Archive for the ‘ברכות דף ס"ב עמוד א'’ Category

ברכות – דף ס"ב עמוד א'

9 בפברואר 2010

תניא: "אמר רבי עקיבא, פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים:

למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום [וביהודה הוה. רש"י]. ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב. ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.

אמר ליה בן עזאי, עד כאן העזת פניך ברבך?

אמר ליה תורה היא, וללמוד אני צריך".


תניא: "בן עזאי אומר, פעם אחת נכנסתי אחר רבי עקיבא לבית הכסא, ולמדתי ממנו ג' דברים:

למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום. ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב. ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.

אמר לו ר' יהודה עד כאן העזת פניך ברבך?

אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך".

רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב [רב כהנא נכנס לישון תחת מיטתו של רב]. שמעיה [שמע אותו] דשח ושחק [עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש. רש"י], ועשה צרכיו [ושימש מטתו. רש"י].

אמר ליה [רב כהנא לרב] דמי פומיה דאבא [דומה פיו של אבא. אבא היה כינוי של כבוד לרב] כדלא שריף תבשילא [כמי שלא גמע תבשיל. רש"י: כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך. רש"י].

אמר ליה [רב אמר לרב כהנא]: כהנא, הכא את [כהנא, כאן אתה]? פוק [צא], דלאו אורח ארעא [שאין זו דרך ארץ].

אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך.

מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל?

אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין, שנאמר: (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו".

רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה [רגילין להושיטה לפה. רש"י].

ור' שמעון בן לקיש אמר מפני שקושר בה תפילין.

רב נחמן בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה.


כתנאי [היא מחלוקת תנאים]: "רבי אליעזר אומר מפני שאוכל בה. ר' יהושע אומר מפני שכותב בה. ר' עקיבא אומר מפני שמראה בה טעמי תורה [נגינות טעמי מקרא של תורה נביאים וכתובים, בין בניקוד שבספר בין בהגבהת קול ובצלצול נעימות הנגינה של פשטא ודרגא ושופר מהפך, מוליך ידו לפי טעם הנגינה. ראיתי בקוראים הבאים מארץ ישראל. רש"י]".


אמר ר' תנחום בר חנילאי, כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים, מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין [דמתוך צניעתו מתנהג בנחת ובשתיקה ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו ואף המזיקין חסין עליו. רש"י].

ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו [שאין המזיקין מבהילין אותו. רש"י].


ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי, אפילו ביממא מתזקי [כשהיו נכנסים בו שניים, אפילו ביום, ניזוקים. ואע"פ ששניים ואור יום מועילים להינצל מהמזיקין].

רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה [היו נכנסים בו אחד ואחד לחוד] ולא מתזקי [ולא ניזוקים].

אמרי להו רבנן, לא מסתפיתו [אינכם מפחדים]?

אמרי להו, אנן קבלה גמירינן [אנחנו קבלה קיבלנו. רש"י: מסורת ומנהג שקבלנו מרבותינו בבית הכסא]. קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא [ובזה ניצלו מהמזיקין]. קבלה דיסורי שתיקותא [שלא יבעט ביסורין הבאים עליו. רש"י] ומבעי רחמי [ובקשת רחמים. תפילה].


אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא [מגדלת לו אמו שה להכנס איתו לבית הכסא. רש"י: מגדלת לו שה ומלמדתו שהולך עמו תמיד].

ולרביא ליה גדיא [ושתגדל לו גדי. גדי מן העיזים ושה מן הכבשים]?

שעיר בשעיר מיחלף [עז נקרא גם שעיר. וכן השד של בית הכסא. והם יכולים להתחלף. רש"י: שד של בית הכסא דומה לשעיר. ועליהם נאמר: (ישעיהו יג) "ושעירים ירקדו שם"].


רבא, מקמי דהוי רישא [לפני שהיה ראש. לפני שנעשה ראש ישיבה], מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא [נותנת אגוז בספל של נחשת ומקרקשת בו מבית והוא נפנה כנגדה מבחוץ. רש"י. בת רב חסדא היתה אשתו של רבא].

בתר דמלך [אחרי שמלך. שנעשה ראש ישיבה] עבדא ליה כוותא [עשתה לו חלון קטן. רש"י: חלון כנגד מקום שהוא נפנה שם אחורי הבית], ומנחא ליה ידא ארישיה [ומניחה לו יד על ראשו. רש"י: בתר [אחרי] דמלך ונעשה ראש ישיבה צריך שימור טפי [יותר] מפני המזיקים. שמתקנאים השדים בתלמידי חכמים יותר משאר בני אדם].


אמר עולא, אחורי הגדר נפנה מיד. ובבקעה כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע
[צריך להתרחק כדי שלא ישמע חברו עטושים של מטה, אבל אין צריך להתרחק עד כדי שלא יראנו. רש"י].


איסי בר נתן מתני הכי [שונה כך]: אחורי הגדר כל זמן שמתעטש ואין חברו שומע. ובבקעה כל זמן שאין חברו רואהו.


מיתיבי [משיבים]: "יוצאין מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר והן טהורין". [משמרי טהרות של שמן בית הבד, אם הוצרכו לפנות, יוצאים מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר שלפני הפתח. ואין חוששין שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע. אלמא [אמור] נפנין לאחורי הגדר מיד. רש"י. וקשה על איסי בר נתן שאחרי הגדר צריך גם להתרחק עד שלא ישמע חברו]

בטהרות הקלו [בשביל שמירת טהרות הקלו בבית הכסא. רש"י].


תא שמע [בא שמע]: "כמה ירחקו [שומרי טהרות. רש"י] ויהיו טהורין? כדי שיהא רואהו [אינם יכולים להתרחק מהטהרה ששומרים עליה עד שלא יהיו נראים. ואם צריכים להיפנות נפנים כשחברם רואה. וקשה על איסי בר נתן]".

שאני [שונה] אוכלי טהרות, דאקילו בהו רבנן [שהקלו בהם רבנן. רש"י: בשביל שמירתן הקלו בבית הכסא].


רב אשי אמר, מאי "כל זמן שאין חברו רואה" דקאמר [שאמר] איסי בר נתן? כל זמן שאין חברו רואה את פרועו, אבל לדידיה חזי ליה [אבל אותו עצמו רואה. לכן לא קשה מטהרות. שלצורך טהרות די שרואה אותו עצמו, ואת זה מתיר איסי בר נתן כל זמן שאין רואה את פרועו].


ההוא ספדנא [אותו ספדן] דנחית קמיה דרב נחמן [שירד להספיד לפני רב נחמן] אמר, האי צנוע באורחותיו הוה [זה צנוע באורחותיו היה. המת].

אמר ליה רב נחמן, את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא [אתה נכנסת איתו לבית הכסא וידעת אם צנוע אם לא]? דתניא: "אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא".


ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה [מה יוצא לו ממנו. הכוונה מה אכפת לו להשתיק את הספדן]? משום דתניא: "כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהן [אם אינו אמת]".


תנו רבנן: "איזהו צנוע, זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום [מתרחק מבני אדם בלילה כביום. רש"י]".

איני [כן היא]? והאמר רב יהודה אמר רב, לעולם ינהיג אדם את עצמו [לפנות. רש"י] שחרית [קודם היום. רש"י] וערבית [משחשכה. רש"י] כדי שלא יהא צריך להתרחק [הרי שבלילה לא מתרחקים כמו ביום].

ותו [ועוד] רבא ביממא הוה אזיל עד מיל [ביום היה הולך עד מיל. הוא אלפיים אמה ובערך כקילומטר], ובליליא אמר ליה לשמעיה [לשמשו], פנו לי דוכתא [מקום. רש"י: מבני אדם] ברחובה דמתא [של עיר].

וכן אמר ליה רבי זירא לשמעיה [לשמשו], חזי מאן דאיכא אחורי בית חבריא [ראה מי יש מאחרי בית החברים], דבעינא למפני [שאני רוצה להיפנות. והיה בלילה].

לא תימא [תאמר] "במקום" [שנפנה ביום], אלא אימא [אמור] "כדרך שנפנה ביום" [מגיה את לשון הברייתא. והכוונה שבלילה צריך להפנות כדרך שנפנה ביום לעניין גילוי טפח וטפחיים מלפניו ומאחריו. וכדלעיל כ"ג ב'].

רב אשי אמר אפילו תימא [תאמר] "במקום", לא נצרכה אלא לקרן זוית [אם יש קרן זוית סמוך צריך להסתלק שם בלילה כביום ולא יפנה בגלוי. רש"י].


גופא [המימרא הובאה לצורך השקלא וטריא, וכעת פונה לעסוק בה עצמה], אמר רב יהודה אמר רב, לעולם ינהיג אדם את עצמו שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק.

תניא נמי הכי [גם כך]: "בן עזאי אומר השכם [כשעוד חושך] וצא, הערב
[משהחשיך] וצא, כדי שלא תתרחק.

משמש [בצרור או בקיסם לפתוח נקבים כדאמרינן במסכת שבת (ד' פב.). רש"י] ושב, ואל תשב ותמשמש. שכל היושב וממשמש אפילו עושין כשפים באספמיא באין עליו".

ואי אנשי ויתיב [ואם שכח וישב] ואחר כך משמש, מאי תקנתיה [מה תקנתו]?

כי קאי לימא הכי [כשעומד יאמר כך], לא לי לא לי [לא תוכלו לי. רש"י], לא תחים ולא תחתים [הם שמות הכשפים העשויים ע"י תחתוניות. רש"י], לא הני ולא מהני [לא כולן ולא מקצתן. רש"י], לא חרשי דחרשא ולא חרשי דחרשתא [ולא מכשפות מכשף זכר ולא מכשפות מכשפה נקבה. לשון אחר לא הני ולא מהני לא יצלח ולא יועיל עוד מכשפות. רש"י].

מודעות פרסומת