Archive for the ‘ברכות דף מ' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף מ' עמוד ב'

11 בינואר 2010

"ועל כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא"

אתמר [נאמר], רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין. ורבי יוחנן אמר אפילו פת ויין.

נימא כתנאי [נאמר כתנאים? והיא קושיא כיוון שאם היא מחלוקת תנאים היה להם לפסוק בה כדעתם ולא לומר מחלוקת אמוראים]: "ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא, ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא, דברי ר' מאיר.

ר' יוסי אומר, כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו".

נימא [נאמר] רב הונא דאמר כר' יוסי, ור' יוחנן דאמר כר' מאיר?

(רב הונא סובר שבתאנה יצא אם ברך שהכל. ויש לומר שאף רבי יוסי מודה לזה, ש"ברוך המקום שבראה" אינה ברכה כלל, אבל אם ברך "שהכל" יצא חוץ מעל פת ויין. לפי תוספות)

אמר לך רב הונא אנא דאמרי [אני שאני אומר] אפילו לר' מאיר. עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם [שם] אלא היכא דקא מדכר שמיה דפת [היכן שמזכיר שמה של פת], אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפילו ר' מאיר מודה.

ור' יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי. עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן. אבל אמר "שהכל נהיה בדברו" דתקינו רבנן, אפילו ר' יוסי מודה.

בנימין רעיא [הרועה] כרך ריפתא [לחם] ואמר בריך מריה דהאי פיתא [ברוך אדונה של פת זו].

אמר רב יצא.

והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה?

דאמר [בנימין הרועה] בריך רחמנא מריה דהאי פיתא [רחמנא הוא כינוי לקב"ה בארמית].

והא בעינן [צריכים] שלש ברכות [של ברכת המזון]?

מאי [מהו] יצא דקאמר רב [שאמר רב] נמי [גם], יצא ידי ברכה ראשונה.

מאי קמשמע לן [מה החידוש שהשמיע לנו רב]? אע"ג דאמרה בלשון חול [האם חידושו של רב שיוצא אפילו שאמר את הברכה בלשון חול]? תנינא: "ואלו נאמרים בכל לשון, פרשת סוטה, וידוי מעשר, וקריאת שמע, ותפלה, וברכת המזון" [אנו יודעים מהברייתא שיוצא בלשון חול, ועדיין קשה מה חידש רב].

אצטריך [נצרך. המימרא של רב]. סלקא דעתך אמינא [עלה בדעתך שנאמר] הני מילי [דברים אלה. שנאמרו בברייתא שיוצא בכל לשון] דאמרה בלשון חול כי היכי [כמו איך] דתקינו רבנן בלשון קדש [שמתרגם נוסח הברכה בדיוק], אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא [אמור לא], קא משמע לן רב [שיוצא גם אם לא תרגם בדיוק את נוסח הברכה].

גופא [דן כעת בגוף דברי רב], אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה.

ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה.

אמר אביי, כוותיה [כמותו] דרב מסתברא. דתניא: (דברים כו, יג) ""לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי" – לא עברתי מלברכך [ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר. רש"י], ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו". ואילו מלכות לא קתני.

[יש להעיר כיצד מפרש פסוק מהתורה שכוונתו לברכה שהיא מדרבנן. עיין לעיל ל"ה א' שהארכתי בזה]

ור' יוחנן תני [גרס בברייתא נוסח אחר]: "ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו".


מתני' ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו.

על החומץ ועל הנובלות [מפרש בגמרא. רש"י] ועל הגובאי [חגבים טהורים] אומר שהכל נהיה בדברו. ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו [חומץ ונובלות וגובאי על ידי קללה הן באין. רש"י].

היו לפניו מינין הרבה, ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך. וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה.


גמ' תנו רבנן: "על דבר שאין גדולו מן הארץ כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו. על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר שהכל. על הפת שעפשה ועל היין שהקרים ועל התבשיל שעבר צורתו [שהחמיץ. רש"י בבא בתרא צ"ה ב'] אומר שהכל. על המלח ועל הזמית [מי מלח] ועל כמהין ופטריות אומר שהכל".

למימרא [לומר] דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו [הם]? והתניא: "הנודר מפירות הארץ אסור בפירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות. ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות".

אמר אביי מירבא רבו מארעא [גדלים מהארץ. רש"י: מלחלוחית הארץ הם גדלים על העצים ועל הכלים] מינקי לא ינקי מארעא [לא יונקים מהארץ].

והא "על דבר שאין גדולו מן הארץ" קתני [וכמהין ופטריות גדלים מן הארץ]?

תני על דבר שאין יונק מן הארץ [יש להגיה הגרסה במשנה ולגרוס "על דבר שאין  יונק מן הארץ" וכמהין ופטריות בכלל זה].


"ועל הנובלות".


מאי [מהו] נובלות? ר' זירא ור' אילעא, חד אמר בושלי כמרא [כמו שרופי חמה. שבשלם ושרפה החום ויבשו. ותמרים הם. כמרא – חום, כמו מכמר בשרא (פסחים דף נח.). רש"י] וחד אמר תמרי דזיקא [תמרים של רוח. רש"י: שהרוח משירן].

תנן: "ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו". בשלמא [לא קשה] למאן דאמר [למי שאמר]  בושלי כמרא היינו דקרי ליה מין קללה. אלא למאן דאמר תמרי דזיקא, מאי מין קללה? אשארא [אחומץ וגובאי פליג ר' יהודה. רש"י].


איכא דאמרי [יש שאומרים], בשלמא למאן דאמר [לא קשה למי שאמר] בושלי כמרא, היינו דמברכינן עלייהו שהכל [זהו שמברכים עליהן שהכל]. אלא למאן דאמר תמרי דזיקא, שהכל? בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי [נצרך לו לברך. רש"י: שהרי לא נשתנו לקלקול]?

אלא ב"נובלות" סתמא [נובלות סתם. ללא תוספת לשמן] כולי עלמא לא פליגי [כל הדעות לא חולקות] דבושלי כמרא נינהו [הן. ובמשנתנו כולם מפרשים שנובלות הן תמרים שיבשו בחום ונשתנו לקלקול].

כי פליגי ב"נובלות תמרה". דתנן [משנה בתחילת מסכת דמאי]: "הקלין שבדמאי: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה".

["דמאי" פירושו "של ספק". והם פירות שנקנים מעם הארץ שחשוד על הפרשת תרומות ומעשרות, וספק אם עישר אותם. "הקלין שבדמאי", הם פירות שאינם חשובים ויש מקום להסתפק שבאו מההפקר. פירות הפקר אינם חייבים במעשרות. לכן אמרו חכמים שאין צריך להחמיר ולעשרן כיוון שיש בהם שני ספקות. האחד שמא עם הארץ עישר אותן, וגם אם לא עישר, יש ספק שמא הם מן ההפקר. ועיין עוד בברטנורא בתחילת דמאי]

"שיתין" – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מין תאנים. "רימין" – כנדי. "העוזרדין" – טולשי. "בנות שוח" – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן תאיני חיורתא [תאנים לבנות]. "בנות שקמה" – אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן דובלי. "גופנין" שילהי גופני [ענבים סתווניות. רש"י. ועיין לעיל ל"ח א' לגבי חומץ ספוניות]. "נצפה" – פרחה [פרי הצלף]. "נובלות תמרה" – ר' אילעא ור' זירא, חד אמר בושלי כמרא וחד אמר תמרי דזיקא.

בשלמא למאן דאמר [לא קשה למי אמר] בושלי כמרא, היינו דקתני הקלין שבדמאי. ספיקן הוא דפטור [ממעשרות]  הא ודאן [אם ידוע שלא הופרש מהן מעשר. רש"י] חייב.

אלא למאן דאמר תמרי דזיקא, ודאן חייב? הפקרא נינהו [הפקר הם. מכיוון שנפלו מן הסתם מפקיר אותן בעליהן שאינן חשובות בעיניו]?

הכא [כאן] במאי עסקינן, שעשאן גורן [העני או מי שלקטן העמיד מהן ערימת כרי. רש"י].

דאמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב, הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו למעשר [אע"פ שפטורים מן המעשר, לקטן עני ועשאן גורן הוקבעו למעשר מדרבנן. דמאן דחזי [שמי שרואה] סבר שתבואת קרקעו היא. רש"י.

הטעם שהקלו בקלין שבדמאי הוא משום שיש בהן שני ספקות. שמא עישרן עם הארץ, ושמא הן מההפקר ופטורים מהמעשרות. ואילו כאן אם לא ידוע שעשאן גורן, הרי דינם כוודאי הפקר. ואם ידוע שעשאן גורן, ודאי אין דינם כהפקר ויש בהן רק ספק אחד שמא עם הארץ עישרן. ויש לומר שמכיוון שמן הדין פטורים מהמעשרות כהפקר, ורק גזרו בהם משום מראית העין, אינם חמורים יותר משאר קלין שבדמאי]


איכא דאמרי [יש שאומרים], בשלמא למאן דאמר [לא קשה למי שאמר] תמרי דזיקא, היינו דהכא [כאן. במשנה לגבי ברכה] קרי לה "נובלות" סתמא [והכוונה היא לבושלי כמרא שמברכים עליהן שהכל], והתם [לגבי הקלין שבדמאי] קרי לה תמרה [נובלות תמרה. ושינה את הלשון לנובלות תמרה ללמדנו שכאן מדובר בתמרי דזיקא ולא בבושלי כמרא].

אלא למאן דאמר בושלי כמרא [גם לגבי הקלין שבדמאי], ניתני אידי ואידי [זה וזה] "נובלות תמרה", או אידי ואידי "נובלות" סתמא? קשיא.

מודעות פרסומת