לשנה אחרת שכחה [צריך עיון, שהרי אומרים אותה שלוש פעמים בכל יום. ומהו "לשנה אחרת" וכיצד שכחה. בספר בניהו בן יהוידע כתב תירוץ לזה, ועוד דברים נשגבים על הסוגיא, וניכר שנצצה בו רוח הקודש כשכתב. קישור לדבריו כאן], והשקיף בה [חשב לזכור אותה. לשון סוכה, כדמתרגמינן "וישקף "ואסתכי" (בראשית יט). רש"י. הפועל "סוכה" פירושו משקיף, צופה, חז"ל משתמשים בו כשרצונם לרמוז על צפייה ברוח הקודש, ולכן הביאו רש"י כאן. עיין בבניהו בן יהוידע, שהשכחה באה מכח רוחני של טומאה וחושך, שכנגדו נתקנה ברכת המינים, וההשקפה היתה מאבק רוחני כנגד כח זה] שתים ושלש שעות ולא העלוהו [מן התיבה. כלומר לא מנעו ממנו להיות שליח ציבור].
אמאי [למה] לא העלוהו? והאמר רב יהודה אמר רב, טעה [שליח הציבור] בכל הברכות כלן אין מעלין אותו [מן התיבה], בברכת הצדוקים מעלין אותו, חיישינן [חוששים] שמא מין הוא.
שאני [שונה] שמואל הקטן דאיהו [שהוא] תקנה.
וניחוש דלמא הדר ביה [ונחוש שמא חזר בו. ונעשה מין].
אמר אביי גמירי [קיבלנו] טבא לא הוי בישא [טוב לא נעשה רע. בוודאי לכל אחד יש בחירה חופשית תמיד. רק שזה חשש רחוק ולא מצוי שיחזור בו, ואין מקום לחשוש לזה].
ולא? והכתיב [והרי כתוב]: (יחזקאל יח, כד) "ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול"?
ההוא רשע מעיקרו [מתחילתו. שהיה רשע, ושב מרשעתו ונשה צדיק, עליו נאמר שמצוי שיכול לחזור ולהעשות רשע], אבל צדיק מעיקרו [מתחילתו] לא.
ולא? והא תנן [משנה במסכת אבות ב' ה']: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי.
אמר אביי הוא ינאי [ינאי היה רשע. עיין קידושין ס"ו א'] הוא יוחנן [כששב מרשעתו נקרא יוחנן].
רבא אמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד. ינאי רשע מעיקרו ויוחנן צדיק מעיקרו.
הניחא לאביי [שיוחנן הוא ינאי, הרי היה רשע מתחילתו ושב להיות צדיק. ולכן כשהיה בן שמונים חזר ונעשה רשע].
אלא לרבא קשיא [קשה. שהרי יוחנן היה צדיק מתחילתו וחזר להיות רשע].
אמר לך רבא [לשיטת רבא נאמר], צדיק מעיקרו נמי דלמא הדר ביה [גם שמא חזר בו. יכול הוא לחזור ולהיות רשע].
אי הכי אמאי לא אסקוהו [אם כך למה לא העלוהו. לשמואל הקטן, היה להם לחשוש שמא נעשה צדוקי אפילו שהוא צדיק מתחילתו]?
שאני שמואל הקטן דאתחיל בה [שהתחיל בה]. דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא [ואם תאמר. כלומר גרסה אחרת] רבי יהושע בן לוי, לא שנו אלא שלא התחיל בה, אבל התחיל בה גומרה [הדין שטעה בברכת המינים מעלים אותו מן התיבה, הוא רק כשדילג עליה. אבל אם התחיל בה וטעה באמצעה לא מעלים אותו].
הני שבע דשבתא [אלה שבע של שבת. בשבת יש שבע ברכות בתפילה, שבמקום שלוש עשרה האמצעיות אומרים רק ברכה אמצעית אחת של שבת] כנגד מי?
אמר רבי חלפתא בן שאול, כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים [בתהילים מזמור כ"ט, "קוֹל יְהוָה עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל מַיִם רַבִּים. וכו'", המילה "קול" חוזרת שבע פעמים. הנושא של המזמור הוא מתן תורה].
הני [אלה] תשע של ראש השנה [שלוש ראשונות, שלוש אחרונות, ובאמצע שלוש ברכות: מלכויות, זכרונות ושופרות] כנגד מי?
אמר רבי יצחק דמן קרטיגנין [שבא ממקום ששמו כך], כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה [בפרשת עלץ לבי (שמואל א ב). רש"י], דאמר מר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה.
הני עשרים וארבע דתעניתא [בתענית ציבור מוסיפים שש ברכות לשמונה עשרה. עיין במשנה במסכת תענית דף ט"ו א'] כנגד מי?
אמר רבי חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים.
אי הכי כל יומא נמי נמרינהו [אם כך כל יום גם נאמר אותן]?
אימת [מתי] אמרינהו שלמה, ביומא דרחמי [ביום של בקשת רחמים. רש"י: שהוצרך לבקש רחמים שדבקו שערים זה בזה ולא היו מניחין להכניס ארון לבית קדשי הקדשים. כדאמרינן במועד קטן (דף ט. א)], אנן נמי [אנחנו גם] ביומא דרחמי אמרי להו [אומרים להם].
"רבי יהושע אומר מעין שמנה עשרה"
מאי [מהו] מעין שמנה עשרה?
רב אמר מעין כל ברכה וברכה [אומר בקוצר ומברך על כל אחת ואחת. רש"י],
ושמואל אמר, "הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, ותסלח לנו להיות גאולים, ורחקנו ממכאובינו, ודשננו בנאות ארצך, ונפוצותינו מארבע תקבץ, והתועים על דעתך ישפטו, ועל הרשעים תניף ידיך, וישמחו צדיקים בבנין עירך, ובתקון היכלך, ובצמיחת קרן לדוד עבדך, ובעריכת נר לבן ישי משיחך, טרם נקרא אתה תענה, ברוך אתה ה' שומע תפלה" [כלומר מתפלל שלוש ראשונות, אחר כך ברכת הביננו במקום כל האמצעיות וחותם בה ברוך אתה ה' שומע תפילה. ואחר כך שלוש אחרונות. ויש בברכת הביננו עניין כנגד כל אחת מהברכות האמצעיות].
לייט עלה אביי [קילל עליה אביי]. במאמר על "מדברי תורה ומדברי חכמים" התבאר עניין קללה זו] אמאן דמצלי [על מי שמתפלל] הביננו [לפי שמדלג הברכות וכוללן בברכה אחת. רש"י].
אמר רב נחמן אמר שמואל, כל השנה כולה מתפלל אדם "הביננו", חוץ ממוצאי שבת וממוצאי ימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
מתקיף לה [מקשה] רבה בר שמואל, ונימרה [ונאמרה. את ההבדלה] ברכה רביעית בפני עצמה [אחרי שלוש ראשונות. ואחר כך הביננו ואחר כך שלוש אחרונות]? מי [האם] לא תנן [משנה לקמן ל"ג א']: "רבי עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה, ר' אליעזר אומר בהודאה"?
אטו [וכי] כל השנה כולה מי עבדינן [האם אנו עושים] כר' עקיבא, דהשתא נמי נעביד [שעכשיו גם נעשה]? כל השנה כולה מאי טעמא לא עבדינן [מה הטעם לא עושים] כרבי עקיבא, תמני סרי תקון [שמונה עשרה תקנו], תשסרי לא תקון [תשע עשרה לא תקנו. כלומר אנשי כנסת הגדולה כשתקנו את התפילה, תקנו בכוונה מספר מסויים של ברכות. ולא תקנו הבדלה כברכה נוספת], הכא נמי [כאן גם] שבע תקון [שבע תקנו. תפילת הביננו היא שבע ברכות, וגם היא תקנת אנשי כנסת גדולה למקום שקשה להאריך] תמני לא תקון [שמונה לא תקנו].
מתקיף לה [מקשה] מר זוטרא, ונכללה מכלל [ונכלול אותה] "הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קדש לחול" [וימשיך בנוסח הביננו]? קשיא [אכן קשה ואין לזה תירוץ].
אמר רב ביבי בר אביי, כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים [בימות הגשמים אומרים "ותן טל ומטר" בברכת מברך השנים].
מתקיף לה מר זוטרא, ונכללה מכלל [ונכלול אותה. בברכת הביננו, ונאמר כך:] "ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר" [וממשיך בנוסח הביננו]?
אתי לאטרודי [יבוא להיטרד. לטעות. כיוון שמשנה הנוסח השגור על לשונו].
אי הכי [אם כך] הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי [גם יבוא לטעות].
אמרי [אומרים], התם כיון דאתיא בתחלת צלותא לא מטריד [שם כיוון שבאה בתחילת התפילה לא נטרד] הכא כיון דאתיא באמצע צלותא [כאן כיוון שבאה באמצע התפילה] מטריד [יטעה].
מתקיף לה [מקשה] רב אשי, ונימרה [ונאמרה] בשומע תפלה? דאמר רבי תנחום אמר רב אסי, טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו [הזכרה בעלמא היא לפיכך מחזירין אותו שאינה תפלה שיכול לאומרה בשומע תפלה. רש"י], שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס.
טעה שאני [שונה. אם טעה, או שיש לו בקשה מיוחדת שנתחדשה לו, יכול לאמרה בתוך שומע תפילה, כיוון שאין זה דבר של קבע. אבל לתקן תוספת קבועה בתוך שומע תפילה הרי זה לשנות את המטבע שקבעו אנשי כנסת גדולה שתקנו נוסח לברכת שומע תפילה].
גופא [קודם הביא את המימרא בתוך השקלא וטריא, וכעת עוסק בה גופה], אמר רבי תנחום אמר רב אסי, טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. שאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה. והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס.
מיתיבי [מקשים מברייתא]: "טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. שאלה בברכת השנים מחזירין אותו. והבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס".
לא קשיא, הא ביחיד הא בצבור [בציבור אין מחזירין אותו מפני שאם טעה בתפילת הלחש, ישמע אותה בחזרת שליח הציבור].
בצבור מאי טעמא לא? משום דשמעה משליח צבור? אי הכי [אם כך] האי [זה] "מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה", "מפני ששומע משליח צבור" מיבעי ליה [נצרך לו. כלומר לשון המימרא של רבי תנחום בשם רב אסי היתה צריכה להיות "מפני ששומע משליח צבור", שהרי זה הטעם שאינו חוזר לפי מה שכעת אנו אומרים]?
אלא אידי ואידי ביחיד [זה וזה ביחיד. מכח הקושיא דוחה את התירוץ ומתרץ באופן חדש], ולא קשיא, הא דאדכר קודם שומע תפלה [זה שנזכר קודם שומע תפילה. המימרא של רבי תנחום בשם רב אסי], הא דאדכר בתר שומע תפלה [זה שנזכר אחר שומע תפילה. הברייתא. ולכן מחזירים אותו כיוון שכבר אינו יכול לתקן הטעות על ידי שיזכיר בשומע תפילה].
תלמוד מוסבר ומאמרים - ברכות 