Archive for the ‘ברכות דף נ"ח עמוד ב'’ Category

ברכות – דף נ"ח עמוד ב'

4 בפברואר 2010

תנו רבנן: "הרואה בתי ישראל בישובן, אומר ברוך מציב גבול אלמנה [כגון בישוב בית שני. רש"י].

בחורבנן אומר ברוך דיין האמת.

בתי עובדי כוכבים בישובן, אומר: (משלי טו, כה) "בית גאים יסח ה' [כאן ולקמן אומר רק פסוק ולא ברכה. אבל כל שהוא בלשון ברכה מברכות הראייה שבפרק זה, הכוונה שאומר בשם ומלכות, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה וכל כיו"ב]".

בחורבנן אומר: (תהלים צד, א) "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע"".


עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא [היו הולכים בדרך]. כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי [כשהגיעו לפתח של בית רב חנא בר חנילאי], נגד [נגדא פירושו מלקות. איתנגיד פירושו מת. כאן נראה שהכוונה שהיה נראה כאילו הוכה פתאום, אע"פ שלא הכוהו. וכמו שאמר לקמן בפסוק "האנח בשברון מתניים"] רב חסדא ואתנח [ונאנח].

אמר ליה עולא אמאי קא מתנחת [למה את נאנח]? והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר: (יחזקאל כא, יא) "ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו'".

ור' יוחנן אמר אף כל גופו של אדם, שנאמר: (יחזקאל כא, יב) "והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב וגו' [וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל שְׁמוּעָה כִי בָאָה וְנָמֵס כָּל לֵב וְרָפוּ כָל יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל רוּחַ וְכָל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה].


אמר ליה היכי לא אתנח [איך לא אאנח]? ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא [בית שהיו בו שישים אפיות ביום. אפיות לחם], ושיתין אפייתא בליליא [ושישים אפיות בלילה], ואפיין לכל מאן דצריך [ואפו לכל מי שצריך],

ולא שקל ידא מן כיסא [ולא נטל ידו מארנקו] דסבר דילמא אתי עני בר טובים ואדמטו ליה לכיסא קא מכסיף [שסבר שמא יבוא עני בן טובים ועד שיביאו את הארנק יתבייש. מכסיף=מתבייש. כיסופא=בושה],

ותו הוו פתיחין ליה ארבע בבי [ועוד היו פתוחים לו ארבע פתחים] לארבע רוחתא דעלמא [לארבע רוחות העולם], וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע [וכל מי שהיה נכנס רעב, יצא כששבע],

והוו שדו ליה חטי ושערי בשני בצורת אבראי [והיו משליכים חיטים ושעורים בשנות בצורת החוצה], דכל מאן דכסיפא מילתא למשקל ביממא [שכל מי שבושה הדבר ליטול ביום] אתי ושקיל בליליא [בא ונוטל בלילה],

השתא נפל בתלא [עכשיו נפל ונעשה תל] ולא אתנח [ולא אאנח]?


אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר ר' יוחנן, מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו. שנאמר: (ישעיהו ה, ט) "באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדולים וטובים מאין יושב".

ואמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן. שנאמר: (תהלים קכה, א) "שיר המעלות לדוד הבוטחים ביי' כהר ציון". מה הר ציון עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירו לישובו, אף בתיהן של צדיקים עתיד הקב"ה להחזירן לישובן.

חזייה דלא מיישב דעתיה [ראהו שלא מיושבת דעתו. עולא ראה שדעתו של רב חסדא לא נתיישבה בדברי הניחומים].

אמר ליה, דיו לעבד שיהא כרבו [שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה. רש"י].


תנו רבנן: "הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכלכל אתכם בדין, ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין".


מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה דרב נחמן: ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם, ברוך מחיה המתים.

[המשך הברייתא:] "קברי עובדי כוכבים אומר: (ירמיהו נ, יב) "בושה אמכם וגו'".


אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. לאחר י"ב חדש אומר ברוך מחיה המתים.


אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש. שנאמר: (תהלים לא, יג) "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד". [וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב. דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש, בפרק אלו מציאות (ד' כח.) מי שמצא כלי או שום מציאה חייב להכריז שלש רגלים ואם נמצא אחר הסוכות צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג דהיינו י"ב חדש, ושוב אין צריך להכריז. רש"י]


רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, הוו קאזלי באורחא [היו הולכים בדרך]. פגעו [פגשו] ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה בהדי דחזינך [עם ראייתנו אותך] בריכינן עלך תרתי [ברכנו עליך שתיים]: ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו, ושהחיינו.

אמר להו אנא נמי [אני גם] כיון דחזתינכו [שראיתיכם] חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל [החשבתיכם עלי כשישים ריבוא בית ישראל] וברכינא עלייכו תלתא [וברכתי עליכם שלוש]: הנך תרתי [אלה שתיים] וברוך חכם הרזים.

אמרו ליה חכימת כולי האי [אמרו לו חכם אתה כל כך]? יהבי ביה עינייהו ושכיב [נתנו בו עיניהם ומת].


אמר רבי יהושע בן לוי, הרואה את הבהקנים [לינטייליו"ש (לינטילו"ש: עדשנים, שעורם מנומש בכעין עדשים) כעדשים. רש"י] אומר ברוך משנה הבריות.

מיתיבי [משיבים מברייתא]: "ראה את הכושי, ואת הגיחור [אדום הרבה. רש"י], ואת הלווקן [לבן יותר מדאי. רש"י], ואת הקפח [בטן גדול. מתוך עוביו נראית קומתו מקופחת. לשון אחר, קפח – ארוך הרבה, ופרצופו שמוט ובולט דמכוער הוי. רש"י] ואת הננס, ואת הדרניקוס [רודא"ש (וירואו"ש: מיובל, שערו מכוסה יבלות). לשון אחר פיו עקום. רש"י] אומר ברוך משנה את הבריות.

את הקטע [לרוב קטע הוא שנקטעו רגליו, אבל כאן פירושו שנקטעו ידיו, שחיגר בהמשך הוא שנקטעו רגליו], ואת הסומא, ואת פתויי הראש [ששערו כנמטא [כלבד] כל שערו דבוק זה בזה. רש"י], ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים, אומר ברוך דיין אמת [על הרעה שאירעה להם]".

לא קשיא, הא ממעי אמו [מברך ברוך משנה הבריות], הא בתר דאיתיליד [אחרי שנולד. והיה ככל האדם ואירעה לו רעה זו, ומברך עליו ברוך דיין האמת].

דיקא נמי [מדוייק גם] דקתני דומיא דקטע [ששונה בדומה לקיטע. את הבהקנים שנה ביחד עם קיטע. ומשמע שמדובר ברעה שאירעה אחרי שנולד כמו קיטע]. שמע מינה [מסכים לדיוק].


תנו רבנן: "הרואה פיל קוף וקפוף [עוף שקורין "וולטיר", ויש לו לסתות ולחיים כאדם. רש"י], אומר ברוך משנה את הבריות.

ראה בריות טובות ואילנות טובות, אומר ברוך שככה לו בעולמו".

(חומר למחשבה:

יש להבין מה עניין ברכה זו על בריות משונות, מה שבח הוא לקב"ה בזה?

עיין במאמר על שכל ודמיון [שם גם התבאר קצת בעניין חלומות ששייך לפרק זה].

הברכות הן על התפעלות כח המדמה. בגלל ההרגל כח המדמה מפסיק להרגיש בכל דבר שהקב"ה ברא אותו. וכשרואה בריות משונות מתחדשת ההרגשה שהן בריותיו של הקב"ה).

על הזיקין [על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית].


מאי [מהו] זיקין? אמר שמואל כוכבא דשביט [כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שפותח רקיע. רש"י].

ואמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא [שבילי השמיים] כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט דלא ידענא מאי ניהו [חוץ מכוכב השביט שלא יודע אני מה הוא].

וגמירי [למודים. מקובל במסורת] דלא עבר כסלא [שלא עבר את כסיל. כוכב השביט לא עובר לעולם דרך קבוצת הכוכבים כסיל], ואי עבר כסלא חרב עלמא
[ואם עבר את כסיל, יחרב העולם].

והא קא חזינן דעבר [והרי רואים אנו שעבר]?

זיויה הוא דעבר ומתחזי כדעבר איהו [זיוו הוא שעבר, ונראה כעבר הוא].


רב הונא בריה דרב יהושע אמר וילון הוא דמקרע ומחזי נהורא דרקיעא. [וילון הוא שנקרע ונראה אור הרקיע]

(מסכת חגיגה י"ב ב':

אמר רב יהודה, שני רקיעים הן שנאמר: (דברים י, יד) "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים".

ריש לקיש אמר שבעה. ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.

וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית. שנאמר: (ישעיהו מ, כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת.

[רש"י: נכנס שחרית – לתוך תיקו והאור נראה.

ויוצא ערבית – מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום.

כדוק – יריעה. טייל"א בלעז. אלמא יש שמים שאין משמשין אלא תשמיש יריעה פרוסה].

רקיע שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין. שנאמר: (בראשית א, יז) "ויתן אותם אלהים ברקיע השמים".

וזהו שאמר רב הונא בריה דרב יהושע, שהוילון נקרע, ונראה דרכו אורו של הרקיע שמעליו שבו חמה ולבנה וכו'.

וכתב רש"י כאן: "מאי זיקין? וילון הוא דמקרע ומתחזי רקיע דרך הקריעה כרומח". ומפרש שרב הונא בריה דרב יהושע מפרש את המשנה שזהו זיקין האמור במשנה. ויש לעיין אם חולק על שמואל שמפרש שהוא כוכב שביט, או שמפרש דברי שמואל, שזהו עניינו של כוכב שביט, שהוילון נקרע כרומח.

רש"י כתב שהקריעה כרומח. ולכאורה מניין לו. ומזה נראה שמפרש שרב הונא בד"י, מפרש את דברי שמואל. ולכן כתב כרומח, שהיא צורת השביט.

ובתוספות פירש שלא בא לפרש מה הם זיקין, אלא מתרץ כיצד ייתכן שאנו רואים שהשביט עבר דרך כסיל. שבאמת השביט לא עבר שם אלא רק שנקרע הוילון שם בצורת רומח, ונראה כאילו הוא השביט).

רב אשי אמר [מתרץ כיצד ייתכן שנראה שכוכב שביט עובר דרך כסיל], כוכבא הוא דעקר מהאי גיסא דכסלא [כוכב הוא שעקר מצד זה של כסיל] וחזי ליה חבריה מהך גיסא, ומיבעית, ומחזי כמאן דעבר [וראה אותו חברו מצד ההוא, ונבעת, ונראה כמי שעבר].


שמואל רמי [הקשה שני פסוקים זה בזה]: כתיב: (איוב ט, ט) "עושה עש כסיל וכימה". וכתיב: (עמוס ה, ח) "עושה כימה וכסיל". הא כיצד [שפעם הקדים זה ופעם הקדים זה]? אלמלא חמה של כסיל לא נתקיים עולם מפני צינה של כימה. ואלמלא צינה של כימה לא נתקיים עולם מפני חמה של כסיל. [כסיל שולט בימות החמה להכי אקדמיה קרא [לכך הקדימו הפסוק]. כימה שולט בימות הגשמים ולהכי אקדמיה קרא. רש"י]

וגמירי [למודים. התקבל במסורת], אי לאו עוקצא דעקרבא [היינו כימה וממזל טלה הוא. רש"י. ובמהרש"א תמה שמשמע מכמה מקומות שעקרב הוא מזל בפני עצמו והוא מזל חודש חשוון] דמנח בנהר דינור [אם לא עוקץ העקרב שמונח בנהר של אש] כל מאן דהוה טריקא ליה עקרבא לא הוה חיי [כל מי שהיה עוקץ אותו עקרב לא היה חי. העקרב עניינו קרירות. ובזה הוא מזיק. ונהר דינור מחמם אותו ומתיש כוחו. לרש"י מכיוון שהוא חלק מכימה, וכימה עניינה קרירות. ולמהרש"א שעקרב הוא מזל בפני עצמו, גם הוא עניינו קרירות, וכמו שאמר בעבודה זרה כ"ח ב' שרפואה לעקיצת עקרב היא חימום. מהסוגיא משמע כרש"י, שאחרי שהזכיר קרירות כימה אמר וגמירי אי לאו עוקצא וכו', ומשמע שמדבר בקרירות כימה. ולמהרש"א דיבר בעקרב מכיוון שאף הוא קריר כמו כימה, אע"פ שהוא מזל אחר]. והיינו דקאמר ליה רחמנא לאיוב: (איוב לח, לא) "התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח".


מאי כימה [מהו כימה]? אמר שמואל כמאה ככבי [כמאה כוכבים. כימה פירושו כמאה. רש"י: כמאה ככבי יש בין הכוכבים של כימה שהן כחה של כימה]. אמרי לה [אומרים לה] דמכנפי [שמכונסים], ואמרי לה דמבדרן [שמפוזרים. אותם המאה שהם כוחה של כימה].

מאי עש [מהו עש]? אמר רב יהודה יותא.

מאי יותא? אמרי לה זנב טלה. ואמרי לה רישא דעגלא [ראשו של עגל. והיינו מזל שור והוא נמשך אחר מזל טלה. ראש השור סמוך לזנב טלה. שכן הסדר טלה שור תאומים. רש"י].