Archive for the ‘ברכות דף מ"ט עמוד ב'’ Category

ברכות – דף מ"ט עמוד ב'

23 בינואר 2010

גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן [היה עומד לפני רב נחמן].

טעה רב נחמן [לא הזכיר של שבת או יום טוב בברכת המזון] והדר לרישא [וחזר לראש. רש"י: לתחלת ברכת המזון. כדאמרינן (לעיל דף כט:) גבי תפלה עקר את רגליו חוזר לראש. התם הוא דאיכא [שם הוא שיש] עקירת רגלים. אבל הכא [כאן] סיום הברכה הוא עקירת רגלים].

אמר ליה, מאי טעמא עביד מר הכי [מה הטעם שעושה מר כך]?

אמר ליה, דאמר רבי שילא אמר רב, טעה חוזר לראש.

והא אמר רב הונא אמר רב, טעה אומר ברוך שנתן [כדלעיל עמוד א'].

אמר ליה, לאו איתמר עלה [לא נאמר עליה] אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב, לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב, אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש.

אמר רב אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רב נחמן אמר שמואל, טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפלה, מחזירין אותו. בברכת המזון אין מחזירין אותו.

אמר ליה רב אבין לרב עמרם, מאי שנא [מה שונה] תפלה, ומאי שנא ברכת המזון?

אמר ליה אף לדידי קשיא לי [גם לי קשה], ושאילתיה לרב נחמן.

ואמר לי מיניה [ממנו] דמר שמואל לא שמיע לי [לא שמעתי], אלא נחזי אנן [נראה אנו], תפלה, דחובה היא, מחזירין אותו. ברכת מזונא, דאי בעי אכיל
[שאם רוצה אוכל] אי בעי לא אכיל, אין מחזירין אותו.

אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל [שלא די שלא אוכל. שחייב בסעודת שבת ויום טוב. ואילו בראש חודש לא חייב בסעודה] הכי נמי דאי טעי הדר [כך גם שאם טעה חוזר]?

אמר ליה, אין [הן]. דאמר רבי שילא אמר רב טעה חוזר לראש.

והא אמר רב הונא אמר רב טעה אומר ברוך שנתן.

לאו איתמר עלה [לא נאמר עליה] לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב, אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש?

"עד כמה מזמנין וכו'". [עד כמה מזמנין? עד כזית. ר' יהודה אומר עד כביצה]

למימרא [לומר] דרבי מאיר חשיב ליה כזית, ורבי יהודה כביצה?

והא איפכא שמעינן להו [והרי ההיפך שמענו להם], דתנן [משנה בפסחים מ"ט א']: "וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שהיה בידו בשר קדש. אם עבר צופים שורפו במקומו, ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה.

עד כמה הם חוזרים, רבי מאיר אומר זה וזה [חמץ, שנאמר לפני כן שאם שכח חמץ בביתו פעמים שחוזר לבערו, ובשר קודש] בכביצה. ורבי יהודה אומר זה וזה בכזית".

אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה [הגרסה משובשת ויש להגיה באחד המקומות להפוך השמות].

אביי אמר לעולם לא תיפוך [תהפוך]. הכא [כאן. בברכת המזון] בקראי פליגי [בפסוקים חולקים], ר' מאיר סבר "ואכלת" זו אכילה, "ושבעת" זו שתיה, ואכילה בכזית.

ורבי יהודה סבר "ואכלת ושבעת", אכילה שיש בה שביעה, ואיזו זו כביצה [תחילת שביעה היא בכביצה. ודרשות אלה הן דרשות מדרבנן, שלחיוב מהתורה צריך שביעה גמורה. ועיין תוספות].

התם [שם. בחזרה לשרוף חמץ ובשר קודש] בסברא פליגי [חולקים], ר' מאיר סבר חזרתו כטומאתו [שיעור חזרתו כשיעור טומאתו. מידי [דבר] דחשיב לענין טומאה חשיב זה לענין חזרה. רש"י], מה טומאתו בכביצה אף חזרתו בכביצה. ור' יהודה סבר חזרתו כאיסורו מה איסורו בכזית אף חזרתו בכזית.


מתני' כיצד מזמנין? בשלשה, אומר "נברך" [נברך שאכלנו משלו]. בשלשה והוא – אומר "ברכו" [ברכו שאכלנו משלו. שגם בלעדיו יש זימון].

בעשרה, אומר "נברך אלהינו". בעשרה והוא – אומר "ברכו".

אחד עשרה, ואחד עשרה רבוא [כלומר הכל שוה. משראויים להזכיר את השם אין צריכין לשנות. ובגמרא פריך הא קתני סיפא במאה והוא אומר כו'. רש"י].

במאה, הוא אומר "נברך ה' אלהינו". במאה והוא – אומר "ברכו".

ובאלף, הוא אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל". באלף והוא – אומר ברכו.

ברבוא, אומר "נברך לה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו". ברבוא והוא – אומר ברכו.

כענין שהוא מברך כך עונים אחריו, "ברוך ה' אלהינו אלהי ישראל אלהי צבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו".

ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכים. שנאמר: (תהלים סח, כז) "במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל".

אמר ר' עקיבא מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובים ואחד מועטים אומר ברכו את ה' [בקריאת התורה בבית הכנסת אין חילוק בין עשרה לעשרה ריבוא. ומוכיח מזה רבי עקיבא גם לזימון. ומשמע שרבי יוסי הגלילי מודה שבבית הכנסת אין חילוק בין עשרה לעשרה ריבוא. שאם לא כן מה מוכיח לו רבי עקיבא משם. ועיין תוספות מה החילוק בין בית הכנסת לזימון לפי רבי יוסי הגלילי].

רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך [כך אומרים בבית הכנסת בקריאת התורה].