Archive for the ‘ברכות דף ל"ז עמוד א'’ Category

ברכות – דף ל"ז עמוד א'

8 בינואר 2010

גופא [המימרא הובאה כחלק מהשקלא וטריא, וכעת דן בה בעצמה], רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאומרים שניהם], כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות.
ואיתמר נמי
[ונאמר גם] רב ושמואל דאמרי תרווייהו, כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות.
וצריכא
[וצריך. את שתי המימרות]. דאי [שאם] אשמעינן "כל שהוא", הוה אמינא [היינו אומרים] משום דאיתיה בעיניה [שישנו בעינו. כלומר שנראה לעין בפני עצמו ולא מעורב בדבר אחר], אבל על ידי תערובות לא. קא משמע לן "כל שיש בו" [שאם תערובת של מאכל יש בה מחמשת המינים מברך בורא מיני מזונות למרות שאינו בעין].
ואי אשמעינן
[ואם השמיענו] "כל שיש בו", הוה אמינא [היינו אומרים] כל שיש בו חמשת המינים אין [כן], אבל אורז ודוחן לא, משום דעל ידי תערובת [רק משום שמדובר על תערובות דייק חמשה מינים ותו לא]. אבל איתיה בעיניה [ישנו בעינו], נימא [נאמר] אפילו אורז ודוחן נמי [גם] מברכין עליו בורא מיני מזונות. קא משמע לן "כל שהוא" מחמשת המינים הוא דמברכין עליו בורא מיני מזונות. לאפוקי [להוציא] אורז ודוחן, דאפילו איתיה בעיניה לא מברכינן בורא מיני מזונות.

ואורז ודוחן לא מברכינן בורא מיני מזונות?
והתניא: "הביאו לפניו פת אורז, ופת דוחן, מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה".
וגבי מעשה קדרה תניא: "בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש
[היא ברכה אחת שכוללת בקיצור את שלושת הברכות של ברכת המזון. ומברכים אותה על מיני מזונות ששיש בהם מעין חשיבותו של לחם אבל אינם כלחם ממש. וגם על שבעת המינים של פירות שמוזכרים בפסוק]".

כמעשה קדרה ולא כמעשה קדרה. כמעשה קדרה דמברכין עליו תחלה וסוף. ולא כמעשה קדרה, דאילו במעשה קדרה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין ג', ואילו הכא [כאן. באורז ודוחן] בתחלה מברך עליו שהכל נהיה בדברו, ולבסוף בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא [להחיות בהם נפש כל חי. ברוך חי העולמים. עיין בתוספות כאן פירוש הברכה הזו].

(צריך לי עיון, לפי זה הברייתא "הביאו לפניו פת אורז, ופת דוחן, מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה", אינה מובנת. לשם מה הוסיף "כמעשה קדרה". כשאמר "מברך עליו תחילה וסוף", והיינו ברכת שהכל ובורא נפשות, כבר אמר דינה של פת אורז ודוחן. ומה הוסיף ב"כמעשה קדרה". וגם פשיטא שמברך תחילה וסוף על פת אורז ודוחן. שהרי על כל דבר מברך תחילה וסוף.
ויש ליישב, שהנה לקמן מ"ד ב' מבואר שבזמן התנאים ברכו בורא נפשות רק על בשר וביצים. ור' יצחק שהיה אמורא חידש לברך על ירק, ורב פפא שהיה מאוחר לו, חידש לברך גם על מים ועל כל דבר.
ולכאורה קשה, מדוע אמרו לקמן שרק ר' יצחק חידש לברך על ירק, הרי כאן היא ברייתא לפני ר' יצחק ואומרת שמברכים על מין אדמה ולא רק על בשר וביצים.
ונראה שאכן הברייתא כאן לא סברה שמברכים בורא נפשות על כל ירק, אלא דווקא על פת אורז ופת דוחן, כיוון שהם דומים למזונות חשובים להצריך ברכה אחריהם, אבל מכיוון שחשובים פחות ממזונות מברכים עליהם רק בורא נפשות. ולכן הוצרך לחדש שמברכים עליהם, ואמר "כמעשה קדרה" כדי ללמד הטעם למה מברכים אחריהם)

ואורז לאו מעשה קדרה הוא?
והתניא: "אלו הן מעשה קדרה, חילקא, טרגיס, סולת, זריז, וערסן, ואורז".
[חילקא טרגיס זריז וערסן – מפרש להו במועד קטן (יג:). חילקא – חטי דמתברי באסיתא [חיטים שנשברות במכתשת] חדא לתרתי [אחת לשניים. כלומר כתישה גסה שכל גרגר חיטה נשבר לשני חצאים. ןלכל דרגת כתישה יותר דקה יש שם בפני עצמו]. טרגיס – חדא לתלת. זריז – חדא לארבע. ערסן – חדא לחמש. רש"י]
הא מני [מי היא], רבי יוחנן בן נורי היא.
דתניא: "רבי יוחנן בן נורי אומר, אורז מין דגן הוא, וחייבין על חמוצו כרת
[משום חמץ בפסח], ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח [אכילת מצה מאורז]. אבל רבנן לא.

ורבנן לא?
והתניא: "הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה.
טחנה אפאה ובשלה
[בישל את פרוסות הלחם], בזמן שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ, ולבסוף מברך עליה ג' ברכות [ברכת המזון. שכל זמן שתואר לחם עליו נחשב כלחם אע"פ שנתבשל]. אם אין הפרוסות קיימות [שנמוחו בבישול], בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות, ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין ג'.
הכוסס את האורז, מברך עליו בורא פרי האדמה. טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש".
מני
[מאן היא. מי היא]? אילימא [אם לומר] ר' יוחנן בן נורי היא, דאמר אורז מין דגן הוא, המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות [ברכת המזון. כמו על לחם מחיטה] בעי ברוכי [צריך לברך].
אלא לאו רבנן היא, ותיובתא
[תשובה. קושיא] דרב ושמואל? תיובתא [מסיק שאכן תשובה היא מהברייתא ואין עליה תירוץ ונדחים דברי רב ושמואל מההלכה לגבי אורז. ולגבי דוחן עדיין אפשר שהלכה כמותם. ודנו בזה בפוסקים].

אמר מר: "הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה".

והתניא: "בורא מיני זרעים"? [מביא ברייתא שמתחילה באותה לשון רק מסיימת מיני זרעים]

לא קשיא, הא ר' יהודה והא רבנן. דתנן [במשנתנו]: "ועל ירקות אומר בורא פרי האדמה. ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים [רבי יהודה לומד מפסוק (לקמן מ' א') שיש לייחד ברכה נפרדת לכל מין לפי עניינו. לכן הוא מחלק לעניין ברכה בין ירק לבין זרעים, שעל ירק מברך "בורא מיני דשאים", ועל זרעים "בורא מיני זרעים"]".

אמר מר "הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה. טחנו אפאו ובשלו, אע"פ שהפרוסות קיימות, בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש"

והתניא: "לבסוף ולא כלום [כלומר אין טעון מברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום. אלא בורא נפשות רבות, ככל מידי דליתיה [ככל דבר שאינו] משבעת המינין. רש"י]".

(עיין לקמן מ"ד ב' שבזמן התנאים היו מברכים בורא נפשות רק על בשר וביצים. ורק בזמן האמוראים התחילו לומר אותה על ירק, ורב פפא חידש לומר אותה אפילו על מים. לכן בברייתא נאמר "ולא כלום", שבאמת בזמן הברייתא לא היו מברכים כלום. וכן כתב בביאור הגר"א על שולחן ערוך, אורח חיים סימן ר"ז סעיף ו'. ורש"י נדחק לפרש בברייתא שמברך בורא נפשות, כיוון שהגמרא שנכתבה בזמן רב אשי שהיו מברכים בורא נפשות על כל דבר לא העירה כלום מהברייתא לגבי חיוב בורא נפשות. ובעל כרחך שסברה שאפשר לפרש כך את הברייתא. וכך כל המקומות שדברי חז"ל מתפרשים בדוחק, יש להם גם פירוש על פי פשוטם, רק שלפעמים אין אנו יודעים אותו)

אמר רב ששת, לא קשיא הא רבן גמליאל והא רבנן.

דתניא: "זה הכלל, כל שהוא משבעת המינים, רבן גמליאל אומר שלש ברכות [ברכת המזון. כך מפרש את הפסוקים לגבי ואכלת ושבעת וברכת. לקמן מ"ד א'], וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש" [לפירושם הפסוק של ואכלת ושבעת נאמר רק על לחם ולא על שבעת המינים].

ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו, והביאו לפניהם כותבות [הם תמרים. והם דבש האמור בשבעת המינין, שהדבש זב מן התמרים. רש"י] ואכלו.

ונתן רבן גמליאל רשות לר' עקיבא לברך. קפץ וברך [לאחריהן. רש"י] רבי עקיבא ברכה אחת מעין שלש [כדעת חכמים החולקים על רבן גמליאל. שהוא סבור שיש לברך ברכת המזון על שבעת המינים].

אמר ליה רבן גמליאל, עקיבא עד מתי אתה מכניס ראשך בין המחלוקת?

אמר לו רבינו, אע"פ שאתה אומר כן, וחבריך אומרים כן, למדתנו רבינו יחיד ורבים הלכה כרבים.

מודעות פרסומת