Archive for the ‘ברכות דף ל' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ל' עמוד ב'

22 בדצמבר 2009

אמר ליה [לו] רב חייא בר אבין, שפיר קאמרת [היטב אמרת], דאמר שמואל מימי לא מצלינא צלותא דמוספין [לא התפללתי תפילת המוספין] ביחיד בנהרדעא [לפי שיש שם צבור והשליח פוטרני. רש"י], לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא דמלכא למתא [חוץ מאותו יום שבא חיל של המלך לעיר], ואטרידו רבנן ולא צלו [ולא התפללו], וצלי לי ביחיד [והתפללתי ביחיד], והואי [והייתי] יחיד שלא בחבר עיר.

 

יתיב [ישב] רבי חנינא קרא קמיה דר' ינאי [לפני רבי ינאי] ויתיב וקאמר [וישב ואמר], הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' אלעזר בן עזריה.

אמר ליה פוק קרא קראיך לברא [צא קרא קראיך לחוץ. משום שהיה שמו קרא אמר לו כך], דאין [שאין] הלכה כרבי יהודה שאמר משום ראב"ע.

אמר רבי יוחנן, אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי [שהתפלל וחזר והתפלל. והיה בביתו, ובעיר היה ציבור שמתפללים. התפילה השנייה היתה מן הסתם לשם מוסף, ומוכח שסבר כחכמים שגם בחבר עיר חייב].

אמר ליה [לו] רבי ירמיה לר' זירא, ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה [ושמא מתחילה לא כיוון דעתו], ולבסוף כוון דעתיה [ותפילה שנייה היתה לשם שחרית, ולא התפלל מוסף כראב"ע]?

אמר ליה, חזי מאן גברא רבא דקמסהיד עליה [ראה מי גברא רבא שמעיד עליו. רש"י: רבי יוחנן שהעיד על הדבר יפה דקדק שבשביל תפלת המוספין היתה].

 

ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא [שהיו להם שלושה עשר בתי כנסת] בטבריא, לא הוו מצלו [לא היו מתפללים] אלא ביני עמודי [בין העמודים] היכא דהוו גרסי [היכן שהיו לומדים].

 

איתמר [נאמר]: רב יצחק בר אבדימי משום רבינו [רב] אמר, הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע.

 

ר' חייא בר אבא צלי והדר צלי [התפלל וחזר והתפלל].

אמר ליה רבי זירא, מאי טעמא עביד מר הכי [מה טעם עושה מר כך]? אילימא [אם לומר] משום דלא כוון מר דעתיה, והאמר רבי אלעזר, לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו יתפלל, ואם לאו אל יתפלל.

אלא דלא אדכר מר דריש ירחא [שלא הזכיר מר של ראש חודש. "יעלה ויבוא" שאומרים בתוך שמונה עשרה בראש חודש]?

והתניא: "טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשחרית. בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במוספין. במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה במנחה".

אמר ליה [לו]: לאו איתמר עלה [לא נאמר עליה], אמר רבי יוחנן בצבור שנו? [דאין מחזירין, משום דשמע ליה משליח ציבור, ואיכא [ויש] מקצת הזכרה. אבל ביחיד צריך לחזור. ובעל הלכות גדולות מפרש לה בשליח ציבור משום טירחא דצבורא אבל יחיד הדר [חוזר]. רש"י]

כמה ישהה בין תפלה לתפלה [מי שיש עליו לחזור ולהתפלל, או משום דטעה או משום מוספין, כמה ישהה בין זו לזו. רש"י]?

רב הונא ורב חסדא, חד אמר כדי שתתחונן דעתו עליו [שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה], וחד אמר כדי שתתחולל דעתו עליו.

מאן דאמר [מי שאמר] כדי שתתחונן דעתו עליו, דכתיב [שכתוב]: (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה'". ומאן דאמר כדי שתתחולל דעתו עליו, דכתיב: (שמות לב, יא) "ויחל משה".


(חומר למחשבה:

יש לעיין, הנה לעיל אמר רבי אלעזר, לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו יתפלל, ואם לאו אל יתפלל.

ואם כן ממילא מכח הדין של רבי אלעזר ישהה בין תפילה לתפילה עד שיאמוד שיכול לכוון ואז יתפלל ומה שואלת הגמרא כמה ישהה בין תפילה לתפילה?

גם המחלוקת של רב הונא ורב חסדא צריכה ביאור במה נחלקו.

 

הנראה לעניות דעתי בזה, שכשמתפלל שתי תפילות זו אחר זו, מגיע בתפילה השנייה למדרגת התקרבות יתירה.

וזה דווקא באותו זמן של היום. שאם מתפלל מנחה ואחר כך ערבית, מכיוון שנעשה לילה, היא מציאות חדשה וצריכה מחדש חיבור אל הבורא. אבל אם כבר התפלל בבוקר ואצלו הבוקר כבר הוא עולם שבו הצרכים מקושרים אל הבורא, מה שמתפלל פעם שנייה באותו זמן גורם שמתקרב במעלה יתירה. והתקרבות מיוחדת זו דורשת התבוננות והכנה יותר ממה שצריך בכל תפילה לאמוד שיכול לכוון.

וכלפי זה נחלקו רב הונא ורב חסדא. שחינון הוא מצד החן והחסד, וחילוי הוא מצד הדין שהוא מלשון חיל ורעדה, וגם מלשון מתיקות שממתיק הדינים. ונחלקו אם בקרבה היתרה הזו עליו להיות באהבה יתירה ובחינון, או שעליו להיות ירא יותר שנכנס פנימה אל מול פני המלך).

 

אמר רב ענן אמר רב, טעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית אין מחזירין אותו, לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום.

אמר אמימר מסתברא מילתא דרב [מסתברים דברי רב] בחדש מלא, אבל בחדש חסר מחזירין אותו [כשהחדש שעבר מלא עושין ראש חודש ב' ימים. הלכך יכול לאומרה למחר. דערבית של מחר ראש חודש גמור יותר מן הראשון. רש"י].

אמר ליה רב אשי לאמימר, מכדי רב טעמא קאמר [מכיוון שרב אמר טעם. שאין מקדשים את החודש אלא ביום] מה לי חסר ומה לי מלא? [לפי טעמו של רב אין חילוק. ואמימר אמר לפי טעם אחר משל עצמו].

אלא לא שנא [לא שונה. אין הבדל בין חודש חסר לחודש מלא. הגמרא מסיקה כרב אשי ולא כאמימר].

 

 

פרק חמישי – אין עומדין

מתני' [משנה:] אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש [הכנעה. רש"י].

חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת [במקום שבאו להתפלל. רש"י] ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים.

אפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק.

 

גמ' [גמרא:] מנא הני מילי [מניין דברים אלה. שצריך להיות בכובד ראש והכנעה. מהקושיא מוכח שזה לא היה פשוט, ושלולא שלמדנו מפסוקים היינו יכולים לחשוב שיש מקום לומר שיהיה בשמחה ואהבה כמו בנים ואביהם או איש ואשתו]?

אמר רבי אלעזר דאמר קרא [שאמר הפסוק. לגבי תפילת חנה]: (שמואל א א, י) "והיא מרת נפש".

ממאי [ממה]? דילמא חנה שאני [שמא חנה שונה], דהות מרירא לבא טובא [שהיתה מרירת לב הרבה. שהיתה עקרה וביקשה בן. אבל מעצם כך שעומד בתפילה אינו סיבה להיות במרירות נפש].


אלא אמר רבי יוסי בר' חנינא מהכא [מכאן]: (תהלים ה, ח) "ואני ברב חסדך אבא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך".

ממאי? דילמא דוד שאני [שמא דוד שונה], דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא [שהיה מצער את עצמו בבקשת רחמים הרבה. במאמר "כינורו של דוד" הבאתי שדוד היה מצד מידת הדין. אבל שאר אדם בשמחה ואהבה].


אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא [מכאן]: (תהלים כט, ב) "השתחוו לה' בהדרת קדש". אל תקרי [תקרא] "בהדרת", אלא "בחרדת".

ממאי? דילמא לעולם אימא לך [שמא באמת אומר לך] הדרת ממש. כי הא [כמו זו] דרב יהודה הוה מציין נפשיה [מקשט עצמו בבגדיו. רש"י], והדר מצלי [ואז מתפלל].


אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא [מכאן]: (תהלים ב, יא) "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה".

מאי [מהו] "וגילו ברעדה" [שלכאורה זו סתירה, אם שמח אינו ירא, ואם ירא אינו שמח]?

אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה, במקום גילה שם תהא רעדה.


אביי הוה יתיב קמיה דרבה [היה יושב לפני רבא]. חזייה דהוה קא בדח טובא [ראה שהיה שמח הרבה. רש"י: יותר מדאי ונראה כפורק עול]. אמר "וגילו ברעדה" כתיב [כתוב]. אמר ליה [לו] אנא תפילין מנחנא [אני תפילין מניח. רש"י: והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי].


ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא [היה יושב לפני רבי זירא], חזייה דהוה קא בדח טובא [ראה שהיה שמח הרבה. ונראה כמו פורק עול]. אמר ליה: (משלי יד, כג) "בכל עצב יהיה מותר" כתיב [כתוב].

אמר ליה אנא תפילין מנחנא [כמו לעיל].

מודעות פרסומת