Archive for the ‘ברכות דף ל"ב עמוד א'’ Category

ברכות – דף ל"ב עמוד א'

28 בדצמבר 2009

אמר רבי חמא ברבי חנינא, אלמלא שלש מקראות הללו [שמעידין שיש ביד הקדוש ברוך הוא לתקן יצרנו ולהסיר יצר הרע ממנו. רש"י] נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל [הכוונה לישראל ונקט לשון יפה. רש"י: נתמוטטו רגלינו, במשפט. אבל עכשיו יש לנו פתחון פה שהוא גרם לנו שברא יצר הרע]:

חד [אחד] דכתיב [שכתוב] "ואשר הרעותי".

וחד דכתיב (ירמיהו יח, ו) "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל".

וחד דכתיב (יחזקאל לו, כו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר".


רב פפא אמר מהכא [מכאן]: (יחזקאל לו, כז) "ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו".


ואמר רבי אלעזר, משה הטיח [לשון זריקה כמו כמטחוי קשת (בראשית כא). רש"י] דברים כלפי מעלה, שנאמר: (במדבר יא, ב) "ויתפלל משה אל ה'". אל תקרי [תקרא] "אל ה'", אלא "על ה'". שכן דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.


דבי רבי ינאי [של בית רבי ינאי. הכוונה לתלמידיו] אמרי מהכא [אומרים מכאן]: (דברים א, א) "ודי זהב" [אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב]. מאי [מהו] "ודי זהב"? אמרי [אומרים] דבי ר' ינאי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו "די" הוא גרם שעשו את העגל.


אמרי דבי ר' ינאי אין ארי נוהם [שמח ומשתגע ומזיק. רש"י] מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר.


אמר רבי אושעיא, משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים. האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה, מי גרם ליך שתהא מבעטת בי אלא כרשינין שהאכלתיך.


אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, משל לאדם אחד שהיה לו בן הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס על צוארו והושיבו על פתח של זונות. מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?


אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת, היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים], מלי כריסיה זני בישי [מילוי הכרס הוא ממיני הרע]. שנאמר: (הושע יג, ו) "כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני".

רב נחמן אמר מהכא [מכאן]: (דברים ח, יד) "ורם לבבך ושכחת את ה'".

ורבנן אמרי מהכא [אומרים מכאן]: (דברים לא, כ) "ואכל ושבע ודשן ופנה". ואי בעית אימא [ואם רצונך אמור] מהכא [מכאן]: (דברים לב, טו) "וישמן ישרון ויבעט".


אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה, שנאמר (הושע ב, י) "וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל".


[ שמות ל"ב:

ד וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ה וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר.  ו וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק.

ז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֶךְ-רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ח סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא.  י וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל.  יא וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה.  יב לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ.  יג זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם.  יד וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ].

(שמות לב, ז) "וידבר ה' אל משה לך רד". מאי "לך רד"? אמר רבי אלעזר אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה רד מגדולתך. כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי?

מיד תשש כחו של משה ולא היה לו כח לדבר. וכיון שאמר: (דברים ט, יד) "הרף ממני [הראהו שיש כח בידו למחול ע"י תפלה. רש"י] ואשמידם" אמר משה דבר זה תלוי בי מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים.

משל למלך שכעס על בנו והיה מכהו מכה גדולה, והיה אוהבו יושב לפניו ומתירא לומר לו דבר. אמר המלך אלמלא אוהבי זה שיושב לפני הרגתיך. אמר דבר זה תלוי בי מיד עמד והצילו.


(שמות לב, י) "ועתה הניחה לי [משמע שהיה אוחז בו. רש"י] ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול וגו'". אמר רבי אבהו, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שתפסו משה להקדוש ברוך הוא כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו, ואמר לפניו רבונו של עולם אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם.

(שמות לב, י) "ואעשה אותך לגוי גדול וגו'". אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ב"ה, רבונו של עולם, ומה כסא של שלש רגלים [אברהם יצחק ויעקב. רש"י] אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך, כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה. ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי, עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים.

(שמות לב, יא) "ויחל משה את פני ה'". אמר רבי אלעזר, מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו [הפציר בו. רש"י].

ורבא אמר, עד שהפר לו נדרו [דבורו שאמר ואכלם. רש"י]. כתיב הכא [כתוב כאן] "ויחל", וכתיב התם [וכתוב שם] (במדבר ל, ג) "לא יחל דברו". ואמר מר, הוא אינו מיחל, אבל אחרים מחלין לו.

ושמואל אמר, מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם [ויחל לשון חלל. רש"י], שנאמר: (שמות לב, לב) "ואם אין מחני נא מספרך".

אמר רבא אמר רב יצחק, מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים [כמו יחולו על ראש יואב. לשון הניח. רש"י].

ורבנן אמרי [אומרים] מלמד שאמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, חולין הוא לך מעשות כדבר הזה.


"ויחל משה את פני ה'". תניא: "רבי אליעזר הגדול אומר, מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו".

מאי [מהו] אחילו? אמר רבי אלעזר אש של עצמות. מאי אש של עצמות? אמר אביי אשתא דגרמי
[צריך עיון, שאביי רק תרגם ולא הוסיף שום ביאור, ומה ענה בזה על השאלה].


(שמות לב, יג) "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך". מאי [מהו] "בך"? אמר רבי אלעזר, אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אלמלא נשבעת להם בשמים ובארץ הייתי אומר כשם ששמים וארץ בטלים כך שבועתך בטלה, ועכשיו שנשבעת להם בשמך הגדול, מה שמך הגדול חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך שבועתך קיימת לעולם ולעולמי עולמים.

(שמות לב, יג) "ותדבר אליהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי" [זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם]. האי [זה] "אשר אמרתי", "אשר אמרת" מיבעי ליה [נצרך לו. שהרי משה מדבר אל הקב"ה, ומזכיר את השבועה שנשבע הקב"ה בעקידת יצחק, והיה לו לומר אשר אמרת]?

אמר רבי אלעזר עד כאן דברי תלמיד מכאן ואילך דברי הרב [עד "ככוכבי השמיים" אמר משה, ואז ענהו הקב"ה "וכל הארץ הזאת" וכו'].

ורבי שמואל בר נחמני אמר, אלו ואלו דברי תלמיד. אלא כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, דברים שאמרת לי [בסנה אמרת לי אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג). רש"י] לך אמור להם לישראל בשמי, הלכתי ואמרתי להם בשמך, עכשיו מה אני אומר להם?


[עד כאן דרש בפרשת חטא העגל. מכאן דורש בפרשת חטא המרגלים: במדבר י"ד:

י וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְהוָה נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה עַד-אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה וְעַד-אָנָה לֹא-יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ.  יב אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי-גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.  יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-יְהוָה וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי-הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת-הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ.  יד וְאָמְרוּ אֶל-יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי-אַתָּה יְהוָה בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר-עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְהוָה וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.  טו וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר.  טז מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְהוָה לְהָבִיא אֶת-הָעָם הַזֶּה אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר.  יז וְעַתָּה יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר.  יח יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  יט סְלַח-נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה.  כ וַיֹּאמֶר יְהוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.  כא וְאוּלָם חַי-אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ.  כב כִּי כָל-הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת-כְּבֹדִי וְאֶת-אֹתֹתַי אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי.  כג אִם-יִרְאוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל-מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ]. 


(במדבר יד, טז) "מבלתי יכולת ה'". "יכול ה'" מיבעי ליה [נצרך לו]?

(אבן עזרא במדבר י"ד ט"ז:
"יְכֹלֶת – שם. כמו עד יבושת המים (ברא' ח, ז), ואיננו לשון מדה כדרך הדרש".

לעניות דעתי אפשר לומר גם, שהנה "יכולת" כשם עצם אינו מופיע בעוד מקומות בתנ"ך, מלבד בדברים באותו עניין. אפשר ששם העצם משורש י.כ.ל. ייגזר בתבנית נקבה, כמו יבושת, ובאותה מידה אפשר שייגזר גם בתבנית זכר, כמו יבול. ושאלה הגמרא למה דווקא נגזר בתבנית נקבה, כיוון שעל פי רוב כעין זה הנגזר הוא בתבנית זכר. כגון ידוי, יחוד, ישוב, יחום, יסור (יסורים), יסוד, יבום, ועוד)
אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, עכשיו יאמרו אומות העולם תשש כחו כנקבה ואינו יכול להציל.

אמר הקב"ה למשה, והלא כבר ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים.

אמר לפניו, רבונו של עולם, עדיין יש להם לומר, למלך אחד יכול לעמוד, לשלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד [המלכים אז היו כנגד מלאכים שהם שרי האומות, ואל הכוחות הרוחניים שלהם עבדו בני עמם. בתורה כתובים כל רבדי הכוחות הרוחניים, שהם ברואים שדרכם מתגלה הבורא אלינו. אומות העולם בזמן ההוא השיגו הרבה מכוחות אלה, וממילא ידעו חלק מהתורה. רק לא השיגו שכולם נובעים משורש אחד. אלוהי ישראל היה בעיניהם כמו עוד שר ומלאך בין שאר שרי האומות בשמיים. מכיוון שהשיגו הכל מלבד המקום שבו הכל מתאחד לשורש אחד, יש להם את ההכנה להיות צד לויכוח עם התורה ויש משמעות למה שיראה בעיניהם ולמה שיאמרו].


אמר ר' יוחנן מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו למשה, שנאמר: (במדבר יד, כ) "ויאמר ה' סלחתי כדברך".

תני דבי רבי ישמעאל: ""כדבריך", עתידים אומות העולם לומר כן, אשרי תלמיד שרבו מודה לו.


(במדבר יד, כא) "ואולם חי אני". אמר רבא אמר רב יצחק, מלמד שאמר לו הקדוש ב"ה למשה, משה החייתני בדבריך [בפני האומות. רש"י].


דרש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל. מנלן [מניין לנו]? ממשה.

דכתיב [שכתוב]: (דברים ג, כג) "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", וכתיב: "ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך", וכתיב בתריה [וכתוב אחריו]: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'".

מודעות פרסומת