, ואחר כך קורא מעט מדברי תורה. ונהגו העם, לקרות ברכת כוהנים; ויש מקומות שקורין "צו את בני ישראל" (במדבר כח,ב); ויש מקומות שקורין שתיהן. וקורין פרקים או הלכות מן המשנה, או מן הברייתות".
נראה לי שיש לדייק בדברי הרמב"ם שכתב "לקרות בתורה". לעניות דעתי פשר העניין הוא כך: עיין לעיל י' ב', שכתבתי בעניין ברכות קריאת שמע, שמלבד דין מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע, יש דין נוסף, שאנשי כנסת הגדולה שתיקנו את סדר התפילות המחייב, תיקנו כחלק מסדר זה לקרוא את פרשות קריאת שמע. לפי הגאונים כחלק מתפילת שחרית וזמנה עד סוף זמן תפילת שחרית (שעה רביעית או חצות היום), ולפי הרמב"ם כתקנה עצמאית שזמנה עד הערב.
תקנת אנשי כנסת הגדולה לקרוא פרשות קריאת שמע, היא תקנה "לקרוא" בתורה, כעין התקנה של קריאת התורה בשבת בבית הכנסת. זהו מעשה מוגדר ומסויים של "קריאה", לא של לימוד תורה או הגות בתורה (בין אם קורא בזמן ויוצא ידי חובת המצווה מהתורה, ובין אם אחרי הזמן ומקיים תקנת סדר התפילה בלבד) ועליו תקנו ברכה לתת שבח על לימוד התורה, היא ברכת אהבה רבה שלפני קריאת שמע. וכמו שיש ברכה על קריאת התורה בבית הכנסת בשבת, שהיא ברכה על "קריאת תורה", ולא על לימוד והגות.
אם קורא לפני התפילה קריאה בתורה שהיא קריאה דומה לקריאת פרשת שמע, יש לברך עליה כמו שיש לברך על קריאת פרשת שמע. לכן היו דעות שדווקא אם קורא בתורה לפני התפילה מברך, ולא אם קורא משנה, או רק משנה ולא תלמוד וכן הלאה. משנה ביחס לתורה, או תלמוד ביחס למשנה, הם תורה שמהותה להיות בעל פה, בסברא ומשא ומתן ופלפול והגות, ולא דבר כתוב שקוראים אותו כמו שנכתב. ולכן פחות יש מקום להחשיב את זה כמעשה קריאה בתורה.
בזה יובנו דבריו של השולחן ערוך, שרק אם הרהור דינו כדיבור לכל הדיני שבתורה, אפשר יהיה להחשיבו כקורא בתורה. ומאחר שלהלכה הרהור אינו כדיבור, אין כאן מעשה של קריאת תורה, ואין על זה דין ברכת התורה, אע"פ שבלי ספק מקיימים בהרהור מצוות תלמוד תורה, וקושיית הגר"א עליו, שבהרהור מקיימים מצוות תלמוד תורה, לא קשה כלל).
מאי מברך [בברכת התורה]? אמר רב יהודה אמר שמואל: "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה".
ור' יוחנן מסיים בה הכי [כך]: "הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל".
ורב המנונא אמר: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה".
אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות. הלכך לימרינהו לכולהו [לומר את כולן].
תנן התם [שנינו שם. משנה במסכת תמיד, תחילת פרק ה'. מדובר על סדר התפילה של הכהנים במקדש]: "אמר להם הממונה, ברכו ברכה אחת! והם ברכו [בגמרא דנים אם זו ברכת אהבה רבה או יוצר אור]. וקראו עשרת הדברות [מחוץ למקדש ביטלו את קריאת עשרת הדברות, שלא יאמרו המינים שרק עשרת הדברות ניתנו בסיני], "שמע" [פרשה ראשונה של קריאת שמע], "והיה אם שמוע" [פרשה שניה של קריאת שמע], "ויאמר" [פרשה שלישית של קריאת שמע], וברכו את העם ג' ברכות: "אמת ויציב" [היא ברכת גאל ישראל שאומרים גם מחוץ למקדש אחרי קריאת שמע], ו"עבודה" [ברכה מיוחדת לכהנים שיקובל התמיד ברצון] ו"ברכת כהנים". ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא".
מאי [מה היא] ברכה אחת? כי הא [כמו זה] דרבי אבא ור' יוסי בר אבא אקלעו [נקלעו] לההוא אתרא [לאותו מקום], בעו מנייהו [שאלו מהם] מאי ברכה אחת? לא הוה בידייהו [לא היה בידם], ואתו שיילוהו [ובאו שאלוהו] לרב מתנה, לא הוה בידיה [לא היה בידו], אתו שיילוהו [באו שאלוהו] לרב יהודה, אמר להו הכי אמר שמואל [אמר להם, כך אמר שמואל], "אהבה רבה".
ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש, "יוצר אור".
כי אתא [כשבא. הכוונה כשבא רב יצחק בר יוסף מארץ ישראל לבבל. רבי זריקא, רבי אמי, ורבי שמעון בן לקיש, הם אמוראים ארץ ישראליים] רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי זריקא [זו של רבי זריקא] לאו בפירוש אתמר [לא בפירוש נאמרה], אלא מכללא אתמר [אלא מהיסק נאמרה. כללא=לימוד מהיסק. לפעמים לומדים מהיסק שדעת רב פלוני כך וכך, ואומרים, רב פלוני אמר כך וכך, וזה נקרא "מכללא איתמר"], דאמר [שאמר] ר' זריקא אמר רב אמי אמר ר' שמעון בן לקיש: זאת אומרת [המשנה במסכת תמיד] ברכות [קריאת שמע] אין מעכבות זו את זו [מכך ששמענו את רבי שמעון בן לקיש אומר על המשנה בתמיד 'זאת אומרת שברכות אין מעכבות זו את זו', יש ללמוד שדעתו ש"ברכה אחת" שנאמרה במשנה היא "יוצר אור", ויוכיח כן בהמשך. ומכלל זה אמר רב זריקא: 'אמר רבי שמעון בן לקיש יוצר אור'.
ברכות אינן מעכבות זו את זו פירושו שאם אמר אותן שלא לפי הסדר יצא ידי חובה, או אמר רק אחת בלי האחרות, יצא ידי חובתה, ולא אומרים שאם לא אמר את כולן לפי הסדר לא יצא ידי חובת אף אחת מהן]. (לעיל י' ב' ב"חומר למחשבה" הבאתי שדעת הרמב"ם שברכות קריאת שמע אינן חלק מסידור תפילת שחרית, אלא תקנה בפני עצמה שתיקנו מסדרי התפילה בלי קשר לתפילת שחרית. ולכן לדעתו אפשר לומר ברכות קריאת שמע עד הערב ולא כדעת הגאונים שמותר לאמרן רק עד סוף זמן תפילת שחרית. וייתכן שמקור דעת הרמב"ם הוא מכאן, שמותר לאמרן לא לפי הסדר ומותר אחת בלי האחרות. ואם היו חלק מהתפילה היה חיוב לאמרן כסדרן, כמו כל שאר חלקי התפילה).
תלמוד מוסבר ומאמרים - ברכות 