Archive for the ‘ברכות דף נ"ד עמוד א'’ Category

ברכות – דף נ"ד עמוד א'

31 בינואר 2010

פרק תשיעי – הרואה


מתני' הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה.

מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו.

על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.

על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית.

רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול. בזמן שרואהו לפרקים.

על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב.

על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת.

בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה.

והצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא.

היתה אשתו מעוברת ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא.

היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואומר יהי רצון שלא תהא בתוך ביתי הרי זו תפלת שוא.

הנכנס לכרך [המהלך בדרך וצריך לעבור כרך ושם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות. רש"י] מתפלל שתים, אחת בכניסתו [מתפלל שיכנס לשלום. רש"י] ואחת ביציאתו [מתפלל שיצא לשלום. רש"י].

בן עזאי אומר ארבע [כדמפרש נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד נמצאו ד' כדמפרש בגמרא. רש"י], שתים בכניסתו ושתים ביציאתו. נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד.

חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, שנאמר: (דברים ו, ה) "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו'". "בכל לבבך" – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.

"ובכל נפשך" – אפילו הוא נוטל את נפשך. "ובכל מאדך" – בכל ממונך.

דבר אחר, "בכל מאדך" – [מדות מדודות לך בין מדה טובה בין מדת פורענות. רש"י] בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.

לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים. ולא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו [חגור חלול ונותנין בו מעות. רש"י] ובאבק שעל רגליו. ולא יעשנו קפנדריא, ורקיקה מקל וחומר.

כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם [במסכת תענית (פ"ב דף טז:) אמרינן אין עונין אמן במקדש. המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת. וכן בכולם. והעונין אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וילפינן לה מקרא [ולומדים לה מפסוק] דתפלת עזרא וסיעתו. ואשמעינן הכא [כאן] דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך ה' אלהי ישראל עד מן העולם. רש"י]. משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם [התקינו עזרא וסיעתו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם לומר ששני עולמות יש, להוציא מלב הצדוקים הכופרים בתחיית המתים. רש"י].

והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם [בשמו של הקב"ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו. ולמדו מבעז שאמר ה' עמכם ומן המלאך שאמר לגדעון ה' עמך גבור החיל. רש"י], שנאמר: (רות ב, ד) "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'". ואומר: (שופטים ו, יב) "ה' עמך גבור החיל". ואומר: (משלי כג, כב) "אל תבוז כי זקנה אמך" [למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם ובגמרא מפרש מאי ואומר. רש"י]. ואומר: (תהלים קיט, קכו) "עת לעשות לה' הפרו תורתך" [פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה'. אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור. רש"י].

רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה'".


גמ' מנא הני מילי [מניין דברים אלה. שמברכים על נס]? אמר רבי יוחנן דאמר קרא: (שמות יח, י) "ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'" [וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם].

אניסא דרבים מברכינן [על נס של רבים מברכים], אניסא דיחיד לא מברכינן?

והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא [והרי אותו איש שהיה הולך בעבר ימינא], נפל עליה אריא. אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה [נפל עליו אריה. נעשה לו נס וניצל ממנו]. אתא לקמיה דרבא ואמר ליה כל אימת דמטית להתם בריך [בא לפני רבא ואמר לו כל אימת שתגיע לשם ברך] "ברוך שעשה לי נס במקום הזה".


מר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות [היה הולך בבקעה של ערבות], וצחא למיא [וצמא למים], איתעביד ליה ניסא, איברי ליה עינא דמיא ואישתי [נעשה לו נס, נברא לו מעיין מים ושתה].

ותו זמנא חדא [ועוד פעם אחת] הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא [בשוק של מחוזא], ונפל עליה גמלא פריצא [גמל משוגע שעסקיו רעים. רש"י]. איתפרקא ליה אשיתא [התפרק לו כותל בית], על לגוה [נכנס לתוכה].

כי מטא [כשהגיע] לערבות, בריך, "ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל".

כי מטא לרסתקא דמחוזא, בריך, "ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות".


אמרי [אומרים], אניסא דרבים [על נס של רבים] כולי עלמא מיחייבי לברוכי [כל האנשים מחוייבים לברך]. אניסא דיחיד [על נס של יחיד] איהו חייב לברוכי [הוא חייב לברך].


תנו רבנן: "הרואה מעברות הים [מקום שעברו ישראל בים סוף. רש"י], ומעברות הירדן [בימי יהושע. רש"י], מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון [בימי יהושע היה בספר יהושע. רש"י], ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל, ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה, על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום".

בשלמא מעברות הים דכתיב: (שמות יד, טז) "ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה". מעברות הירדן דכתיב: (יהושע ג, יז) "ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן".

אלא מעברות נחלי ארנון מנלן?

דכתיב: (במדבר כא, יד) "על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו'" [ עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן].

מודעות פרסומת