Archive for the ‘ברכות דף נ"ט עמוד ב'’ Category

ברכות – דף נ"ט עמוד ב'

5 בפברואר 2010

תנו רבנן: "הרואה חמה בתקופתה [מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש. רש"י], לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר ברוך עושה בראשית".

ואימת הוי [ומתי הוא. שואל על תקופת החמה]? אמר אביי כל כ"ח שנין, והדר מחזור [ושוב מחזור] ונפלה תקופת ניסן בשבתאי, באורתא דתלת נגהי ארבע [בערב של שלוש, אור לארבע. הכוונה שהחשיך יום שלישי ונכנס ליל יום רביעי, שביום רביעי נבראו המאורות. ועיין ברש"י שהאריך לבאר].

"ר' יהודה אומר הרואה הים וכו'". [רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול. בזמן שרואהו לפרקים]

לפרקים עד כמה? אמר רמי בר אבא אמר ר' יצחק עד שלשים יום.

ואמר רמי בר אבא אמר ר' יצחק, הרואה פרת אגשרא דבבל [על גשר של בבל. קים להו [ידוע להם] שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה. אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת. רש"י] אומר ברוך עושה בראשית. והאידנא דשניוה פרסאי [ועכשיו ששינוהו פרסיים. אף למעלה מגשר בבל], מבי שבור ולעיל [ממקום שנקרא בי שבור ולמעלה].

רב יוסף אמר מאיהי דקירא [כך שם המקום] ולעיל.

ואמר רמי בר אבא הרואה דגלת [חידקל] אגשרא דשביסתנא [על גשר של שביסתנא. שמשם ולמעלה לא שינו בני אדם את מהלכו], אומר ברוך עושה בראשית.

מאי (בראשית ב, יד) חדקל? אמר רב אשי שמימיו חדין וקלין [חריפין מיא [מים], וקלין לשקול במאזנים, וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף. רש"י].

מאי פרת? שמימיו פרין ורבין.


ואמר רבא האי דחריפי בני מחוזא [זה שחריפים בני מחוזא. מחוזא – שם עיר] משום דשתו מיא דדגלת [ששותים מי החידקל].

האי דגיחורי [זה שהם אדמוניים] משום דמשמשי ביממא [שמשמשים מיטתן ביום. רש"י: לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום].

והאי דניידי עינייהו [עיניהם נדים ונעים. רש"י] משום דדיירו [שדרים] בבית אפל.


"על הגשמים כו'". [על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב. על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת]

ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך?

והא אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, מאימתי מברכין על הגשמים?

משיצא חתן לקראת כלה [שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה. רש"י].

מאי מברכין? אמר רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו".

ורבי יוחנן מסיים בה הכי [כך]: "אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו עד תשתחוה [אנו אומרים זאת בסוף פסוקי דזמרה בשבת], ברוך אתה ה' רוב ההודאות".

רוב ההודאות ולא כל ההודאות?

אמר רבא אימא [אמור] האל ההודאות.

אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו [נאמר לשתיהן], רוב ההודאות והאל ההודאות.


ואלא קשיא [מהמשנה שמברכים הטוב והמיטיב על דברי רב יהודה ורבי יוחנן].

(היה יכול להביא רק את דברי רב יהודה ורבי יוחנן, ולא היה צריך להביא דברי רבי אבהו, ויש אומרים ברייתא, לגבי מאימתי מברכים. וכנראה היו במסורת קטעי גמרא שנמסרו בשלמותם. וכן משמע שהוא קטע אחד, ששואל מאימתי מברכין ועונה, ושואל מה מברכין ועונה).

לא קשיא, הא דשמע משמע [ששמוע שמע. ואז מברך הטוב והמיטיב], הא דחזא מחזי [שראה ראה. ואז מברך מודים אנחנו וכו'].

דשמע משמע, היינו בשורות טובות, ותנן: "על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב"? [ולמה הוציא מהכלל ששמע בשורה על גשמים יותר מכל בשורה טובה אחרת]

אלא אידי ואידי [זו וזו] דחזי מחזי [שראה ראה. גם המשנה מדברת בראייה. שאם ראה ומברך הטוב והמיטיב, הרי זו ברכה על עצמו של גשם, והיא דין אחר מהברכה על שמיעת בשורה טובה. מה שאין כן אם שמע על גשם, הוא בכלל בשורה טובה], ולא קשיא. הא דאתא פורתא [הא שבא מעט. מברך מודים אנחנו לך. משמע שאף שהוא מעט מכל מקום אפילו על טיפה אחת אנחנו מודים], הא דאתא טובא [שבא הרבה. מברך הטוב והמיטיב].

ואי בעית אימא [אם רצונך אמור], הא והא דאתא טובא [זה וזה שבא הרבה]. ולא קשיא [ולא קשה], הא דאית ליה ארעא [שיש לו ארץ. הטוב והמיטיב. שהיטיב לו], הא דלית ליה ארעא [שאין לו ארץ. מברך מודים אנחנו לך וכו'].

אית ליה ארעא [יש לו ארץ] הטוב והמטיב מברך?

והא "בנה בית חדש [שכולו שלו] וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

שלו ושל אחרים אומר הטוב והמטיב [הטוב לו, והמיטיב לאחרים]".

לא קשיא. הא דאית ליה שותפות [שיש לו שותפות] הא דלית ליה שותפות [שאין לו שותפות.

נשאר במה שתירץ מקודם שהמשנה במקום שיש לו ארץ ומברך הטוב והמיטיב, ודברי רב יהודה ורבי יוחנן שמברך מודים הוא במקום שאין לו ארץ.

ומשמע לפי תירוץ זה שביש לו ארץ תמיד מברך הטוב והמיטיב, ולעולם לא מברך שהחיינו. שלא נזכר במשנה אלא הטוב והמיטיב.

ועל זה הקשה שבבית מברך שהחיינו כשאין לו שותפות, ומתרץ הא, בבית, באין לו שותפות ולכן מברך שהחיינו, והא, בגשם ויש לו ארץ, ביש לו שותפות. שתמיד דינו לברך כיש לו שותפות, אפילו אם הבעלות על הקרקע היא רק שלו, כיוון שכל בעלי קרקעות אחרים שותפים עמו בטובה זו של ירידת גשמים].


והתניא [רק מביא את הברייתא ולא כקושיא על מה שנאמר מקודם]: "קצרו של דבר, על שלו הוא אומר ברוך שהחיינו וקיימנו. על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב".

וכל היכא [היכן] דלית לאחרינא בהדיה [שאין אחר עמו] לא מברך הטוב והמטיב?

והתניא: "אמרו ליה [לו] ילדה אשתו זכר, אומר ברוך הטוב והמטיב".

התם נמי [שם גם], דאיכא אשתו בהדיה, דניחא לה בזכר [שיש אשתו עמו, שנוח לה בזכר].


תא שמע [בא שמע]: "מת אביו והוא יורשו. בתחלה אומר ברוך דיין האמת [על הבשורה הרעה שמת אביו], ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב [על הבשורה שיורשו]".

התם נמי, דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה [שם גם, שיש אחים שיורשים איתו].


תא שמע: "שינוי יין אין צריך לברך [מחדש בורא פרי הגפן. שלא הסיח דעתו מהשתייה ומהברכה], שינוי מקום [יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין. רש"י] צריך לברך [שוב בורא פרי הגפן. ששינוי מקום נחשב היסח דעת, ומתחיל שתייה חדשה]".

ואמר ר' יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן, אע"פ שאמרו שינוי יין אין צריך לברך, אבל אומר ברוך הטוב והמטיב [אם הביאו יין יותר טוב מהקודם מברך על הטובה שבשינוי היין ולא ברכה על עצם השתייה בורא פרי הגפן].

התם נמי, דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה [שם גם, שיש בני חבורה ששותים איתו. ומשמע שביחיד יברך על שינוי יין שהחיינו, אבל בתוספות כתבו שאינו מברך ביחיד על שינוי יין כלום].

מודעות פרסומת