Archive for the ‘ברכות דף ל"ח עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ל"ח עמוד ב'

10 בינואר 2010

"ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה".


קתני ירקות דומיא דפת [במשנתנו שנה אותם בסמוך, ומדייק שדינם שווה לעניין זה], מה פת שנשתנה על ידי האור [האש], אף ירקות נמי [גם] שנשתנו על ידי האור [נחשבים שנשארו כמו שהם, ולא נגרעה ברכתם מפרי האדמה לשהכל].


אמר רבנאי משמיה דאביי [משמו של אביי], זאת אומרת שלקות [כל ירק שלוק. רש"י] מברכין עליהן בורא פרי האדמה.


דרש רב חסדא:

משום רבינו, ומנו [ומיהו]? רב, שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה.

ורבותינו היורדין מארץ ישראל, ומנו [ומיהו]? עולא, משמיה דר' יוחנן [משמו של רבי יוחנן] אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו.

ואני [רב חסדא] אומר [ליישב דבריהם שאין כאן מחלוקת], כל שתחלתו בורא פרי האדמה [שדרך לאכלו כשהוא חי], שלקו שהכל נהיה בדברו [שנשתנה לגריעותא]. וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו [שדרך לאכלו כשהוא מבושל], שלקו [והביאו לדרך אכילתו הוא עיקר פריו ומברך בורא פרי האדמה. רש"י] בורא פרי האדמה.


בשלמא [בשלום. לא קשה] כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו, שלקו בורא פרי האדמה, משכחת לה [נמצא] בכרבא וסלקא וקרא [בכרוב וסלק ודלעת. שעיקרם לאכול כשהם מבושלים. סלקא הוא הירק שנקרא במשנה ובכמה מקומות בגמרא גם תרדין. אין זה ברור כלל שאלה הירקות שנקראים בימינו בשמות אלה].

אלא כל שתחלתו בורא פרי האדמה, שלקו שהכל, היכי משכחת לה [היכן נמצאת. ירק שדרך לאכלו חי והבישול מגרע אותו]?

אמר רב נחמן בר יצחק, משכחת לה [נמצאת] בתומי [שום] וכרתי [מין דומה לבצל].


דרש רב נחמן:

משום רבינו, ומנו [ומיהו]? שמואל, שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה.

וחברינו היורדים מארץ ישראל, ומנו [ומיהו]? עולא, משמיה דר' יוחנן, אמר שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו.

ואני [רב נחמן] אומר במחלוקת שנויה [לעיל יישב רב חסדא את המחלוקת. לדעת רב נחמן מחלוקת האמוראים היא מחלוקת תנאים]. דתניא: "יוצאין [ידי חובת אכילת מצה. שנאמר בה "לחם עוני", וצריך שיהיה נחשב לחם] ברקיק השרוי, ובמבושל שלא נמוח, דברי רבי מאיר. ור' יוסי אומר יוצאים ברקיק השרוי, אבל לא במבושל, אע"פ שלא נמוח [ולומד מזה רב נחמן גם לירקות, שלרבי מאיר בישול לא מחשיב שנשתנה ממה שהוא, ולרבי יוסי בישול מחשיב שנשתנה]".

ולא היא [הגמרא דוחה דברי רב נחמן] דכולי עלמא [על הדעות. רבי מאיר ורבי יוסי] שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה, ועד כאן לא קאמר ר' יוסי התם [שם. לגבי מצה] אלא משום דבעינן [שצריכים אנו] טעם מצה וליכא [ואין. אם נתבשלה] אבל הכא [כאן. בירק מבושל] אפילו רבי יוסי מודה [כתבו בתוספות שגם רבי מאיר מצריך טעם מצה. וסובר שלא נתבטל טעם מצה בבישול]

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ור' בנימין בר יפת אמר רבי יוחנן שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו.

אמר רב נחמן בר יצחק, קבע עולא לשבשתיה כר' בנימין בר יפת [עולא שאמר משום ר' יוחנן לעיל שהכל ,למד וקבע שבושו כרבי בנימין עד שנתקעה בלבו, ועכשיו אומר בבית המדרש בשם רבי יוחנן. רש"י].

תהי [תהה] בה ר' זירא [במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש וכי מה ענין להזכיר דברי ר' בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש הרי אינו כדאי לחלוק עליו. רש"י], וכי מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא? ר' חייא בר אבא דייק [מדייק] וגמיר [ולומד] שמעתא מרבי יוחנן רביה [רבו]. ורבי בנימין בר יפת לא דייק.

ועוד רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר [חוזר] תלמודיה קמיה דר' יוחנן רביה [לפני רבי יוחנן רבו], ור' בנימין בר יפת לא מהדר.

ועוד בר מן דין [זה], ובר מן דין [לבר משתי ראיות הללו שאמרתי שאין רבי בנימין כלום אצל רבי חייא, יש לנו עוד ראיה שלא אמר רבי יוחנן מימיו שלקות שהכל. רש"י], דההוא תורמסא [תורמוס] דשלקי ליה שבע זמנין [שמבשלים אותו שבע פעמים] בקדרה, ואכלי ליה בקנוח סעודה, אתו [באו] ושאלו לר' יוחנן, ואמר להו [להם] מברכין עלויה [עליו] בורא פרי האדמה.

ועוד אמר ר' חייא בר אבא, אני ראיתי את ר' יוחנן שאכל זית מליח [מלוח נחשב כמבושל. בפסחים ע"ו א'] ובריך עליו תחלה וסוף. אי אמרת בשלמא [אם אמרת כך לא קשה] שלקות במילתייהו קיימי [בדברם עומדים. כלומר שלא נחשבים כנשתנו עלידי הבישול] בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש. אלא אי אמרת [אם אמרת] שלקות לאו במילתייהו קיימי, בשלמא בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו, אלא לבסוף מאי מברך?

דילמא [שמא] בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא [היא ברכה אחרונה לכל מה שאין מברכים עליו ברכת המזון או מעין שלוש. ונדחית בזה הראיה מתורמוס].


(יש לעיין מדוע בתחילה סבר שלא מברכים אחרי תורמוס מאומה. וגם כשדוחה את הראיה למה אומר רק בלשון שמא. ומיושב על פי הגמרא לקמן מ"ד ב', שבתחילה ברכו בורא נפשות רק על בשר וביצים, ובזמן האמוראים חידש ר' יצחק לומר על ירק, ורב פפא שהיה אחריו חידש לומר על מים ועל כל דבר. מר זוטרא, רב שימי בר אשי ורב אשי היו בדור שאחרי רב פפא ומתלמידיו. מר זוטרא לא נהג כרב פפא וברך רק על בשר וביצים ולא על ירק ומים. רב שימי בר אשי ברך גם על ירק אבל לא על מים וכל דבר. רב אשי עצמו, שכמותו פוסקים, היה נוהג כרב פפא רק בפעמים שהיה נזכר.

מבואר שברכת בורא נפשות על ירק לא היה חיובה ברור ולא כולם נהגו בה אף בזמן חיבור הגמרא. והמקשה סבר כמר זוטרא שאין מברכים בורא נפשות אלא רק על בשר וביצים, ובתירוץ אמר שמא היה סובר רבי יוחנן כר' יצחק לברך בורא נפשות על ירק. ועיין עוד בזה במה שכתבתי לעיל ל"ז א')

מתיב [משיב. מקשה מברייתא] רב יצחק בר שמואל: "ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח [ידי מצוות אכילת מרור] יוצא בהן, ובקלח שלהן. אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין".

ואי סלקא דעתך במילתייהו קאי [בדברם עומדים. ונחשבים פרי האדמה גם אחרי הבישול], שלוקין אמאי [למה] לא?

שאני התם [שונה שם] דבעינן [שצריך] טעם מרור, וליכא [ואין. זהו דין מיוחד בהלכות אכילת מרור להצריך שיהיה בו טעם מרור, ואינו תלוי בשאלה אם בישול עוקרו מלהיקרא "פרי האדמה" לעניין ברכה].

מודעות פרסומת