Archive for the ‘ברכות דף כ"ח עמוד ב'’ Category

ברכות דף כ"ח עמוד ב'

17 בדצמבר 2009

רב אויא חלש [הרגיש חולשה], ולא אתא לפרקא [ולא בא לדרשה] דרב יוסף [שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא, והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין, ולאחר הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין. רש"י].

למחר כי אתא [כשבא], בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף [רצה אביי להניח דעתו של רב יוסף. אביי היה תלמיד של רב יוסף, וכדי שלא יקפיד רב יוסף על רב אויא, שאל אביי את רב אויא למה לא בא, כדי שישמע רב יוסף תשובתו]. אמר ליה [אביי לרב אויא] מאי טעמא [מה טעם] לא אתא מר לפרקא [לא בא מר לדרשה]?

אמר ליה דהוה חליש לבאי ולא מצינא [שהיה חלש ליבי ולא יכולתי].

אמר ליה אמאי לא טעמת מידי ואתית [למה לא טעמת משהו ובאת]?

אמר ליה לא סבר לה מר להא דרב הונא [לא סבר מר לזו של רב הונא]? דאמר רב הונא אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין.

אמר ליה איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד [היה לו למר להתפלל תפילת המוספין ביחיד] ולטעום מידי ולמיתי [ולטעום משהו ולבוא].

אמר ליה ולא סבר לה מר להא [לזו] דאמר רבי יוחנן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור?

אמר ליה, לאו אתמר עלה [לא נאמר עליה] אמר רבי אבא בצבור שנו [רק כשהוא בבית הכנסת עם הציבור לא יקדים תפילתו. אבל בביתו מותר]?

ולית הלכתא [ואין הלכה] לא כרב הונא ולא כרבי יהושע בן לוי.

כרב הונא הא דאמרן [זו שאמרנו. שאסור לטעום לפני תפילת המוספין]. כרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה.


מתני' [משנה:] ר' נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה.

אמרו לו מה מקום לתפלה זו?

אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי.

גמ' [גמרא:] תנו רבנן [מביא ברייתא]: "בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם [עיין בחומר למחשבה לעיל עמוד א'].

ביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת".

תנו רבנן: "כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו.

אמרו לו, רבינו, למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא.

אמר להם, הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון [לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא. לשון אחר משיחת ילדים. רש"י], והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.

(חומר למחשבה:
סדר עולם רבה פ"ל: "משנסתלקה הנבואה, כוף אזנך לשמוע דברי חכמים".

כשאדם לומד, הדעות העולות מהדברים שהוא לומד, נפגשות עם הדעות העצמיות שלו, ובלי שהוא מרגיש, דעותיו מטות ומכופפות את הדעות שיש במה שהוא לומד.

כדי שיידע באמת מה נאמר במה שהוא לומד, עליו להקשיב באוזן כפופה. לבטל את הדעות העצמיות שלו, ולשמוע בלי פניות.

כמובן אין זה אומר שאין עליו לחשוב בעצמו. רק הכרחי שיידע להבדיל מה הוא חושב בעצמו, ומה הדעה שיש במה שהוא לומד.

המקרא נכתב באופן שאם מנסים להקשיב ביושר לכתובים בלי לערבב בהם דעת הקורא, לא שומעים מלשונם מאומה מעבר לשטחיות הסיפור.

חלק התורה שניתנה לבני אדם להבין בעמקות היא רק התורה שבעל פה. מתוך ההבנה בתורה שבעל פה אפשר להגיע גם להבנת המקראות על בוריים.

אם עוסקים במקראות כמות שהם ללא התורה שלא מתוך העמל בתורה שבעל פה, מכיוון שאינם יכולים להיות מובנים, וחפץ הלומד להבין, בעל כרחו נמשך הלומד להרהר דברים מלבו ולדמות כאילו לזה כיוון הכתוב.

לכוף את האוזן ולהקשיב בלי פניות הוא דבר קשה. טבע האדם לכוף את הכתוב ולשעבדו שיתפרש כרצונו. כשלומדים תורה שבעל פה מתוף כפיפות אוזן, זוכים לשמוע דברי אלהים חיים, והעונג שבזה מושך את האדם לכוף אוזנו יותר.

אם אדם לומד מהמקרא לבד, ומתרגל לכוף את הכתובים כפי הרהורי ליבו, האו מאבד את הכח לכוף את האוזן ומאבד את היכולת לשמוע דברי אלוהים חיים בכלל.

רש"י ורמב"ן על התורה עוסקים בדברי תורה שבעל פה הקשורים לפסוקים. הראב"ע עוסק בקריאה נכונה של הפסוקים ולא בהעמקה בתוכנם. ספרי דרשות על פרשת השבוע הם מסגרת להביא את רעיונות המחבר ולקשרם לפרשה, ואינם מתיימרים ללמוד את גופי התורה כמו שהם. המלבי"ם העיד על עצמו שכתב בגלל צורך השעה להשיב למשכילים שעסקו בלימוד מקרא.

הגות על פרשת השבוע, נסיון ללימוד מעמיק בה, הוא המצאה חדשה, שאין לה שורש במסורת לימוד התורה, וממה שראיתי, לא מצאתי שבאמת הגיעו ללימוד של ממש, כלומר נסיון הקשבה ביושר וענווה למה שבאמת נאמר, אלא רק תולים דעות עצמיות על הפסוקים, והיה טוב שיאמרו את הדעות בשם עצמם ויניחו לפסוקים.

בוודאי רשות לכל אחד ללמוד כפי כוחותיו, ולהבין בעצמו ולומר מה ששכלו מראה לו. אבל כשאומר מה שנראה לו, עליו להיות ישר, ולהבדיל בין הדעה העצמית שלו, לבין מה שנראה לו בהבנת מה שאומרת התורה. ואת הדעה העצמית שלו לומר בשם עצמו ולא כפירוש לתורה.

לשם כך יש לכוף אוזן ולנסות להקשיב ביושר למה שנאמר, ורק אז הרשות בידו לומר שלדעתו כך מתפרשים דברי התורה. וזה לדברי רש"י כאן אפשרי רק בלימוד תורה שבעל פה ולא בלימוד מקרא).


וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות.

אמרו לו תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני [שני עמודים העמיד שלמה באולם. שם הימני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א ז). הימיני לעולם חשוב. רש"י], פטיש החזק ["תנא דבי ר' ישמעאל: בני אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ. שנאמר: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" קידושין ל' ב'], מפני מה אתה בוכה?

אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אעפ"כ הייתי בוכה. ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים, ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?

אמרו לו, רבינו ברכנו.

אמר להם, יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.

אמרו לו תלמידיו עד כאן?

אמר להם ולואי.

תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר, שלא יראני אדם.

בשעת פטירתו אמר להם פנו כלים מפני הטומאה [טומאת אהל המת בכל הבית. רש"י], והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא.

מתני' [משנה:] רבן גמליאל אומר, בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה.

רבי יהושע אומר מעין י"ח.

רבי עקיבא אומר, אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל י"ח, ואם לאו מעין י"ח.

רבי אליעזר אומר, העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים.

ר' יהושע אומר, ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה, ואומר: הושע ה' את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך ברוך אתה ה' שומע תפלה.

היה רוכב על החמור ירד ויתפלל. ואם אינו יכול לירד יחזיר את פניו [לצד ירושלים. רש"י].

ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

היה מהלך בספינה או באסדא יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים.

גמ' [גמרא:] הני י"ח [אלה י"ח ברכות] כנגד מי?

אמר רב הלל בריה [בנו] דר' שמואל בר נחמני, כנגד י"ח אזכרות [של שם ה'] שאמר דוד (תהלים כט, א) ב"הבו לה' בני אלים".

רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע.

אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה.

[עיין בעמוד על תפילת שמונה עשרה הרחבה בעניין זה]

ואמר ר' תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו [שיראו הפקקים הם הקשרים. רש"י] כל חוליות שבשדרה.

עולא אמר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו [שני קמטים, אחד מלמטה ואחד מלמעלה, וכאיסר רוחב בשר באמצע. רש"י].

רבי חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך.

אמר רבא והוא דמצער נפשיה [שמצער עצמו] ומחזי כמאן דכרע [ונראה כמי שכרע. רש"י: שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער].


הני תמני סרי [אלה שמונה עשרה] תשסרי הוויין [תשע עשרה הם. בסידור שלנו יש תשע עשרה ברכות]?

אמר רבי לוי ברכת הצדוקים ביבנה תקנוה [לאחר זמן מרובה. רש"י. שמונה עשרה ברכות תקנו אנשי כנסת גדולה בזמן בניין בית שני, וברכת המינים תקנו ביבנה כארבע מאות שנה אחר כך, סמוך לזמן החורבן].

כנגד מי תקנוה?

אמר רבי לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני, כנגד (תהלים כט, ג) "אל הכבוד הרעים".

לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע.

לר' תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, כנגד חוליא קטנה שבשדרה.


תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה [וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר?

שכחום וחזר וסדרום. מגילה י"ח א'].


אמר להם רבן גמליאל לחכמים, כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים [צריך להיות ברכת המינים. והוא תיקון של הצנזורה. כי מינים יכול להתפרש על הנוצרים]?

עמד שמואל הקטן ותקנה.

מודעות פרסומת