Archive for the ‘ברכות דף נ"ו עמוד א'’ Category

ברכות – דף נ"ו עמוד א'

31 בינואר 2010

אמר ליה קיסר [מלך רומי והיה לו תגר עם פרסיים. רש"י] לר' יהושע בר' חנניא, אמריתו דחכמיתו טובא [אמרתם שאתם חכמים הרבה], אימא לי מאי חזינא בחלמאי [אמור לי מה אראה בחלומי].

אמר ליה, חזית [תראה] דמשחרי לך פרסאי [שמעבידים אותך פרסיים למלכם], וגרבי בך ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא ["גרבי בך", לא ידעתי פירושו. ורועים בך שקצים במקל של זהב. כלומר כופים אותך לרעות שקצים במקל של זהב. אפשר שהכוונה לחזירים].

הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא [הרהר כל היום ולערב ראה. בחלומו].

אמר ליה שבור מלכא [שבור המלך. מלך פרס] לשמואל, אמריתו דחכמיתו טובא [אמרתם שאתם חכמים הרבה] אימא לי מאי חזינא בחלמאי [אמור לי מה אראה בחלומי].

אמר ליה חזית [תראה] דאתו רומאי ושבו לך [שבאו רומאים ושבו אותך], וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא [וטוחנים בך גרעיני תמרים ברחיים של זהב. כלומר כופים אותך לטחון].

הרהר כוליה יומא ולאורתא חזא [הרהר כל היום ולערב ראה].

בר הדיא מפשר חלמי הוה [פותר חלומות היה]. מאן דיהיב ליה אגרא [מי שנתן לו שכר] מפשר ליה למעליותא [פתר לו לטובה]. ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר ליה לגריעותא [ומי שלא נתן לו שכר פתר לו לרעה].

אביי ורבא חזו חלמא [ראו חלום. שניהם ראו אותו חלום]. אביי יהיב ליה זוזא [נתן לו זוז] ורבא לא יהיב ליה [לא נתן לו]. אמרי ליה [אמרו לו] אקרינן בחלמין [הקריאונו בחלומנו]: (דברים כח, לא) "שורך טבוח לעיניך וגו'". [שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ חֲמֹרְךָ גָּזוּל מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָשׁוּב לָךְ צֹאנְךָ נְתֻנוֹת לְאֹיְבֶיךָ וְאֵין לְךָ מוֹשִׁיעַ]

לרבא אמר ליה, פסיד עסקך [נפסד עסקך] ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך [ולא יועיל לך לאכול מהעצב של לבך. רש"י: מתוך צערך לא יטעם לך שום מאכל].

לאביי אמר ליה, מרווח עסקך, ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך [ולא יועיל לך לאכול מהשמחה של לבך. רש"י: ומתוך שמחתך לא תתאוה לאכול שתהיה שבע בשמחתך].


אמרי ליה [אמרו לו. אביי ורבא אמרו לבר הדיא חלום אחר שחלמו שניהם], אקרינן [הקריאונו]: (דברים כח, מא) בנים ובנות תוליד וגו' [בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא יִהְיוּ לָךְ כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי]. לרבא אמר ליה כבישותיה [כרועו. בישותא=רוע. כפשוטו של הפסוק שהוא לרעה].

לאביי אמר ליה, בנך ובנתך נפישי [בניך ובנותיך רבים], ומינסבן בנתך לעלמא [ונישאות בנותיך לעולם. כלומר לאנשים] ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה [ונדמות בפניך כהולכות לשבי].


אקריין [הקריאונו. עוד חלום שחלמו שניהם אמרו לו. ובחלום הקריאו להם פסוק]: (דברים כח, לב) "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר". לאביי אמר ליה [לו] בנך ובנתך נפישין [בניך ובנותיך מרובים], את אמרת לקריבך [קרוביך. לחתן בניך בהם], והיא [אשתך] אמרה לקריבה [לקרוביה. לחתן בהם] ואכפה לך ויהבת להון לקריבה דהוי כעם אחר [ואכפה לך ונתנה אותם לקרוביה שהם כעם אחר. כך מפרש "נתונים לעם אחר". שאשתו כפתה עליו לחתן בניהם עם קרוביה].

לרבא אמר ליה דביתהו שכיבא [אשתו מתה] ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי [ובאו בניה ובנותיה לידי אשה אחרת].

דאמר רבא אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב, מאי דכתיב [מהו שכתוב] "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר"? זו אשת האב [אשת אביהם שאינה אמם].


אקרינן בחלמין [הקריאונו בחלומנו]: (קהלת ט, ז) "לך אכול בשמחה לחמך". לאביי אמר ליה, מרווח עסקך, ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדוא דלבך [וקראת פסוק משמחת לבך. את הפסוק לך אכול בשמחה לחמך].

לרבא אמר ליה, פסיד עסקך, טבחת [שחטת] ולא אכלת ושתית, וקרית לפכוחי פחדך [וקראת לפכח פחדך. את הפסוק לך אכול וכו'].


אקרינן [הקריאונו. בחלומנו]: (דברים כח, לח) "זרע רב תוציא השדה" [זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה]. לאביי אמר ליה [לו] מרישיה [מראשו. של הפסוק]. לרבא אמר ליה מסיפיה [מסופו].


אקרינן: (דברים כח, מ) "זיתים יהיו לך בכל גבולך וגו'" [זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ]. לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה.


אקרינן: (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ וגו'" [ וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ]. לאביי אמר ליה נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית [יצא לך שם שראש ישיבה אתה] אימתך נפלת בעלמא [אימתך נופלת בעולם].

לרבא אמר ליה בדיינא דמלכא אתבר [אוצר המלך יישבר] ומתפסת בגנבי [ותתפס עם הגנבים. שיעלילו עליך שאתה גנבתם], ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך [וידונו כל האנשים קל וחומר ממך. רש"י: אם רבא נחשד כל שכן שיחשדונו וזהו וייראו ממך].

למחר אתבר בדיינא דמלכא [נשבר אוצר המלך], ואתו ותפשי ליה לרבא [ובאו ותפסו את רבא].


אמרי ליה [אמרו לו. אביי ורבא לבר הדיא] חזן חסא על פום דני [ראינו חסא על פי חביות. חסא=חזרת]. לאביי אמר ליה, עיף עסקך כחסא [כפול בריוח כחזרת שהיא רחבה וכפולה. רש"י. עיף=כפול].

לרבא אמר ליה מריר עסקך כי [כמו] חסא [שנאוי לכל ומר יהיה הסחורה שלך. רש"י].


אמרי ליה, חזן בשרא על פום דני [ראינו בשר על פי חביות]. לאביי אמר ליה בסים [טעים] חמרך [יינך], ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך [ויבואו כל האנשים לקנות בשר ויין ממך].

לרבא אמר ליה, תקיף חמרך [יחמיץ יינך], ואתו כולי עלמא למזבן בשרא למיכל ביה [ויבואו כל האנשים לקנות בשר לאכול בו].


אמרי ליה חזן חביתא דתלי בדיקלא [ראינו חבית תלויה בדקל]. לאביי אמר ליה מדלי עסקך כדיקלא [מתרומם עסקך כדקל].

לרבא אמר ליה חלי עסקך כתמרי [מתוק עסקך כתמרים. הכוונה שמתוק לקונים שיקנו בזול].


אמרי ליה חזן רומנא דקדחי אפום דני [ראינו רימון שגדל על פי חביות]. לאביי אמר ליה עשיק עסקך כרומנא [ביוקר תמכרנו כמו עשיק לגבך (ב"מ ד' נב.). רש"י].

לרבא אמר ליה קאוי עסקך כרומנא [לשון קהוי הכל ישנאוהו. רש"י].


אמרי ליה חזן חביתא דנפל לבירא [ראינו חבית שנפלה לבור]. לאביי אמר ליה מתבעי [מתבקש] עסקך. כדאמר נפל פתא [פת] בבירא [בבור] ולא אשתכח [נמצא].

לרבא אמר ליה פסיד עסקך ושדית ליה לבירא [נפסד עסקך וזרקת אותו לבור].


אמרי ליה חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער [בן חמור שעומד למראשותינו ונוער]. לאביי אמר ליה מלכא הוית [מלך אתה] וקאי אמורא עלך [ועומד מתורגמן עליך. רש"י: ראש ישיבה הדורש דרשות והמתורגמן עומד עליו באמורא להשמיע בקול רם לרבים כקול חמור הנוער].

לרבא אמר ליה פטר חמור גהיט מתפילך ["פטר חמור" מחוק מהתפילין שלך. גהיט=מחוק]. אמר ליה לדידי חזי לי ואיתיה [ראיתי בעצמי וישנו]. אמר ליה וא"ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך [בפרשת והיה כי יביאך וכל פטר חמר תפדה בשה והוא חסר וי"ו ובתפילין של רבא כתבו הכותב מלא ואח"כ מחקו. והיינו גהיט. מחוק. רש"י. יש לעיין אם נפסלו תפיליו בכך. עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן ל"ב סעיף כ"ג ובמפרשים].

לסוף אזל רבא לחודיה לגביה [הלך רבא לחוד אליו]. אמר ליה חזאי דשא ברייתא [דלת חיצון שבבית. רש"י] דנפל.

אמר ליה אשתך [השומרת את הבית. רש"י] שכבא [מתה].


אמר ליה חזיא ככי [שיניים טוחנות] ושני [ושיניים. קדמיות] דנתור [שנושרות].

אמר ליה בנך ובנתך שכבן [בניך ובותיך מתים].


אמר ליה חזאי תרתי יוני דפרחן [ראיתי שתי יונים שפורחות].

אמר ליה תרי נשי מגרשת [שתי נשים אתה מגרש. רש"י: שאשתו של אדם קרויה יונה. דכתיב יונתי תמתי].


אמר ליה חזאי תרי גרגלידי דלפתא [ראיתי שני ראשי לפתות].

אמר ליה תרין קולפי בלעת [שתי מכות בלעת. מכת מקל עב בראשו כראשי לפתות. רש"י].


אזל רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא [הלך רבא אותו יום וישב בבית המדרש כל היום]. אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קמנצו בהדי הדדי [מצא אלו שני עיוורים שהיו רבים זה עם זה]. אזל רבא לפרוקינהו [הלך רבא להצילם] ומחוהו לרבא תרי [והכוהו לרבא שתיים]. דלו למחוייה אחריתי [הרימו להכותו אחרת. מכה נוספת]. אמר מסתיי, תרין חזאי [אמר דיי, שתיים ראיתי].


לסוף אתא רבא ויהיב ליה אגרא [לסוף בא רבא ונתן לו שכר].

אמר לו חזאי אשיתא דנפל [ראיתי כותל שנפל].

אמר ליה נכסים בלא מצרים קנית.


אמר ליה חזאי אפדנא [בית. אפדנא הוא שם לבית נאה וחשוב] דאביי דנפל [ראיתי ביתו של אביי שנפל] וכסיין אבקיה [וכיסהו אבקו. אבק נפילת הבית].

אמר ליה אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך [אביי מת וישיבתו באה אליך].


אמר ליה חזאי אפדנא דידי דנפיל [ראיתי ביתי שלי שנפל], ואתו כולי עלמא שקיל לבינתא לבינתא [ובאו כל האנשים לקחו לבנה לבנה].

אמר ליה שמעתתך מבדרן בעלמא [שמועותיך נפוצות בעולם].


אמר ליה חזאי דאבקע רישי [ראיתי שנבקע ראשי] ונתר מוקרי [ונשר מוחי].

אמר ליה אודרא מבי סדיא נפיק [המוכין מהכר ייצאו].


אמר ליה אקריון הללא מצראה [הלל שאנו קורין בפסח. לפי שיש הלל אחר הקרוי הלל הגדול קורין לזה הלל המצרי. רש"י] בחלמא [הקריאוני הלל המצרי בחלום].

אמר ליה ניסא מתרחשי לך [נס מתרחש לך. רש"י: שעל ידי נסים נקרא ניסן שעל כל צרה הבאה לישראל אומרים אותו על גאולתן].

הוה קא אזיל בהדיה בארבא [היה הולך איתו בספינה. בר הדיא היה הולך עם רבא]. אמר [בר הדיא] בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא למה לי [ביחד עם איש שמתרחש לו נס למה לי. רש"י: שמא כאן יארע לו הנס שתטבע הספינה והוא ינצל]? בהדי דקא סליק נפל סיפרא מיניה [בזמן שעלה נפל ספר ממנו. בזמן שעלה מהספינה]. אשכחיה רבא וחזא דהוה כתיב ביה [מצאו רבא וראה שהיה כתוב בו] כל החלומות הולכין אחר הפה.

[אמר לו רבא:] רשע בדידך קיימא [בך עומד. כלומר פתרון החלומות תלוי בך שאתה פותר כרצונך], וצערתן כולי האי [וציערת אותי כל כך]. כולהו מחילנא לך [כולם אני מוחל לך] בר מברתיה דרב חסדא [חוץ מבת רב חסדא. אשתו של רבא]. יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא [יהי רצון שיימסר אותו איש לידי מלכות] דלא מרחמו עליה [שלא מרחמים עליו].

אמר [בר הדיא] מאי אעביד [מה אעשה]? גמירי [למודים. מסורת היא] דקללת חכם אפילו בחנם היא באה, וכל שכן רבא דבדינא קא לייט [שבדין מקלל]. אמר [בר הדיא] איקום ואגלי [אעמוד ואגלה], דאמר מר גלות מכפרת עון. קם גלי לבי רומאי [עמד, גלה אל הרומאים]. אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא דמלכא [הלך, ישב על פתח ראש שומרי אוצרות המלך]. ריש טורזינא חזא חלמא [ראש השומרים ראה חלום].

אמר ליה [ראש השומרים לבר הדיא] חזאי חלמא דעייל מחטא באצבעתי [אמר לו ראיתי חלום שנכנס מחט באצבעי].

אמר ליה הב לי זוזא [תן לי זוז]. ולא יהב ליה [ולא נתן לו].

לא אמר ליה ולא מידי [לא אמר לו ולא כלום].


אמר ליה [אמר לו. ראש השמרים לבר הדיא] חזאי דנפל תכלא בתרתין אצבעתי [ראיתי שנפלה תולעת בשתי אצבעותי].

אמר ליה הב לי זוזא [תן לי זוז]. ולא יהב ליה [ולא נתן לו]. ולא אמר ליה [בר הדיא לא אמר לו פתרון החלום].


אמר ליה חזאי דנפל תכלא בכולה ידא [אמר לו ראיתי שנפלה תולעת בכל היד].

אמר ליה [בר הדיא לראש השומרים] נפל תכלא בכולהו שיראי [נפלה תולעת בכל השיראין. רש"י: מעילים של מלך].

שמעי בי מלכא ואתיוה לריש טורזינא [שמעו בית המלך, והביאוהו לראש השומרים]. קא קטלי ליה [היו הורגים אותו].

אמר להו אנא אמאי [אמר להם אני למה]? אייתו להאי דהוה ידע ולא אמר [הביאו לזה שידע ולא אמר].

אייתוהו [הביאוהו] לבר הדיא. אמרי ליה אמטו זוזא דידך חרבו שיראי דמלכא [אמרו לו, בגלל הזוז שלך חרבו מעילי המלך]?

כפיתו תרין ארזי בחבלא [כפתו שני ארזים בחבל. הארזים נשארו נטועים, ושרשם במקומו, ואת ראשיהם כפפו וקשרו זה לזה]. אסור חד כרעיה לחד ארזא, וחד כרעיה לחד ארזא [אסרו רגל אחת לארז אחד, ורגל אחת לארז אחד]. ושרו לחבלא עד דאצטליק רישיה [והתירו לחבל עד שנפרד ראשו], אזל כל חד וחד וקם אדוכתיה [הלך כל אחד ואחד ועמד על מקומו. דוכתא=מקום. דוכתיה=מקומו. כל אחד מהארזים התיישר ושב למקומו]. ואצטליק ונפל בתרין [ונחלק ונפל אחריהם. בר הדיא נחלק לשניים ונפל אחרי הארזים].