Archive for the ‘ברכות דף מ"ו עמוד ב'’ Category

ברכות – דף מ"ו עמוד ב'

17 בינואר 2010

ואמר רב נחמן בר יצחק, תדע דהטוב והמטיב לאו דאורייתא, שהרי עוקרין אותה בבית האבל [אליבא דרבי עקיבא. רש"י]. כדתניא: "מה הם אומרים בבית האבל, ברוך הטוב והמטיב.
רבי עקיבא אומר ברוך דיין האמת".
הטוב והמטיב אין
[הן], דיין אמת לא? אלא אימא [אמור] אף הטוב והמטיב.

מר זוטרא איקלע לבי [נקלע לבית] רב אשי. איתרע ביה מלתא [קרה לו דבר. שנעשה אבל]. פתח ובריך [בברכת הטוב והמיטיב]: הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שופט בצדק לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו כי כל דרכיו משפט שהכל שלו ואנחנו עמו ועבדיו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצות בישראל הוא יגדור את הפרצה הזאת בישראל לחיים.

להיכן הוא חוזר [מי שנצטרף לזימון, ואמרן לעיל אליבא דרב ששת ברכת זימון עד הזן, והוצרך זה להיות מפסיק אכילתו עד שיגמור המברך ברכת הזן, וחזר זה שהפסיק לשנים וגמר סעודתו. להיכן הוא חוזר לברך לאחר שיגמור סעודתו. רש"י]?
רב זביד משמיה דאביי אמר חוזר לראש
[לתחלת הזן שהרי נתחייב בזימון שבתחלה הוקבע בג'. רש"י]. ורבנן אמרי למקום שפסק [לברכת הארץ כשאר יחיד. רש"י]. והלכתא למקום שפסק.
(המחלוקת צריכה ביאור.
לעיל מ"ה ב' כתב רש"י בדיבור המתחיל "לא בא": "דכיון ד"אחד יוצא בברכת חברו" אשמעינן דאין זימון. דאי [שאם] יש זימון ברכת שניהם היא, שהרי אומר נברך והוא עונה ברוך הוא".
נראה שמכיוון ששהה כדי לגמור את כולה, והפסיק באכילה, לכל הדעות לא מצטרף מה ששמע עם השניים עד סוף הזן, ומה שמברך שוב כשגמר לאכול, לכלל ברכה אחת. וכשגמר לאכול עליו לברך כעת על אכילתו ברכה שלמה ולא רק ממשיך ממקום שהפסיק לברך.
דעת אביי שאף שהלכו השניים, כיוון שבתחילה הוקבע בג', מה שמברך כעת נחשב ברכת שלושתם, ומברך מתחילת הזן.
ודעת רבנן שמכיוון שכעת השניים אינם כאן, מה שמברך הוא ברכת יחיד ולא ברכת שלושתם. ולכן מברך מברכה שנייה והלאה כשאר יחיד)

אמר ליה ריש גלותא לרב ששת, אע"ג דרבנן קשישי אתון [אתם], פרסאי [פרסיים] בצרכי סעודה בקיאי מינייכו [בקיאים ממכם]. בזמן שהן שתי מטות [רגילין היו לאכול בהסבה על צדו השמאלית מוטה ורגליו לארץ, איש איש על מטה אחת. רש"י] גדול מסב בראש [כלומר מסב תחלה על מטתו. רש"י], ושני לו למעלה הימנו [מטת השני לצד מראשותיו של גדול. רש"י].

ובזמן שהם שלש, גדול מסב באמצע, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו [לצד מרגלותיו. רש"י].

אמר ליה [רב ששת לריש גלותא. רש"י], וכי בעי אשתעויי בהדיה מתריץ תרוצי ויתיב ומשתעי בהדיה? [ואם רוצה לדבר איתו, קם ויושב ומדבר איתו? רש"י: ואם רצה הגדול לדבר עם שני לו, צריך הוא לזקוף עצמו ממסיבתו לישב זקוף. דכל זמן שהוא מוטה אינו יכול לדבר עמו לפי שהשני לו אחורי ראשו של גדול הוא ופני הגדול מסובין לצד אחר. וטוב לו שישב שני לו למטה הימנו וישמע דבריו כשהוא מוטה]

אמר ליה שאני פרסאי [שונים פרסיים] דמחוי ליה במחוג [שמרמזים לו ברמז. רש"י: מראים בידיהם ובאצבעותיהם ברמיזה].

מים ראשונים מהיכן מתחילין [רב ששת קאמר ליה לריש גלותא, מהיכן מתחילין פרסיים מים ראשונים. רש"י]?

אמר ליה מן הגדול.

ישב גדול וישמור ידיו עד שנוטלין כולן?

אמר ליה לאלתר מייתו תכא קמיה [אמר לו, ריש גלותא לרב ששת, מייד מביאים שלוחן לפניו. מנהגם שכל אחד אוכל על שולחן קטן משלו].

מים אחרונים מהיכן מתחילין [הפרסיים]?

אמר ליה מן הקטן.

וגדול יתיב [יושב] וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן?

אמר ליה, לא מסלקי תכא מקמיה עד דנמטי מיא לגביה [לא מסלקים שולחן מלפניו עד שמביאים מים אליו].

אמר רב ששת אנא מתניתא ידענא [אני ברייתא אני יודע], דתניא: "כיצד סדר הסבה? בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב בראש, ושני לו למטה הימנו.

בזמן שהן שלש מטות, גדול מסב בראש, שני לו למעלה הימנו, שלישי לו למטה הימנו.

מים הראשונים מתחילין מן הגדול [ומייד מביאים שולחן לפניו].

מים אחרונים, בזמן שהם ה' מתחילין מן הגדול. ובזמן שהם מאה [לאו דוקא, דהוא הדין עשרה ולכל יותר מה'. שגנאי הוא שיסלקו השלחן מלפני הגדול כשיטול ידיו וימתין שם יושב ובטל עד שיטלו כלם. לפיכך כשהם יותר מחמשה מתחילין מן הקטן היושב בסוף ואין מסלקין שלחן מלפני הגדול עד שיגיעו המים לחמשה שאצלו. רש"י]  מתחילין מן הקטן, עד שמגיעים אצל ה' וחוזרין ומתחילין מן הגדול [ונוטלין שלחן מלפניו. רש"י].

ולמקום שמים אחרונים חוזרין לשם ברכה חוזרת [כשמגיעים לחמשה, אם נטל הגדול הוא מברך. ואם צוה לאחר ליטול קודם לו הוא מברך. רש"י]".

מסייע ליה לרב. דאמר ר' חייא בר אשי אמר רב, כל הנוטל ידיו באחרונה [מים אחרונים] תחלה [ראשון מבין חמשת האחרונים], הוא מזומן לברכה.

רב ורבי חייא הוו יתבי בסעודתא קמיה דרבי [היו יושבים בסעודה לפני רבי]. אמר ליה רבי לרב, קום משי ידך [רחץ ידיך].

חזייה [ראהו. רבי חייא לרב] דקא מרתת [שמרתת. מיראה].

אמר ליה בר פחתי [בן גדולים. כך היה כינויו של רב], עיין בברכת מזונא קאמר לך [כבד אותך לברך].

מודעות פרסומת