Archive for the ‘ברכות דף נ"ז עמוד ב'’ Category

ברכות – דף נ"ז עמוד ב'

2 בפברואר 2010

אמר רבי יוחנן השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי זה נבואה קטנה.

תנו רבנן: "שלשה מלכים הם, הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות. שלמה יצפה לחכמה. אחאב ידאג מן הפורענות.

ג' נביאים הם, הרואה ספר מלכים יצפה לגדולה. יחזקאל יצפה לחכמה. ישעיה יצפה לנחמה. ירמיה ידאג מן הפורענות [בהגהות הגר"א מחק את ישעיה. במסורת הש"ס מביא שבאבות דרבי נתן לא גורס יחזקאל. לשניהם היה קשה שאמר שלושה ומנה ארבעה].

שלשה כתובים גדולים הם, הרואה ספר תהלים יצפה לחסידות. משלי יצפה לחכמה. איוב ידאג מן הפורענות.

שלשה כתובים קטנים הם, הרואה שיר השירים [כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל. רש"י] בחלום יצפה לחסידות. קהלת יצפה לחכמה. קינות [איכה] ידאג מן הפורענות.

הרואה מגלת אסתר נס נעשה לו.

שלשה חכמים הם, הרואה רבי בחלום יצפה לחכמה. רבי אלעזר בן עזריה יצפה לעשירות. רבי ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות [מהרוגי המלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו. רש"י].

שלשה תלמידי חכמים הם, הרואה בן עזאי בחלום יצפה לחסידות. בן זומא יצפה לחכמה. אחר [אלישע בן אבויה, שיצא לתרבות רעה] ידאג מן הפורענות".

כל מיני חיות יפות לחלום חוץ מן הפיל והקוף והקפוד [שמשונין במראיהן. קיפוד – חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה "מרטינא". רש"י].

והאמר מר הרואה פיל בחלום פלא נעשה לו? לא קשיא הא דמסרג [אוכף על גביו ויש אומרים נתון באפסר. רש"י. הוא סימן טוב] הא דלא מסרג.

כל מיני מתכת יפין לחלום חוץ ממר פסל וקרדום [סוגי גרזן].

והני מילי דחזנהו בקתייהו [ודברים אלה שראה אותם בקת שלהם. רש"י: שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית].

כל מיני פירות יפין לחלום חוץ מפגי תמרה [שלא בשלו כל צרכן. רש"י].

כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות.

והאמר רב לא איעתרי [התעשרתי] עד דחזאי [שראיתי] ראשי לפתות?

כי חזא בכנייהו [במחובר] חזא [ותלושים אינם יפים].

כל מיני צבעונין יפין לחלום חוץ מן התכלת [ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא. רש"י].

כל מיני עופות יפין לחלום חוץ מן קריא וקפופא [ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים. רש"י] וקורפראי [כנראה מיני עופות לילה].

(הגו"ף הגו"ף מעי"ן משיבי"ן ומרחיבי"ן סימן) [סימן לזכור הסוגיות]

ג' נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן: גודגדניות וכפניות [מין תמרים רעים .רש"י] ופגי תמרה [באכילה ממש. כאן כבר לא עוסק בחלומות].

שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן, אלו הן: רחיצה וסיכה ותשמיש.

שלשה מעין העולם הבא, אלו הן: שבת שמש [חמה זורחת. רש"י] ותשמיש.

תשמיש דמאי [של מה]? אילימא [אם לומר] תשמיש המטה, הא מכחש כחיש [מכחיש את הגוף]? אלא תשמיש נקבים [שעושה צרכיו].

שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול [של מיני זמר או קול ערב של אשה. רש"י] ומראה וריח.

שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים.

(חמש"ה ושש"ה ועשר"ה סימן)

חמשה אחד מששים, אלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום.

אש – אחד מששים לגיהנם.

דבש – אחד מששים למן.

שבת – אחד מששים לעולם הבא.

שינה – אחד מששים למיתה.

חלום – אחד מששים לנבואה.

ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן: עטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום.

עטוש דכתיב: (איוב מא, י) "עטישותיו תהל אור".

זיעה דכתיב: (בראשית ג, יט) "בזעת אפיך תאכל לחם".

שלשול דכתיב: (ישעיהו נא, יד) "מהר צועה להפתח ולא ימות לשחת". [צועה. מי שצריך להריק מעיו. הרקת כלי נקראת צעיה, שנאמר (ירמיהו מח) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו. במואב כתיב. רש"י]

קרי דכתיב: (ישעיהו נג, י) "יראה זרע יאריך ימים".

שינה דכתיב: (איוב ג, יג) "ישנתי אז ינוח לי".

חלום דכתיב: (ישעיהו לח, טז) "ותחלימני והחייני".


ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה. אלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין, וקיבה, והרת [רחם של הבהמה] ויותרת הכבד. ויש אומרים אף דגים קטנים. ולא עוד אלא שדגים קטנים מפרין ומברין [לשון בריאות. רש"י] כל גופו של אדם.


עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה. אלו הן: האוכל בשר שור, בשר שמן, בשר צלי, בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, ושחלים, והחלב, והגבינה, והמרחץ. ויש אומרים אף אגוזים. ויש אומרים אף קשואים.


תנא דבי ר' ישמעאל: "למה נקרא שמן קשואים? מפני שהן קשים לגוף כחרבות".

איני [הן היא. האמנם]? והכתיב: (בראשית כה, כג) "ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך". אל תקרי גוים אלא גיים [הכוונה גאים. שזכו לגדולה], ואמר רב יהודה אמר רב, אלו אנטונינוס [מעשיו] ורבי [מיעקב] שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

לא קשיא, הא ברברבי [בגדולים. שקשים לגוף] הא בזוטרי [בקטנים. ועל שולחנם של אנטונינוס ורבי היו קטנים].


תנו רבנן: "מת בבית [בחלום] – שלום בבית. אכל ושתה בבית – סימן יפה לבית. נטל כלים מן הבית – סימן רע לבית".

תרגמא [העמיד אותה] רב פפא במסאנא [נעל] וסנדלא [סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית. רש"י].

כל דשקיל שכבא [כל שנוטל המת] מעלי [טוב], בר ממסאנא וסנדלא [חוץ מנעל וסנדל]. כל דיהיב שכבא [כל שנותן המת] מעלי [טוב], בר מעפרא וחרדלא [חוץ מעפר וחרדל. רש"י: עפר. סימן הוא שרמז להם קבורה].


"מקום שנעקרה ממנו עבודת גלולים". [מקום שנעקרה ממנו עכו"ם [עבודת כוכבים ומזלות. והוא תיקון צנזורה ובמקור היה כנראה "עבודה זרה"] אומר ברוך שעקר עכו"ם  מארצנו]


תנו רבנן: "הרואה מרקוליס [עבודה זרה, שעובדים אותה על ידי שזורקים עליה אבנים] אומר: ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו.

(בתוספות שאלו למה נקט דווקא מרקוליס. שהרי על כל עבודה זרה מברכים.

ותירצו שבמקומו של התנא היו עובדים אותה.

תירוץ נוסף כתבו, שמברכים רק במקום שבונים או נותנים בו עבודה זרה חדשה. ולא בעבודה זרה שכבר קבועה שם מקודם. ובמרקוליס מכיוון שכל יום זורקים עליה אבנים, הוא כאילו בונים אותה מחדש כל יום.

בזה גם מיושב למה בימינו לא נוהגים לברך כן כשרואים כנסייה.

תירוץ נוסף לזה כתבו שכל ברכות הראייה הן רק אם עברו שלושים יום מהפעם האחרונה שראה. ועיין עוד במשנה ברורה סימן רכ"ד).

מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר: ברוך שעקר עכו"ם מארצנו, וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך [על פושעי ישראל מתפלל. רש"י].

ובחוצה לארץ אין צריך לומר והשב לב עובדיהם לעבדך, מפני שרובה עובדי כוכבים.

רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בחוץ לארץ צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנאמר: (צפניה ג, ט) "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה".


דרש רב המנונא, הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות:

ראה בבל, אומר ברוך שהחריב בבל הרשעה.

ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע.

ראה גוב של אריות [שהושם בו דניאל] או כבשן האש [חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה. רש"י], אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

ראה מרקוליס, אומר ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו.

ראה מקום שנוטלין ממנו עפר [מקום יש בבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר"ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה. רש"י], אומר ברוך אומר ועושה גוזר ומקיים
[שגזר להשמידה וקיים. רש"י].


רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא [כשהיה רואה חמורים שנושאים עפר] טריף להו ידא על גבייהו [טפח להם בידו על גבם] ואמר רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו [רוצו צדיקים לעשות רצון אדונכם].


מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל [כשהיה מגיע לבבל] הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא [היה נוטל עפר בסודרו וזורק החוצה], לקיים מה שנאמר: (ישעיהו יד, כג) "וטאטאתיה במטאטא השמד".


אמר רב אשי, אנא הא דרב המנונא לא שמיע לי [אני, זו של רב המנונא לא שמעתי], אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו [אלא מדעתי ברכתי לכולן].

מודעות פרסומת