Archive for the ‘ברכות דף ל' עמוד א'’ Category

ברכות – דף ל' עמוד א'

21 בדצמבר 2009

אמר אביי, לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא [לעולם ישתף אדם עצמו ביחד עם הציבור. רש"י: אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת].
היכי נימא
[איך נאמר]?
"יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו'".

אימת מצלי [מתי מתפלל. תפילת הדרך]?
אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, משעה שמהלך בדרך.
עד כמה?
אמר רבי יעקב אמר רב חסדא, עד פרסה
[לרש"י הפירוש שאם הולך דרך ארוכה, הפרסה הראשונה של הדרך היא זמנה של תפילה זו, ואם הלך יותר מפרסה עבר זמנה ולא יתפלל. ומביא ברש"י פירוש בעל הלכות גדולות, שמפרש שאם אורך הדרך כולה פחות מפרסה לא יתפלל, שרק על דרך יותר מפרסה יש להתפלל, ולשיטתו אפילו הלך כבר יותר מפרסה יכול להתפלל. פרסה היא ארבעה מילין, והיא בקירוב שלושה קילומטר ושלושת רבעי. ולשיטת פוסקים אחרת בקירוב מעט יותר מארבעה וחצי קילומטר].

והיכי מצלי לה [ואיך מתפלל אותה]?
רב חסדא אמר מעומד. רב ששת אמר אפילו מהלך.
רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא
[היו הולכים בדרך]. קם רב חסדא וקא מצלי [עמד רב חסדא והתפלל. תפילת הדרך, וכשיטתו שיש לעמוד].
אמר ליה רב ששת לשמעיה, מאי קא עביד רב חסדא
[אמר לו רב ששת לשמשו, מה עושה רב חסדא. רב ששת היה סומא].
אמר ליה קאי ומצלי
[אמר לו עומד ומתפלל].
אמר ליה אוקמן נמי לדידי ואצלי
[העמד גם אותי ואתפלל], מהיות טוב אל תקרא רע [הואיל ואני יכול להתפלל מעומד, שהרי חבורתי עומדת, לא אקרא רע להתפלל מהלך, ואע"פ שמותר. רש"י].
[מסכת בבא קמא דף פ"א ב':
הרי שכלו פירותיו מן השדה, ואינו מניח בני אדם ליכנס בתוך שדהו, מה הבריות אומרות עליו: "מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו"? עליו הכתוב אומר: "מהיות טוב אל תקרי רע".
ומי כתיב [והאם כתוב] "מהיות טוב אל תקרי רע" [שאין פסוק בכתובים בלשון זו]?
אין [כן], כתיב כי האי גוונא [כתוב בדומה לזה]: (משלי ג') "אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות". וצריך הסבר למה לא מביאים את הפסוק ממשלי כלשונו]

מאי איכא [מה יש] בין הביננו לתפלה קצרה [שתיהן נאמרו במשנה כקיצור של תפילת שמונה עשרה]?
הביננו בעי לצלויי
[צריך להתפלל] ג' קמייתא [ראשונות] וג' בתרייתא [אחרונות] וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי [וכשמגיע לביתו לא צריך לחזור ולהתפלל].
בתפלה קצרה לא בעי לצלויי
[לא צריך להתפלל] לא ג' קמייתא ולא ג' בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי [וכשמגיע לביתו צריך לחזור ולהתפלל. רש"י: שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח].
[תפילת הביננו היא תפילת שמונה עשרה בנוסח קצר. תפילה קצרה אינה תפילת שמונה עשרה כלל, רק תקנו אותה שאם אינו יכול להתפל שמונה עשרה, שיתפלל לכל הפחות אותה]

והלכתא הביננו מעומד. תפלה קצרה בין מעומד בין מהלך.

"היה רוכב על החמור וכו'" [היה רוכב על החמור ירד ויתפלל. ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו. ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים]

תנו רבנן: "היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל. ואם לאו ישב במקומו ויתפלל.

רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו [שקשה עליו עכוב הדרך. רש"י]".

אמר רבא, ואיתימא [ואם תאמר. כלומר גרסה אחרת] רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי.

תנו רבנן: "סומא, ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות, יכוין לבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר: (מלכים א ח, לה) והתפללו אל ה'.

היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר: (מלכים א ח, מח) "והתפללו אליך דרך ארצם".

היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: (מלכים א ח, מד) "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת".

היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: (דברי הימים ב ו, לב) "והתפללו אל הבית הזה".

היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: (מלכים א ח, לה) "והתפללו אל המקום הזה".

היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת.

היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת.

נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב מחזיר פניו למזרח. בדרום מחזיר פניו לצפון. בצפון מחזיר פניו לדרום. נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד".

אמר רבי אבין, ואיתימא ר' אבינא, מאי קראה [מה פסוקו]? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" תל שכל פיות פונים בו.


אבוה דשמואל [אביו של שמואל] ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא [כשהיו רוצים לצאת לדרך], הוו מקדמי ומצלי [היו מקדימים ומתפללים עם עלות השחר] וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו [וכשהיה מגיע זמן קריאת שמע קראו. זמן קריאת שמע הוא משיכיר בן תכלת ללבן, לעיל ט' ב', והוא מאוחר לעלות השחר. ולא היו סומכים גאולה לתפילה].

כמאן [כשיטת מי]?

כי האי תנא [כמו תנא זה], דתניא: "השכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא.

השכים לישב בקרון או בספינה, מתפלל [לפני שנכנס לקרון או לספינה, מפני שאי אפשר לעמוד בהם. בספינה כתב רש"י שאי אפשר לעמוד מפני פחד המים]. וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה.


במאי קמיפלגי [במה מחלוקתם]? מר סבר תפלה מעומד עדיף [יותר מלסמוך גאולה לתפילה, ולכן יתפלל לפני שיוצא לדרך, ולפני שנכנס לקרון או לספינה שאי אפשר לעמוד בהם], ומר סבר מסמך [לסמוך] גאולה לתפלה עדיף [ויתפלל בדרך כשהוא מהלך, ובקרון ובספינה בישיבה. דרכם היתה בשיירה מפני הליסטים, ואם היה עומד בדרך להתפלל, השיירה לא היתה מתעכבת והיה נשאר לבד].


מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה [אוספים עשרה אנשים] בשבתא דרגלא [בשבת הרגל. שלפני פסח ועצרת וסוכות], ומצלו [ומתפללים] והדר נפקא לפרקא [ואז יוצאים לדרשא. רש"י: מרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים. ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש, וכשמגיע זמן קריאת שמע קורין, והדרשן דורש, והעם נשמטים ומתפללים איש איש לבדו. ולכך הם היו מאספין להם עשרה שחרית קודם שילכו לבית המדרש, וקורין קריאת שמע ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה, והדר נפקי לפרקא ודרשי].


רב אשי מצלי בהדי צבורא [מתפלל עם הציבור. לקמן הבאתי את דברי רש"י מהו "עם הציבור", שהרי היה ביחיד מיושב] ביחיד מיושב. כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד [כשהיה בא לביתו חזר והתפלל מעומד. רש"י: רב אשי היה ראש ישיבה במתא מחסיא, ודורש. והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש, אלא כשמגיע זמן קריאת שמע, לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו, ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים, הוא קורא את שמע, וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב. שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו.

בהדי צבורא. בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין.

אי נמי [אם גם. פירוש נוסף] בהדי צבורא, כמו שהוא יושב בתוך הצבור, כלומר שאינו יוצא. וכי הוה אתי לביתיה חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו].


אמרי ליה [אמרו לו] רבנן, ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא [ולעשות מר כמרימר ומר זוטרא. שהתפללו מקודם]?

אמר להו [להם], טריחא לי מלתא [מטריח אותי הדבר. רש"י: לאחר בית המדרש עד שאתפלל].

ולעביד מר [ולעשות מר] כאבוה דשמואל ולוי [שהתפללו בעלות השחר ולא יצטרך לאחר בית המדרש. רש"י: שמתפללין קודם היום בביתם מעומד, ולא תצטרך לב' תפלות. ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון דמצלו [שמתפללים] קודם קריאת שמע לא קפדי]?

אמר להו, לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי [לא ראיתי להם לרבנן קשישים מאיתנו שעושים כך. רש"י: לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי. שיקדימו תפלה לקריאת שמע. הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש, מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה. לפיכך מתפלל מיושב במקומו. ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו].

מתני' [משנה:] ר' אלעזר בן עזריה אומר, אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר [רש"י: לא תקנוה אלא בצבור. חבר עיר חבורת העיר אבל לא ליחיד].

וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר.

ר' יהודה אומר משמו [של רבי אלעזר בן עזריה], כל מקום שיש שם חבר עיר יחיד פטור מתפלת המוספין.

גמ' ר' יהודה היינו תנא קמא [התנא הראשון. שאמר בשם ראב"ע]?

איכא בינייהו [יש ביניהם] יחיד שלא בחבר עיר [יחיד שדר במקום שאין שם חבר עיר]. תנא קמא סבר פטור, ור' יהודה סבר חייב [שפוטר רק אם יש בעיר ציבור והוא לא מתפלל עמם. שדי בכך ששליח ציבור פוטרו. אבל בעיר שאין בה ציבור כלל ואין שליח ציבור פוטרו, חייב להתפלל בעצמו].

אמר רב הונא בר חיננא אמר ר' חייא בר רב, הלכה כר' יהודה שאמר משום ראב"ע.