Archive for the ‘ברכות דף ל"ד עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ל"ד עמוד ב'

4 בינואר 2010

תנו רבנן: "קידה על אפים, שנאמר: (מלכים א א, לא) "ותקד בת שבע אפים ארץ".

כריעה על ברכים, שנאמר: "מכרוע על ברכיו".

השתחואה זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר: (בראשית לז, י) "הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה ["ארצה", לשון משתטח משמע. רש"י]".


אמר רב חייא בריה דרב הונא, חזינא להו לאביי ורבא [ראיתי את אביי ורבא] דמצלו אצלויי [כשנופלין על פניהם אין פושטין ידיהם ורגליהם אלא מטין על צדיהן. רש"י. מצלי כאן אינו לשון תפילה אלא לשון הטיה על הצד, כמו לעיל י"ג ב']

תני חדא [ברייתא אחת] הכורע בהודאה הרי זה משובח.

ותניא אידך [וברייתא אחרת] הרי זה מגונה.

לא קשיא הא בתחלה [משובח] הא לבסוף [מגונה].


רבא כרע בהודאה תחלה וסוף.

אמרי ליה [אמרו לו] רבנן אמאי קא עביד מר הכי [למה עשה מר כך]?

אמר להו [להם] חזינא [ראיתי] לרב נחמן דכרע, וחזינא ליה לרב ששת דקא עבד הכי [שעשה כך].

והתניא "הכורע בהודאה הרי זה מגונה"?

ההיא בהודאה שבהלל.

והתניא "הכורע בהודאה ובהודאה של הלל הרי זה מגונה"?

כי תניא ההיא בהודאה דברכת המזון.

[לעיל עמוד א' נאמר בברייתא "אלו ברכות שאדם שוחה בהן, באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף". וצריך עיון גדול שלא הביא אותה כאן]

מתני' המתפלל וטעה סימן רע לו. ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו.

אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת.

אמרו לו מנין אתה יודע?

אמר להם אם שגורה תפלתי בפי [אם סדורה תפלתי בפי במרוצה ואיני נכשל ותחנתי נובעת מלבי אל פי כל מה שאני חפץ להאריך בתחנונים. רש"י] יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף.


גמ' אהייא? [על איזו? על איזו ברכה אמרו שאם טעה סימן רע הוא]

אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי [משם אחד מתלמידי רבי], באבות [שהוא תחלת התפלה רמז הוא שאין חפץ בה. רש"י].

איכא דמתני לה אברייתא [יש ששונים אותה על ברייתא]: "המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן. ואם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת". אמר רבי חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי, באבות.

"אמרו עליו על רבי חנינא וכו'"


מנא הני מילי [מניין דברים אלה]? אמר רבי יהושע בן לוי, דאמר קרא: (ישעיהו נז, יט) "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" [כשהניב בריא באדם אז מובטח על השלום. רש"י]

אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו [הטובות והנחמות. רש"י] אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם [שסוחר איתו כדי שירוויח], ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. אבל תלמידי חכמים עצמן, (ישעיהו סד, ג) "עין לא ראתה [לא נראית ולא נגלית לשום נביא. רש"י] אלהים זולתך יעשה למחכה לו"

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח. אבל לעולם הבא, "עין לא ראתה אלהים זולתך".

ופליגא דשמואל [וחולקת על שמואל. מימרא זו]. דאמר שמואל, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: (דברים טו, יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".


ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה. אבל צדיקים גמורים, עין לא ראתה אלהים זולתך.

ופליגא דר' אבהו. דאמר רבי אבהו, מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: (ישעיהו נז, יט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב". לרחוק ברישא [בתחילה] והדר [ושוב] לקרוב.

ורבי יוחנן אמר לך, מאי [מה] "רחוק"? שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא [מתחילה]. ומאי "קרוב"? שהיה קרוב לדבר עבירה ונתרחק ממנו השתא [כעת].


מאי [מהו] עין לא ראתה?

אמר רבי יהושע בן לוי, זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית.

(מהרש"א:

מלת יין מורה על סו"ד בגימטריא (סנהדרין לה.).

ומשומר בענביו מששת כו', הוא רמז שאותו יין הוא דבר רוחני יש מאין, דומה לאותן ענבים דימי בראשית שנבראו יש מאין. מה שאין כן הענבים שנטעו אחר כך שהם יש מיש.

והיינו "עין לא ראתה" קודם הבריאה שהיה אין, זולת אלהים).

רבי שמואל בר נחמני אמר זה עדן, שלא שלטה בו עין כל בריה.

שמא תאמר אדם הראשון היכן היה? בגן.

ושמא תאמר הוא גן הוא עדן [גן ועדן הם אותו מקום. ואדם הראשון ראה אותו. וקשה שאמר שלא שלטה בו עין כל בריה]?

תלמוד לומר: (בראשית ב, י) "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן". "גן" לחוד ו"עדן" לחוד.

(מהרש"א [המשך]:
ומאן דאמר [ומי שאמר] זה עדן שלא שלטה כו', שהוא מקום רוחני. דאפילו אדם קודם שחטא שנאמר בו "אני אמרתי אלהים אתם וגו'" לא זכה לראותו. והוא העולם הבא שאמרו בפרק היה קורא (יז.), דצדיקים יושבין כו' ונהנין ומתעדנין מזיו השכינה.

במהר"ל פירש סוגיא זו בחידושי אגדות על מסכת סנהדרין. לדבריו לחץ כאן)

תנו רבנן: מעשה שחלה בנו של רבן גמליאל. שגר [שלח] שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא לבקש עליו רחמים. כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים. בירידתו אמר להם לכו, שחלצתו חמה [ניטלה מגופו החמה הוא החולי הקודחו].

אמרו לו וכי נביא אתה?

אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי. אלא כך מקובלני, אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף.

ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה, וכשבאו אצל רבן גמליאל אמר להן העבודה [לשון שבועה], לא חסרתם ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות.


ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל ר' יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי.

אמר לו, חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה.

אמר רבי יוחנן בן זכאי, אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו.

אמרה לו אשתו, וכי חנינא גדול ממך?

אמר לה לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך.

(שמות ז', י'-י"א:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פַּרְעֹה וַיַּעֲשׂוּ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין. יא וַיִּקְרָא גַּם-פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן.

דברים י"ג ב':
ב כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. ג וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם. ד לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם.

יש רבותא בפעולת דברים שהם למעלה מהטבע, רק אם יודעים מראש שמי שעושה אותם הוא צדיק וחסיד ותמים, והמעשים נפעלים בתמימות מכח קרבתו אל הקב"ה.

כי עולם הצורות המופשטות והכוחות הרוחניים קיים כמו שעולם הטבע קיים, וכמו שבעולם הטבע ניתן ללמוד חכמת הטבע ולפעול בו דברים, כך כל אדם, גם רשע, יכול ללמוד לפעול דברים בעולם הצורות הרוחניות או לדעת דברים נסתרים מכח צפייה בהם).

ואמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות, שנאמר: (דניאל ו, יא) "וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם" [וחלונות פתוחים לו בעלייתו לכיוון ירושלים].

(כמובן שהתפילה עצמה אינה תלויה בחלונות. רק ברובד הנפשי הפשוט, הנקרא בפי הקדמונים נפש הבהמית, שבו האדם הוא כמו ילד, ושם הוא מרכז הוויתו בעיני התורה, ומשם יש לתפילתו לבקוע, נקל לו יותר להרגיש קרבה אל בוראו היכן שיש חלונות.

רש"י: חלונות. שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע)


אמר רב כהנא, חציף עלי מאן דמצלי בבקתא [בבקעה. שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר. רש"י].

ואמר רב כהנא, חציף עלי מאן דמפרש חטאיה [חצוף עלי מי שמפרש חטאיו. שיש לו להתבייש בהם] שנאמר (תהלים לב, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.

מודעות פרסומת