Archive for the ‘ברכות דף מ"א עמוד א'’ Category

ברכות – דף מ"א עמוד א'

11 בינואר 2010

"היו לפניו מינין הרבה כו'" [היו לפניו מינין הרבה, ר' יהודה אומר אם יש ביניהן מין שבעה עליו הוא מברך. וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה]

אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות [כגון זיתים ותפוחים דתרוייהו [ששניהם] בורא פרי העץ. ובא לפטור את שתיהן בברכה אחת. רש"י], דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף ["איזה שירצה" דמתניתין, את החביב עליו משמע. רש"י. הכוונה שאין זה שלחכמים אין כלל דין המחייב על מה יברך ראשון. אלא יש דין המחייב לברך ראשון על מין החביב עליו].

אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה, וחוזר ומברך על זה [אין ברכה אחת פוטרתן ושוב אין כאן מחלוקת. ואע"ג דתנן (לעיל דף מ.) בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא, הני מילי בחד מינא [דברים אלה במין אחד] וטעה ובירך עליה בורא פרי האדמה. אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית. רש"י].

מיתיבי [משיבים מברייתא]: "היו לפניו צנון וזית, מברך על הצנון ופוטר את הזית".

הכא במאי עסקינן, כשהצנון עיקר [שבשבילו התחיל האכילה. ולא אכל זית אלא להפיג חורפו של צנון. דהוה ליה זית טפל. ותנן: (דף מד.) "כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. רש"י].

אי הכי [אם כך] אימא סיפא [אמור סוף הברייתא]: "ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה". לית ליה [אין לו] לר' יהודה הא דתנן: "כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה"?

וכי תימא הכי נמי דלית ליה [וכי תאמר כך גם שאין לו]? והתניא: "רבי יהודה אומר אם מחמת צנון בא הזית מברך על הצנון ופוטר את הזית".

לעולם בצנון עיקר עסקינן. וכי פליגי רבי יהודה ורבנן במילתא אחריתי פליגי [בדבר אחר חולקים] וחסורי מחסרא והכי קתני [הברייתא חסרה ויש להגיה כך]: "היו לפניו צנון וזית, מברך על הצנון ופוטר את הזית. במה דברים אמורים, כשהצנון עיקר. אבל אין הצנון עיקר דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. ושני מינין בעלמא [כגון זית ותפוח שברכותיהן שוות והאחד ממין שבעה בזה נחלקו. רש"י] שברכותיהן שוות מברך על איזה מהן שירצה. רבי יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה".

פליגי בה [חולקים בה] רבי אמי ורבי יצחק נפחא, חד [אחד] אמר מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה.

וחד אמר אף בשאין ברכותיהן שוות נמי [גם] מחלוקת.

בשלמא [בשלום. לא קשה], למאן דאמר בשברכותיהן שוות מחלוקת – שפיר.

אלא למאן דאמר בשאין ברכותיהן שוות פליגי, במאי פליגי [הא ודאי לא מפטרי [נפטרים] בחדא ברכה. רש"י]?

אמר רבי ירמיה להקדים [לא מדובר כגון תפוח וזית שפוטרם בברכה אחת בורא פרי העץ, ומחלוקת אם יברך על הזית ויפטור התפוח, או להיפך אם התפוח חביב. אלא כגון זית וצנון. שמברך על זה פרי העץ ועל זה פרי האדמה ולא פוטרם בברכה אחת. רבי יהודה סבור שמברך קודם על הזית ברכתו, ואחר כך על הצנון ברכתו, כיוון שאינו ממין שבעה ואפילו הצנון חביב. וחכמים סוברים שאם הצנון חביב עליו יותר יקדים לברך על החביב ואחר כך יברך על מין שבעה]. דאמר רב יוסף, ואיתימא [ואם תאמר] רבי יצחק, כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה. שנאמר: (דברים ח, ח) "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" [רבי יהודה סובר כרבי יצחק, ואם יש קפידה להקדים כל שמוקדם בפסוק, בוודאי יש להקדים מין שבעה לפני מין שאינו מוזכר בפסוק כלל].


ופליגא דרבי חנן [הא דר' יצחק, דאמר המוקדם קודם לברכה, אלמא [אמור] קרא לשבח ארץ ישראל בא, שיש בה פירות החשובים הללו. ומנאן כסדר חשיבותם. ופליג [וחולק] אדר' חנן, דאמר לא בא הכתוב להודיע שבח חשיבות הפירות בטעם שלהם, אלא שבחה של ארץ ישראל שיש בה פירות ששיעורי תורה נתלין בהן. וכיון דהכי הוא [שכך הוא] לא הקפיד הכתוב על סדרן, שהרי בזו כולן שוין. רש"י], דאמר רבי חנן כל הפסוק כולו לשיעורין נאמר:

"חטה" – דתנן [משנה נגעים י"ג ט']: "הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו, הוא והן טמאין מיד. היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס. פת חטין ולא פת שעורין, מיסב ואוכלן בלפתן". [עיין רש"י לגבי כל השיעורין]

"שעורה" – דתנן [אהלות ב' ג'] "עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל". [במשנה הוא בלשון אחרת. לשון זו היא בתוספתא אהלות ד' א']

"גפן" – כדי רביעית יין לנזיר.

"תאנה" – כגרוגרת להוצאת שבת.

"רמון" – כדתנן [כלים י"ז א']: "כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים".