Archive for the ‘ברכות דף ס"ג עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ס"ג עמוד ב'

11 בפברואר 2010

תנו רבנן: "כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היו שם רבי יהודה, ורבי יוסי, ור' נחמיה, ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

פתחו כולם בכבוד אכסניא [מכניסי אורחים בבתים. רש"י] ודרשו.

פתח רבי יהודה, ראש המדברים בכל מקום [במסכת שבת מפרש לה בבמה מדליקין (ד' לג:). רש"י], בכבוד תורה ודרש: (שמות לג, ז) "ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה". והלא דברים קל וחומר, ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל אמרה תורה: (שמות לג, ז) "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד", תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה [שנקראים מבקשי השם]".

[ לה וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת-הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה.  ב וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.  ג אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ  כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף אַתָּה פֶּן-אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ.  ד וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא-שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו.  ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ.  ו וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב.  ז וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל-מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.  ח וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל-הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל-הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד-בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה.  ט וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם-מֹשֶׁה.  י וְרָאָה כָל-הָעָם אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל-הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ.  יא וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל-הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל]


(שמות לג, יא) "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים", אמר ר' יצחק, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אני ואתה נסביר פנים בהלכה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל [והיינו דכתיב פנים בפנים. רש"י] והחזר האהל למקומו: (שמות לג, יא) "וְשָׁב אֶל-הַמַּחֲנֶה וגו'".


אמר רבי אבהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עכשו יאמרו הרב בכעס [עליהם משום מעשה העגל] ותלמיד בכעס [וגם אתה מראה להם כעס שהרחקת אהלך ממחנה. רש"י] ישראל מה תהא עליהם? אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב, ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך. והיינו דכתיב "ושב אל המחנה".

אמר רבא אף על פי כן לא יצא הדבר לבטלה שנאמר: (שמות לג, יא) "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל".


"[המשך הברייתא דלעיל] ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש: (דברים כז, ט) "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם". וכי אותו היום נתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה?

אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני".

אמר ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו, תדע שהרי אדם קורא קריאת שמע שחרית וערבית וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם.


"הסכת" – עשו כתות כתות ועסקו בתורה [דורש "הס" "כת". ו"הס" דורשו כמו "עש". כלומר עשה].

לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה.

כדר' יוסי ברבי חנינא. דאמר ר' יוסי ברבי חנינא, מאי דכתיב: (ירמיהו נ, לו) "חרב אל הבדים ונואלו"?

חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים [הכוונה על תלמידי חכמים] שיושבים בד בבד [לבדם] ועוסקים בתורה.

ולא עוד אלא שמטפשים. כתיב הכא [כתוב כאן] "ונואלו", וכתיב התם [וכתוב שם] (במדבר יב, יא) "אשר נואלנו" [וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ].

(יש לעיין למה לא יכול היה ללמוד שמטפשין מהפסוק בירמיהו לבד ולמה הוצרך להקיש לפסוק בבמדבר.

ונראה שהנה פשט הפסוק הוא ש"הבדים" הם הקוסמים. ומלשון בדיה וכזב.

"ונואלו" פירושו שקסמיהם לא הצליחו. שלא היה בכוחם לפעול. וכן פירש רש"י שם, שהוא כמו מפר אותות בדים.

והדרשה היא לפרש בדים שלא כפשוטם מלשון בדיה, אלא מלשון לבד. שלומדים תורה לבד. אבל נואלו נשאר כפשטו שהוא מלשון שאין בכוחם לעשות מה שרצו. והוצרך להקיש אותו למקום אחר שכתוב נואלו בכוונה של סכלות. ולזה הביא מאהרן, ולקמן הביא מ"נואלו שרי צוען")

ולא עוד אלא שחוטאים שנאמר: "ואשר חטאנו".


איבעית אימא [אם רצונך אמור] מהכא [מכאן]: (ישעיהו יט, יג) "נואלו שרי צוען".


דבר אחר, "הסכת ושמע ישראל" -כתתו עצמכם על דברי תורה [גם כאן דורש "הס" מלשון עשה. עשו עצמכם כתותים על דברי תורה].

כדאמר ריש לקיש, דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר: (במדבר יט, יד) "זאת התורה אדם כי ימות באהל". (אהלה של תורה, שהיא כמו תוכנית של אדריכל שממנה נבנה הבית, שהוא העולם. כמו שנאמר במדרש רבה פרשת בראשית ועוד. והבית הוא בגלוי והתכנית בסתר. שהיא צורות מופשטות. ולכן עניינה של התורה הוא בסתר. וכמו שבלילה יורדים לעולם שרשי הדברים, וביום יוצאים אל הפועל, ולכן בלילה חשוך, שהשרשים הם בסתר. וכמו כן התורה שהיא שרשי הדברים עניינה בצנעא וכיסוי ולכן לימודה באוהל ולא בחוץ)


דבר אחר, "הסכת ושמע ישראל" – הס ואחר כך כתת [שתוק. כמו ויהס כלב (במדבר יג). שתוק והאזן לשמועתך עד שתהא שגורה בפיך, ואף על פי שאינה מיושבת לך, ואחר כך כתתנה והקשה עליה מה שיש לך להקשות, ותרץ תרוצין עד שתתיישב לך. רש"י]. כדרבא, דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה [יעיין. רש"י].


אמרי דבי ר' ינאי [אומרים של בית רבי ינאי. תלמידיו], מאי דכתיב [מהו שכתוב]: (משלי ל, לג) "כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה, וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב"?

במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה [מיץ הוא לשון מצץ, ואם מיץ חלב יוציא, כלומר שיוציא חלב שמצץ, חמאה הוא לו].

"ומיץ אף יוציא דם" [המוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומתם. רש"י], כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק, זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור [בנדה יש חמשה גוונים של דם טמא, ושאר גווני האדום הם דם טהור].

"ומיץ אפים יוציא ריב", כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה [אפיים הם פעמיים אף], ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.

דתנן [ששנינו. שדיני ממונות עמוקים הם]: (בבא בתרא קע"ה ב') "ר' ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע".


אמר ר' שמואל בר נחמני, מאי דכתיב: (משלי ל, לב) "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה", כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא [ששואל לרבו כל ספקותיו ואף על פי שיש בהם שחבריו מלעיגים עליו. רש"י]. ואם זמם יד לפה [שסתמת פיך מלשאול. לשון זמם, טבעת של רצועה שתוחבים בחוטם בהמה שעסקיה רעים, ונותנים אותו בשפתיה לתופרם יחד ולסותמן, סופך שתתן יד לפה כשישאלוך ולא תדע להשיב. רש"י].


[המשך הברייתא דלעיל] "פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש, מאי דכתיב: (שמואל א טו, ו) "ויאמר שאול אל הקיני [הם מבני יתרו חותן משה] לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל".

והלא דברים קל וחומר, ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו [שהאכילם, שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם וגו' (שמות יח). רש"י], כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.

פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש: (דברים כג, ח) "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו". והלא דברים קל וחומר, ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (בראשית מז, ו) "ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי", כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה.

פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש: (שמואל ב ו, יא) "ויברך ה' את עובד אדום (הגתי) בעבור ארון האלהים" [וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ. וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה],

והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו, כך המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה".


מאי היא ברכה שברכו? אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות [אשתו של עובד אדום. רש"י], וח' כלותיה [שהיו לה מח' בניה. רש"י] שילדו ששה ששה בכרס אחד. שנאמר: (דברי הימים א כו, ה) "פעלתי השמיני", וכתיב: (דברי הימים א כו, ה) "כי ברכו אלהים", (דברי הימים א כו, ח) "כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום" [עיין רש"י כיצד עולה החשבון].