Archive for the ‘ברכות דף נ' עמוד א'’ Category

ברכות – דף נ' עמוד א'

23 בינואר 2010

גמ' אמר שמואל, לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל [אע"פ שבארבעה הוא רשאי לומר לשלשה "ברכו", טוב לו שיאמר "נברך" ואל יוציא עצמו מכלל המברכים. רש"י].

תנן: "בשלשה והוא אומר ברכו" [אלמא הכי עדיף [אמור כך עדיף], כלומר רבים אתם ואפילו איני עמכם. רש"י]?

אימא [אמור] אף ברכו.

ומכל מקום "נברך" עדיף, דאמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב [אומרים בבית רב] תנינא [במשנה לקמן בעמוד זה]: "ו' נחלקין עד י'" [אם רצו ליחלק לשתי חבורות ולזמן אלו לעצמן ואלו לעצמן רשאין הן. שהרי יש זימון כאן וכאן. עד עשרה. כלומר וכן ז' וכן ח' לשתי חבורות, וכן ט' לשתי חבורות או לשלשה, עד עשרה. אבל אם היו עשרה חלה עליהן הזכרת השם, ואם יחלקו לא יהיה שם הזכרה, אין נחלקין עד שיהיו שם עשרים. רש"י].

אי [אם] אמרת בשלמא נברך עדיף, משום הכי [משום כך] נחלקין.

אלא אי [אם] אמרת ברכו עדיף, אמאי נחלקין?

אלא לאו שמע מינה נברך עדיף? שמע מינה.


תניא נמי הכי [גם כך]: "בין שאמר ברכו, בין שאמר נברך, אין תופסין אותו על כך. והנקדנין תופסין אותו על כך [נקדנין. דווקנין תופסין אותו על שהוציא עצמו מן הכלל. רש"י].

ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו.

כיצד? רבי אומר "ובטובו" הרי זה תלמיד חכם. "ומטובו" הרי זה בור [שממעט בתגמוליו של מקום, דמשמע דבר מועט כדי חיים. רש"י. המ"ם משמעה מקצת טובו. דבר מועט].


א"ל אביי לרב דימי והכתיב [והרי כתוב]: (ש"ב ז, כט) "ומברכתך יברך בית עבדך לעולם" [והמ"ם משמע מקצת ברכתך]?

בשאלה שאני [שונה. רש"י: שהשואל שואל כעני על פתח, שאינו מרים ראש לשאול שאלה גדולה].

בשאלה נמי [גם] הכתיב [הרי כתוב]: (תהלים פא, יא) "הרחב פיך ואמלאהו"?

ההוא בדברי תורה כתיב [ואין עזות פנים בלשאול הרבה].


תניא: "רבי אומר, "בטובו חיינו" הרי זה תלמיד חכם. "חיים" הרי זה בור [דהוציא עצמו מן הכלל. רש"י].

נהרבלאי מתני איפכא [שונה הפוך. רש"י: חיים עדיף שכולל את כל באי עולם]. ולית הלכתא [ואין הלכה] כנהרבלאי.


אמר רבי יוחנן, "נברך שאכלנו משלו" [משמע שהוא יחידי שהכל אוכלים משלו. רש"י], הרי זה תלמיד חכם. "למי שאכלנו משלו" [משמע מרובים הן. זה זן את זה, וזה זן את זה. ולפי דבריו מברך את בעל הבית. רש"י], הרי זה בור.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, והא אמרינן [והרי אומרים אנו] "למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו"?

אמר ליה, התם מוכחא מילתא [שם מוכח הדבר], מאן עביד ניסי [מי עושה ניסים]? קודשא ב"ה [הקדוש ברוך הוא].


אמר רבי יוחנן, "ברוך שאכלנו משלו", הרי זה תלמיד חכם. "על המזון שאכלנו", הרי זה בור.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע, לא אמרן אלא בג', דליכא [שאין] שם שמים. אבל בעשרה דאיכא [שיש] שם שמים, מוכחא מילתא [מוכח הדבר]. כדתנן: "כענין שהוא מברך כך עונין אחריו, ברוך ה' אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו". [ולא אמר "משלו"]


"אחד עשרה ואחד עשרה רבוא".


הא גופא קשיא [זה עצמו קשה. משנתנו]. אמרת "אחד עשרה, ואחד עשרה רבוא" אלמא [אמור] כי הדדי נינהו [שווים הם]. והדר [ושוב] קתני במאה אומר, באלף אומר, ברבוא אומר?

אמר רב יוסף, לא קשיא. הא ר' יוסי הגלילי הא רבי עקיבא. דתנן [במשנתנו]: "ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכין. שנאמר: (תהלים סח, כז) "במקהלות ברכו אלהים". [בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים יְהוָה מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל]


"אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת וכו'". [אמר ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה']

ורבי עקיבא האי קרא [פסוק זה] דרבי יוסי הגלילי מאי עביד ליה [מה עושה בו]?

מיבעי ליה [נצרך לו] לכדתניא: "היה ר' מאיר אומר, מנין שאפילו עוברין שבמעי אמן אמרו שירה על הים, שנאמר: "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל".

ואידך [והאחר. כלומר רבי עקיבא מניין לו שאפילו עוברין אמרו שירה]?

ממקור נפקא [ממקור יוצאת. ורבי מאיר דרש עוברין ממקהלות, שמשמע כולם].


אמר רבא הלכה כרבי עקיבא [בברכת המזון. דאחד עשרה ואחד עשרה רבוא. רש"י].


רבינא ורב חמא בר בוזי אקלעו לבי ריש גלותא [נקלעו לבית ראש הגולה].

קם רב חמא וקא מהדר אבי מאה [מחזר על מאה. כדי שיאמרו נברך ה' אלהינו].

אמר ליה רבינא, לא צריכת [אינך צריך]. הכי [כך] אמר רבא, הלכה כרבי עקיבא.

אמר רבא, כי אכלינן רפתא בי ריש גלותא [כשאכלנו לחם בבית ראש הגולה] מברכינן ג' ג' [ריש גלותא מאריך בסעודתו. ואנן [ואנחנו] כל ג' וג' שגמרו סעודתן מזמנין בקול נמוך, ויושבין אחר הברכה עד שגמר ריש גלותא, ויזמנו הוא והיושבין אצלו בקול רם. ולקמן פריך וניפקו [ויצאו] בברכה דריש גלותא. רש"י].

וליברכו י' י'? שמע ריש גלותא ואיקפד [אם היו מזמנין י' י' היה צריך המברך להגביה קולו וישמע ריש גלותא ויחרה לו שאנו עושין חבורה לעצמנו בפרהסיא. רש"י].

וניפקו [ויצאו] בברכתא דריש גלותא?

איידי דאוושו כולי עלמא לא שמעי [מתוך שמרעישים כל האנשים לא שומעים. את קולו של המברך ולא יוצאים ידי חובת ברכה].


אמר רבה תוספאה, הני ג' דכרכי רפתא בהדי הדדי [אלה שאוכלים לחם ביחד], וקדים חד מינייהו ובריך לדעתיה [לעצמו בלא זימון. רש"י], אינון נפקין בזמון דידיה [הם יוצאים בזימון שלו. כלומר הם כשגמרו לאכול אומרים זימון ויוצאים ידי חובה. כיוון שהוקבעו ביחד. ומדובר שלא קם והלך אלא יושב עדיין איתם].

איהו לא נפיק בזמון דידהו [הוא לא יוצא בזימון שלהם], לפי שאין זמון למפרע [אין זימון אחרי ברכת המזון].

"ר' ישמעאל אומר". [רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך]


רפרם בר פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גיבר [נקלע לבית הכנסת של אבי גיבר], קם, קרא בספרא, ואמר "ברכו את ה'", ואשתיק, ולא אמר "המבורך" [וכרבי עקיבא].

אוושו כולי עלמא [רעשו כל האנשים]: "ברכו את ה' המבורך".

אמר רבא, פתיא אוכמא [כלי חרס שחור], בהדי פלוגתא [להכנס במחלוקת] למה לך [טוב לך לאחוז דברי רבי ישמעאל, שאף רבי עקיבא מודה דכי אמר המבורך טפי [יותר] עדיף אלא שאין צריך. רש"י]?

ועוד הא נהוג עלמא [האנשים] כרבי ישמעאל.


מתני' ג' שאכלו כאחת אינן רשאין ליחלק [שהתחייבו בזימון]. וכן ד' וכן חמשה. ו' נחלקין עד עשרה [אבל עשרה אין נחלקים דאיתחייבו להו בזמון הזכרת השם עד שיהא עשרים ואז יחלקו אם ירצו לשתי חבורות. רש"י]. ועשרה אין נחלקין עד כ'.

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזמון. ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן.

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי ר' אליעזר [יין שלהם היה סמיך, והיו רגילים למזוג אותו במים]. וחכמים אומרים מברכין.


גמ' מאי קא משמע לן [מה משמיענו. כלומר מה מחדש]? תנינא חדא זימנא [שנינו פעם אחת]: "ג' שאכלו כאחת חייבין לזמן".

הא קא משמע לן, כי הא [כמו זו] דאמר רבי אבא אמר שמואל, ג' שישבו לאכול כאחת ועדיין לא אכלו אינן רשאין ליחלק.

לישנא אחרינא [לשון אחר], אמר רבי אבא אמר שמואל, הכי קתני [כך שונה] ג' שישבו לאכול כאחת, אע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו אינן רשאין ליחלק.

אי נמי [אם גם] כי הא [כמו זו] דרב הונא. דאמר רב הונא, ג' שבאו מג' חבורות אינן רשאין ליחלק [וכדמסיים רב חסדא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם בכל חבורה, ונתחייבו אלו בזמון, ועמד אחד מכל חבורה ונצטרפו שלשה לחבורה אחת, חייבין לזמן. ואינן רשאין ליחלק שכבר הוקבעו. ואפילו לא אכלו אלו השלשה משנצטרפו יחד, שכבר גמרו סעודתן עם הראשונים. רש"י].

אמר רב חסדא והוא שבאו מג' חבורות של ג' בני אדם.

מודעות פרסומת