תניא: "רבי אליעזר אומר, כל שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ, ו"מלכות בית דוד" בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו.
נחום הזקן אומר, צריך שיזכור בה "ברית".
רבי יוסי אומר, צריך שיזכור בה "תורה".
פלימו אומר, צריך שיקדים ברית לתורה. שזו נתנה בשלש בריתות וזו נתנה בי"ג בריתות".
ר' אבא אומר צריך שיאמר בה הודאה תחלה וסוף ["נודה ה' אלהינו", "ועל כולם ה' אלהינו אנו מודים לך". רש"י]. והפוחת לא יפחות מא' וכל הפוחת מא' הרי זה מגונה.
וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ, ומושיע את ישראל בבונה ירושלים, הרי זה בור. וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו.
מסייע ליה לר' אילעא. דאמר רבי אילעא אמר ר' יעקב בר אחא משום רבינו, כל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו.
(מוכח מכאן שמה שנאמר לעיל מ' ב' "כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו", אין הכוונה שכל תיבה ותיבה מעכבת בדיעבד.
וכן כתב בשולחן ערוך הרב סימן ס"ו סעיף י"ב לגבי ברכות קריאת שמע:
"וצריך להזכיר יציאת מצרים ומלכות וקריעת ים סוף ומכות בכורות באמת ויציב וכן באמת ואמונה ואם לא הזכיר אחת מהן לא יצא ידי חובתו (ומחזירין אותו).
אבל שאר הנוסח אם שינה אותו ולא אמר אותו לשון אלא בנוסח אחר, ואפילו אם דילג הרבה יצא. וכן הוא בנוסח שאר כל הברכות הארוכות. ולא אמרו שהמשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא אלא כשמשנה בפתיחתן או בחתימתן אבל שאר הנוסח אינו מעכב אלא התיבות שפרטו חכמים שהן מעכבות. כגון אלו שאמרנו (וכגון ברית ותורה ומלכות בברכת המזון וגשמים בתפלה וכל כיוצא בהן)").
פליגי [חולקים] בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן, חד אמר הטוב והמטיב צריכה מלכות, וחד אמר אינה צריכה מלכות.
מאן דאמר [מי שאמר] צריכה מלכות, קסבר דרבנן. ומאן דאמר אינה צריכה מלכות, קסבר דאורייתא.
תנו רבנן: "מהו חותם בבנין ירושלים? רבי יוסי בר' יהודה אומר, מושיע ישראל".
מושיע ישראל אין [הן], בנין ירושלים לא? [בתמיה. אם חתם בונה ירושלים לאו חתימה היא? הלא עיקר ברכה דירושלים היא. רש"י].
אלא אימא [אמור] אף מושיע ישראל [אם בא לחתום מושיע ישראל ולא חתם בונה ירושלים יצא. שתשועת ישראל היא בנין ירושלים .רש"י].
רבה בר רב הונא איקלע לבי [נקלע לבית] ריש גלותא [ראש הגולה]. פתח בחדא וסיים בתרתי [כשהתחיל בברכה לא אמר רחם ה' על ישראל עמך ועל ירושלים עירך אלא אחת מהן. וכשחתם חתם בשתים מושיע ישראל ובונה ירושלים. רש"י].
אמר רב חסדא גבורתא למחתם בתרתי [גבורה לחתום בשתיים]? והתניא: "רבי אומר אין חותמין בשתים [שדומין לעושין מצות חבילות. כי היכי דאמר [כמו שאמר] (פסחים קב:) אין אומר ב' קדושות על כוס אחד. רש"י]".
[לעיל כשהעמיד ברייתא דרבי בר' יהודה "אף מושיע ישראל" הכוונה שאם רוצה יכול לומר "מושיע ישראל" במקום "בונה ירושלים". אבל לא שיאמר שתיהם. כמו שפירש רש"י].
גופא [קודם הביאה כחלק מהשקלא וטריא, וכעת דן בה עצמה], "רבי אומר אין חותמין בשתים".
איתיביה [השיבו. הקשה] לוי לרבי, "על הארץ ועל המזון" [הוא חתימה בשתיים. שמברך על הארץ ומברך על המזון]? ארץ דמפקא מזון [ארץ שמוציאה מזון].
"על הארץ ועל הפירות"? ארץ דמפקא פירות [ארץ שמוציאה פירות].
"מקדש ישראל והזמנים"? ישראל דקדשינהו לזמנים [ישראל שמקדשים את הזמנים. בית דין מקדשים את החודש והוא נקרא חודש על ידם. ועל ידי כך מקדשים את הזמנים].
"מקדש ישראל וראשי חדשים"? ישראל דקדשינהו לראשי חדשים [ישראל שמקדשים ראשי חדשים].
"מקדש השבת וישראל והזמנים" [והכא ליכא למימר [וכאן אין לומר] ישראל מקדשי לשבת וזמנים. דאילו זמנים תלויין בבית דין לקדש חדשים על פי הראייה. אבל שבת קדישא וקיימא [מקודשת ועומדת]. רש"י]? חוץ מזו.
ומאי שנא [ומה שונה]?
הכא חדא היא [כאן אחת היא], התם תרתי כל חדא וחדא באפי נפשה [שם שתיים כל אחת ואחת בפני עצמה. רש"י: הכא חדא היא. אין כאן אלא ברכת מקדש, שמברך להקב"ה שמקדש השבת והזמנים. אבל מושיע ישראל ובונה ירושלים תרתי מילי נינהו [שני דברים הם] ואין כוללים ב' דברים בברכה אחת].
וטעמא מאי [ומה הטעם] אין חותמין בשתים, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.
מאי הוי עלה [מה היה עליה. מה מסיקים להלכה בעניין זה]?
אמר רב ששת, פתח ברחם על עמך ישראל – חותם במושיע ישראל.
פתח ברחם על ירושלים – חותם בבונה ירושלים [דבעינן חתימה מעין פתיחה. רש"י].
ורב נחמן אמר, אפילו פתח ברחם על ישראל, חותם בבונה ירושלים. משום שנאמר: (תהלים קמז, ב) "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". אימתי בונה ירושלים ה'? בזמן שנדחי ישראל יכנס [לכן גם זה נחשב שהחתימה היא מעין הפתיחה].
אמר ליה רבי זירא לרב חסדא, ניתי מר ונתני [יבוא מר ונשנה. כלומר נלמד ביחד].
אמר ליה, ברכת מזונא לא גמרינא [לא למדנו] ותנויי מתנינא?
אמר ליה, מאי האי [מה זה]?
אמר ליה, דאקלעי לבי ריש גלותא [נקלעתי לבית ראש הגולה], ובריכי [וברכתי] ברכת מזונא, וזקפי רב ששת לקועיה עלי כחויא [וזקף רב ששת לצווארו עלי כנחש]. ואמאי [ולמה]? דלא אמרי [שלא אמרתי] לא ברית ולא תורה ולא מלכות.
ואמאי לא אמרת?
כדרב חננאל אמר רב. דאמר רב חננאל אמר רב, לא אמר ברית ותורה ומלכות יצא. ברית – לפי שאינה בנשים. תורה ומלכות – לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים. [רבי זירא אמר לרב חסדא:] ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב [ואתה עזבת כל אלה תנאים ואמוראים ועשית כרב]?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הטוב והמטיב צריכה מלכות.
מאי קא משמע לן? כל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה? והא אמר רבי יוחנן חדא זימנא [פעם אחת. לעיל מ' ב'].
אמר רבי זירא, לומר שצריכה שתי מלכיות. חדא דידה [אחת שלה] וחדא דבונה ירושלים.
אי הכי נבעי תלת [אם כך נצטרך שלוש], חדא דידה, וחדא דבונה ירושלים, וחדא דברכת הארץ?
אלא ברכת הארץ מאי טעמא לא? משום דהויא לה [משום שהיא] ברכה הסמוכה לחברתה [ונסמכת על המלכות שבברכה שלפניה]. בונה ירושלים נמי לא תבעי [גם לא תצטרך], דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה.
הוא הדין דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא [גם לא צריכה]. אלא איידי דאמר [כיוון שאמר] מלכות בית דוד, לאו אורח ארעא [לא דרך ארץ] דלא אמר מלכות שמים [בבונה ירושלים. הלכך מהדר לה [מחזיר לה] בהטוב והמטיב. רש"י].
רב פפא אמר, הכי קאמר [כך אמר. רבי יוחנן] צריכה שתי מלכיות [כגון אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל המלך הטוב והמטיב לכל וכו'. רש"י], לבר מדידה [חוץ משלה. רש"י: שפותחת ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם וכו'. ועיין תוספות שביארו טעמו].
יתיב [ישב] רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה [לפני] דרב הונא, ויתיב וקאמר [וישב ואמר. רב גידל לרב הונא], טעה ולא הזכיר של שבת [שמוסיפים רצה והחליצנו וכו' באמצע ברכת בונה ירושלים], אומר [אחרי ברכת בונה ירושלים, לפני שמתחיל ברכת הטוב והמיטיב] "ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת".
אמר ליה [רב הונא לרב גידל. רש"י] מאן אמרה [מי אמרה]? [השיב לו רב גידל] רב.
[רב הונא ורב גידל היו תלמידים של רב. אחרי שמת רב מילא רב הונא את מקומו, ורב גידל ישב לפניו כתלמידו]
הדר יתיב וקאמר [שוב ישב ואמר. רב גידל לרב הונא] טעה ולא הזכיר של יום טוב [שמוסיפים יעלה ויבוא באמצע בונה ירושלים], אומר [אחרי חתימת בונה ירושלים, לפני שהתחיל הטוב והמיטיב] "ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים".
אמר ליה [רב הונא לרב גידל], מאן אמרה? רב.
הדר יתיב וקאמר, טעה ולא הזכיר של ראש חודש [יעלה ויבוא בבונה ירושלים], אומר [אחרי חתימת בונה ירושלים] "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון".
[רבי זירא שישב אחרי רב גידל, ואת המימרא האחרונה לגבי ראש חודש לא שמע היטב, אמר:] ולא ידענא אי [אם] אמר בה שמחה, אי לא אמר בה שמחה. אי חתים בה אי לא חתים בה. אי דידיה [שלו. של רב גידל] אי דרביה [אם של רבו. רב].
תלמוד מוסבר ומאמרים - ברכות 