Archive for the ‘ברכות דף נ"ב עמוד א'’ Category

ברכות – דף נ"ב עמוד א'

26 בינואר 2010

וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא? והתניא: "הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה.
ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן
[לשון שלשלת כלומר סודרן לאחר המזון. רש"י] כולן לאחריו".
והא ממאי דבית שמאי היא, דלמא
[שמא] בית הלל היא?
לא סלקא דעתך
[לא עולה בדעתך]? דקתני מאור ואח"כ בשמים. ומאן [ומי] שמעת ליה דאית ליה האי סברא, בית שמאי. דתניא: "אמר רבי יהודה, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שבתחלה, ועל הבדלה שהיא בסוף. על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים. בית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים, ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור".
וממאי דבית שמאי היא, ואליבא דרבי יהודה?
דילמא
[שמא] בית הילל היא, ואליבא דרבי מאיר [דתנן במתניתין [במשנתנו] בית הלל אומרים נר ובשמים, ואמר בגמרא רבי מאיר היא. רש"י]?
לא סלקא דעתך
[לא עולה בדעתך. רש"י: לאוקמי [להעמיד] ברייתא כמתניתין. דמתניתין קתני מזון באמצע, וברייתא קתני משלשלן כולן לאחריו כר' יהודה, דאמר על המזון שבתחלה. ומדקתני לרבי יהודה מאור ואח"כ בשמים, בית שמאי היא]? דקתני הכא [כאן] במתניתין: "בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה, ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה".
והתם
[ושם] בברייתא קתני: "אם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו"?
שמע מינה
[ממנה] דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה.
ומכל מקום קשיא
[דברכת היין קדמה להבדלה. רש"י]?
קא סברי בית שמאי שאני עיולי יומא
[הכנסת יום] מאפוקי יומא [מהוצאת יום].
עיולי יומא
[קידוש] כמה דמקדמינן ליה עדיף. אפוקי יומא [הבדלה] כמה דמאחרינן ליה עדיף, כי היכי דלא להוי עלן כמשוי [כך שלא יהיה עלינו כמשא].

וסברי בית שמאי ברכת המזון טעונה כוס? והא תנן [במשנתנו לעיל נ"א ב']: "בא להם יין לאחר המזון [ביום חול], אם אין שם אלא אותו כוס, בית שמאי אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על המזון". מאי לאו דמברך עילויה ושתי ליה [האם לא שמברך עליו ושותה אותו. ואחר כך מברך ברכת המזון בלא כוס]?
לא. דמברך עילויה ומנח ליה
[שמברך עליו בורא פרי הגפן ומניח אותו. ואחר כך מברך ברכת המזון ואז שותה אותו].
והאמר מר המברך צריך שיטעום
[מייד לאחר הברכה]?
דטעים ליה
[שטועם, ואחר כך מברך עליו ברכת המזון].
והאמר מר טעמו פגמו
[לברכת המזון ולקדוש ולהבדלה בפרק ערבי פסחים (ד' קה:). רש"י. אם שתה מעט מהכוס היא פגומה לברך עליה ברכת המזון וכיו"ב]?
דטעים ליה בידיה
[שטועם אותו בידו].
והאמר מר כוס של ברכה צריך שיעור
[רביעית הלוג], והא קא פחית ליה משיעוריה?
דנפיש ליה טפי משיעוריה
[שיש יותר משיעור. יש בכוס יותר מרביעית ולכן גם אחרי שטועם נשאר רביעית לברכת המזון].
והא אם אין שם אלא אותו כוס קתני?
תרי לא הוי, ומחד נפיש
[שניים אין, ומאחד יש יותר. כלומר אין שתי כוסות, אבל יש יותר משיעור של כוס אחת].
והא תני רבי חייא: "בית שמאי אומרים, מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך ברכת המזון"?
אלא תרי תנאי
[שני תנאים. משנתנו והברייתא ששנה רבי חייא] ואליבא דבית שמאי [מחלוקת תנאים לשיטת בית שמאי. רש"י: תנא דרבי חייא אליבא דבית שמאי אמר אין ברכה טעונה כוס, ותנא דמתניתין דלעיל דרבי יהודה אליבא דבית שמאי סבר ברכה טעונה כוס].

"ב"ש אומרים וכו'". [בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס. ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים]

תנו רבנן: "בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס. שאם אתה אומר מוזגין את הכוס תחלה, גזרה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס".

וליטמו ידים לכוס [אם ידיו טמאות, יטמאו הן את הכוס שלא על ידי משקין]?

ידים שניות הן, ואין שני עושה שלישי בחולין אלא על ידי משקין.

[להקדמה בעניין כללי דרגות הטומאה עיין ברמב"ם פרק ה' מהלכות טומאת מת. באתר ויקיפדיה יש סיכום בהיר ונאה בעניין הזה בערך ולד הטומאה.

לענייננו, שני לטומאה בדרך כלל הוא דבר שקיבל טומאתו מראשון לטומאה, שהוא קיבל מאב הטומאה. כגון שרץ.

חכמים גזרו טומאה על ידיים, אף שלא ידוע שנגעו בדבר מטמא. מן התורה אם נטמא האדם, תמיד נטמא כולו. אבל חכמים גזרו שתהיה טומאה על הידיים לבד. וקבעו שדרגת טומאתן תהיה שני לטומאה.

אם הידיים הטמאות נוגעות בכוס, הידיים דרגתן שני לטומאה, ואין שני מטמא כלי להיות שלישי לטומאה. "בחולין", הכוונה שתרומה או קודש חמורים יותר לעניין טומאה, ושני עושה שלישי. וכאן עסקינן בחולין.

אמנם אם הידיים נוגעות במשקה, גזרו חכמים שמשקה שנטמא חוזר לדרגת ראשון לטומאה, והוא מטמא את הכוס להיות שנייה לטומאה]

[המשך הברייתא:] "ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. שאם אתה אומר נוטלין לידים תחלה, גזרה שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס, ויחזרו ויטמאו את הידים".

וניטמי כוס לידים? אין כלי מטמא אדם [עיין רש"י].

וניטמי למשקין שבתוכו?

הכא [כאן] בכלי שנטמאו אחוריו במשקין עסקינן, דתוכו טהור וגבו טמא. דתנן
[כלים כ"ה ו']: "כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאים תוכו ואוגנו ואזנו וידיו טהורין. נטמא תוכו נטמא כולו".

במאי קא מיפלגי [במה חולקים]?

בית שמאי סברי [סוברים] אסור להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין גזרה משום ניצוצות [שמא יתזו ניצוצות, טיפות קטנות, מתוכה על אחוריו ויטמאו משקין שמאחוריו מחמת אחורים ויטמאו את הידים. הלכך נוטלים לידים תחלה שלא יטמאו את אחורי הכוס. ועיין רש"י]. וליכא למגזר [ואין לגזור] שמא יטמאו המשקין שבידים בכוס.

ובית הלל סברי מותר להשתמש בכלי שנטמאו אחוריו במשקין, אמרי [אומרים] ניצוצות לא שכיחי [אינם שכיחים], ואיכא למיחש [ויש לחוש] שמא יטמאו משקין שבידים מחמת הכוס.