"בניהו בן יהוידע" זה סנהדרין [כיוון שבניהו היה אב בית דין], ו"אביתר" אלו אורים ותומים [אביתר היה כהן].
וכן הוא אומר: "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" [כרתי ופלתי אלה האורים ותומים. בניהו בן יהוידע היה אב בית דין ולא היה כהן, ולא היה קשור לאורים ותומים. הגמרא מפרשת את הפסוק שנלמד ממנו שבניהו היה ראשון וקודם לאורים ותומים שבתחילה נוטלים רשות ואח"כ שואלים אם יצליחו].
ולמה נקרא שמם [של האורים ותומים] כרתי ופלתי? כרתי שכורתים דבריהם [שאומרים דברים קצובים וגמורים שלא יפחתו ולא יוסיפו – רש"י], פלתי שמופלאים בדבריהם.
ואח"כ "שר צבא למלך יואב" [זהו סיום הפסוק, שבו כל שם מרמז על גוף בהנהגת האומה, ומלמד את סדר מעבר ההחלטה על היציאה למלחמה דרך גופים אלה. "יואב" הוא הצבא, שמוציא לפועל את ההחלטה אחרי שעברה את כל השלבים הנדרשים].
(חומר למחשבה:
אם האורים ותומים נותנים תשובה ברורה על ידי רוח הקודש, מדוע יש לפני כן לקיים דיון בסנהדרין. לפירוש הגמרא יש פסוק מיוחד שמלמד שיש להקדים את הדיון בסנהדרין לשאלת האורים ותומים. ואכן זה חידוש. זו שאלה עמוקה על היחס בין חכמה לנבואה שנדונה באריכות בדברי חז"ל.
נביא כאן מפני חשיבותו את המעשה בתנורו של עכנאי, העוסק ביחס בין סברת חכמים לבת קול משמים.
בבא מציעא נ"ט עמוד ב':
תנן התם חתכו [את התנור] חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאין וזה תנור של עכנאי.
תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה [ויש שאומרים] ארבע מאות אמה. אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע אמר להם [לכתלים] אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר ועדיין מטין ועומדין. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא.
מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול. שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות.
אשכחיה רבי נתן לאליהו [מצאו רבי נתן לאליהו הנביא] אמר לו מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא [מה עושה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? אמר לו קא חייך [מחייך] ואמר נצחוני בני נצחוני בני)
אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי [יש אומרים מסורת זו בשמו של רב יצחק בנו של רב אידי, ולא בשמו של רב יצחק בר אדא], מאי קרא [מאיזה פסוק לומדים שכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו]? "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר" [מפסוק זה לומדים].
רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע [היה יודע. את זמן חצות הלילה בדיוק]. ודוד נמי הוה ידע.
וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? לאתעורי משנתיה [למרות שלא היה צריך את הכינור כדי לדעת מתי חצות, מכל מקום היה צריך אותו כדי להתעורר משנתו].
וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות? [מקודם פירשנו שאמר כחצות ולא בחצות, כי לא ידע את הרגע המדוייק. אבל אם ידע, יש לשאול מדוע לא אמר בחצות בדיוק]
משה קסבר [חשב] שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא [רש"י: אם אני יודע לכוין השעה הם אינם יודעים לכוין השעה, וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה בדאי הוא. הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע].
דאמר מר [ברייתא במסכת דרך ארץ]: למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז [עצה טובה לכל אדם להתרגל ללשון "איני יודע" שלא ייאחז בדבריו. שמא באמת יטעה או שמא אחרים יחשבו שטעה, כמו במקרה של משה].
רב אשי אמר [תירוץ אחר מדוע משה אמר "כחצות" למרות שידע את הרגע המדוייק]: בפלגא [חצות] אורתא דתליסר [הלילה של יום שלושה עשר], נגהי ארבסר [אור לארבעה עשר], הוה קאי [היה נמצא]. והכי קאמר [וכך אמר] משה לישראל: אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה, כי האידנא [כמו כעת], אני יוצא בתוך מצרים. [התחלת יציאת מצריים היתה בחצות הלילה של הלילה שבין ארבעה עשר לחמישה עשר בניסן. משה היה נמצא בחצות של לילה אחד מקודם, הלילה שבין השלושה עשר לארבעה עשר, ואמר, "כחצות", הכוונה כמו שעת חצות זו שאנחנו כעת בה, למחר, אני יוצא בתוך מצריים].
"לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני" [מכיוון שעסקנו בדוד, מביאים עוד מאמרים לגבי דוד, שלא היה מקום אחר לסדר אותם שאליו הם יהיו יותר קשורים. כעת מובא מאמר שבא לפרש מה כוונתו של דוד כשאמר על עצמו שהוא חסיד] לוי ור' יצחק [נמסרו שתי דעות, אחת מהן של לוי ואחת של רבי יצחק, ובמהלך הדורות של המסירה איש מפי איש בעל פה, אבדה הידיעה איזו דעה היא של לוי ואיזו של רבי יצחק], חד אמר [אחד מהם, או לוי או רבי יצחק, אמר] כך אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך?
ואידך [והשני, או לוי או רבי יצחק]: כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה [דוד היה יושב בדין לפסוק בהלכות נדה. עיין ברש"י שמסביר אילו הלכות בדיוק]. ולא עוד אלא כל מה שאני עושה אני נמלך במפיבשת רבי ואומר לו מפיבשת רבי יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי? ולא בושתי [מפיבשת היה בנו של יהונתן בן שאול המלך, ודוד אסף אותו אל ביתו].
א"ר [אמר רבי] יהושע בריה דרב אידי [בנו של רב אידי]: מאי קרא? [מאיזה פסוק לומדים שהיה דוד מקטין עצמו לפני מפיבושת ושואל את דעתו] "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש".
תנא [מביאים ברייתא]: לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני דוד בהלכה. לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב. וא"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו [עיין רש"י כיצד למדו זאת] ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה ["כל" מלשון מכלים, "אב" רמז למפיבושת שהיה אב בהוראות. עיין רש"י].
ועליו אמר שלמה בחכמתו "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני" ואומר "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר".
ודוד מי קרי לנפשיה חסיד [ודוד האם קרא לעצמו חסיד]? והכתיב [והרי כתוב]: "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים", ותנא משמיה דרבי יוסי [ברייתא משמו של רבי יוסי]: למה נקוד על "לולא" [בטעמי המקרא יש נקודה על המילה "לולא". נקודה היא רמז למעט את משמעות הכתוב, ודורשים ממנה שהיה מיעוט באמונתו לראות בטוב ה'] אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע [ריבונו של עולם] מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו.
שמא יגרום החטא [זה תירוץ לשאלה. לעולם (באמת) מוחזק בידו שהוא חסיד וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה' לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב. לשון רש"י].
כדר' יעקב בר אידי [התירוץ "שמא יגרום החטא" הוא לפי דבריו של רבי יעקב בר אידי]. דר' יעקב בר אידי רמי [כעת מביאים את דברי רבי יעקב בר אידי, שההשווה שני פסוקים סותרים. "רמי" פירושו הטיל, וזה מונח בדיון התלמודי הבא לומר שמעמתים בין שני מקורות שנראים כסותרים] כתיב: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". וכתיב: "ויירא יעקב מאד" [ויירא יעקב מאוד הוא בבראשית ל"ב ח' כשעמד להיפגש עם עשו, הוא יירא שמא עשיו יהרגנו ואת משפחתו. יש כאן קושיא, כיוון שהובטח לו מהקב"ה שישמרנו בכל אשר יילך, מדוע פחד]. [כעת מתרץ את הקושיא] אמר שמא יגרום החטא [שאולי חטא אחרי ההבטחה והוסרה ממנו השמירה].
כדתניא [כמו שנאמר בברייתא]: "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" (לשון הפסוק שמות ט"ו). "עד יעבור עמך ה'" זו ביאה ראשונה [שבאו לארץ ישראל בימי יהושע] "עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה" [כשעלו מגלות בבל בימי עזרא].
מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס [לבוא ביד רמה] בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא [ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון].
(חומר למחשבה:
עניין שמא יגרום החטא הוא נושא עמוק וארוך. עיין בעמוד "השגחת ובטחון, בעשרה מאמרות נברא העולם" מה שהיה לי לכתוב על זה)
תלמוד מוסבר ומאמרים - ברכות 