Archive for the ‘ברכות דף כ"ז עמוד א'’ Category

ברכות – דף כ"ז עמוד א'

13 בדצמבר 2009

אלא מאי [אלא מה] עד ולא עד בכלל?
אימא סיפא
[אמור הסוף. כלומר מביא להקשות מסוף הברייתא]: "ושל מוספין כל היום. ר' יהודה אומר עד שבע שעות".
ותניא: "היו לפניו שתי תפלות, אחת של מוסף ואחת של מנחה, מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, שזו תדירה
[מנחה היא בכל יום], וזו אינה תדירה [מוסף רק בשבתות, ראשי חדשים וימים טובים].
רבי יהודה אומר, מתפלל של מוסף ואחר כך של מנחה, שזו עוברת, וזו אינה עוברת
[לשיטתו מוסף היא עד שעה שביעית, ומנחה היא עד פלג המנחה שהוא אחת עשרה שעות חסר רביע, לכן יתפלל מוסף קודם שלא יעבור זמנה, ולמנחה יש עוד שהות.
לחכמים בין מוסף בין מנחה זמנם עד הערב, ולכן הולכים אחר התדירה].
אי אמרת בשלמא
[אם אמרת כך לא קשה] עד ועד בכלל, היינו דמשכחת להו [שנמצא] שתי תפלות בהדי הדדי [ביחד. שמנחה מתחילה מזמן מנחה ראשונה, ונקראת גם מנחה גדולה, שהוא שש וחצי שעות משעות היום, וזמן מוסף הוא עד סוף שעה שביעית של היום, ויש חצי שעה שהיא זמן גם למנחה וגם למוסף].
אלא אי
[אם] אמרת עד ולא עד בכלל [ואז זמן מוסף הוא עד תחילת שעה שביעית, הרי סוף זמנו הוא חצי שעה לפני שמתחיל זמן מנחה, ואין זמן שבו אפשר להתפלל שתיהן ואין מקום לדון מי מהן ראשונה], היכי משכחת להו שתי תפלות בהדי הדדי [איך נמצא שתי תפילות ביחד]? כיון דאתיא לה [שבאה לה] של מנחה, אזלא לה [הולכת לה] של מוספין?

אלא מאי [אלא מה], עד ועד בכלל? קשיא רישא, מאי איכא [מה יש] בין רבי יהודה לרבנן [קשה ההתחלה. לגבי מנחה, שעד בכלל פלג המנחה הוא עד הערב, וגם חכמים אומרים זמן מנחה עד הערב ובמה נחלקו].

מי סברת [האם סברת] דהאי פלג מנחה, פלג אחרונה [חצי אחרון] קאמר [שהוא הזמן בין אחת עשרה שעות חסר רביע לבין הערב], פלג ראשונה קאמר [חצי ראשון אמר. מדובר במנחה שנייה שתחילת זמנה משעה תשע וחצי של היום. מתחילת זמנה עד הערב הוא הזמן שאותו מחלקים לשני חצאים. רבי יהודה התכוון לחצי הראשון שהוא מתשע וחצי שעות עד אחת עשרה חסר רביע, ואמר עד חצי זה, עד ועד בכלל, לכן הכוונה לסוף זמנו של חצי זה, שהוא אחת עשרה שעות חסר רביע].

[לעיל עמוד א' הובאה ברייתא: "ר' יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו, והיא י"א שעות חסר רביע". מהמילה "אחרונה" משמע שרבי יהודה התכוון לחצי שני של המנחה ועד ולא עד בכלל, ולא לחצי הראשון ועד בכלל, כמו שהעמדנו כעת. ובא כעת ליישב את הברייתא:] והכי קאמר [וכך אמר. בברייתא] אימת נפיק [יוצא] פלג ראשונה ועייל [ונכנס] פלג אחרונה, מכי נפקי [מכשיוצאים] י"א שעות חסר רביע.

אמר רב נחמן אף אנן נמי תנינא [אף אנחנו גם שנינו. משנה במסכת עדויות ו' א']:
"רבי יהודה בן בבא העיד חמשה דברים:
שממאנין את הקטנה
[קטנה אינה יכולה להיות מקודשת כיוון שאין לה דעת. אם אביה קידש אותה, קידושיה חלים מדין תורה, כי נתנה התורה כח לאב לקדש את בתו, אבל לא לאם. אם מת אביה ואמה קידשה אותה, חלים הקידושין רק מדרבנן. לאחר זמן יכולה הבת למאן בקידושין אלה ויוצאת בלי צורך בגט. רבי יהודה בן בבא העיד שפעמים שמצווה על בית דין ללמדה למאן, כגון במקום שהמיאון שלה יאפשר לאחותה להתייבם, אם אחותה שהיא גדולה מקודשת לאח בעלה. עיין רש"י], ושמשיאין את האשה על פי עד אחד [שמעיד שמת בעלה. ואע"פ שדין עדות בכל התורה הוא בשני עדים], ועל תרנגול שנסקל בירושלים על שהרג את הנפש [וכדין שור נגח], ועל יין בן ארבעים יום שנתנסך על גבי המזבח [שיצא מכלל יין מגתו ודינו כיין גמור], ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות [בכל יום מקריבים את התמיד עם תחילת היום ולא מאחרים אם אין הכרח. בתוספות הרא"ש הביא מה גרם לאחר את התמיד:
"בירושלמי מפרש שהיה בימי מלכות יון שהיו משלשלין להם בכל יום שתי קופות של זהב והיו מעלין להם שני טלאים. יום אחד העלו להם שני חזירים. באותה שעה האיר עיניהם הקב"ה ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים. ועל אותה שעה העיד רבי יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בד' שעות.
ובמדרש פסיקתא יש, כשנשא שלמה את בת פרעה והכניסה לו אלף מיני זמר, והיו מפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו וישן עד ד' שעות ביום, ואז הקריבו התמיד]

שמע מינה עד ועד בכלל? שמע מינה ["עד ארבע שעות" יכול להתפרש עד תחילת שעה רביעית או עד סוף שעה רביעית. אבל במשנה נאמר "בארבע שעות", שמשמעו בתוך שעה רביעית, אחרי שהתחילה השעה הרביעית. ומוכח מזה שעד ועד בכלל. הגמרא אומרת פעם שנייה "שמע מינה" לומר שאין לדחות הוכחה זו].

אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה, הואיל ותנן בבחירתא ["בחירתא" היא מסכת עדויות, ונקראת כך כיוון שהלכה כאותן עדויות] כוותיה [כמותו].

"ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות".

מאן תנא [מי שנה] להא דתנן [אין זו משנה אלא מדרש חכמים על המקרא]:

"(שמות טז, כא) "וחם השמש ונמס" [לגבי המן נאמר: "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס] – בארבע שעות [בארבע שעות של היום נמס המן].

אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?

כשהוא אומר (בראשית יח, א) "כחום היום" [לגבי אברהם אחרי שנימול נאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"] הרי שש שעות אמור [כלומר מצינו במקום אחר ששינה הכתוב בלשונו ואמר "והוא יושב פתח האוהל כחום היום", ולא אמר 'כחום השמש' אלא 'היום', משמע כל המקומות חמין בין חמה בין צל, הוא מדבר בשעה ששית. רש"י].

הא מה אני מקיים "וחם השמש ונמס"? [דמשמע השמש חם והצל צונן. רש"י] – בארבע שעות [דאילו קודם ארבע שעות אף השמש צונן. רש"י]".


מני [מאן היא. מי היא, לפי שיטת מי]? לא רבי יהודה ולא רבנן?

אי [אם] רבי יהודה, עד ארבע שעות נמי צפרא [גם בוקר הוא] הוא. אי [אם] רבנן עד חצות נמי צפרא הוא?

[מלשון הפסוק "וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס" משמע שכשחם השמש כבר נגמר זמן הלקיטה, ואינו נקרא עוד בוקר. "חם השמש" היה בשעה רביעית, ואם כן בתוך שעה רביעית כבר נגמר הבוקר.

לגבי קרבן התמיד נאמר "בבוקר" – (שמות כט לט) "וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד: אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם". הרי שתמיד של בוקר זמנו נקרא בוקר.

אם לרבי יהודה התמיד קרב עד סוף שעה רביעית, הרי שעד אז נקרא בוקר. ולחכמים שזמנו עד חצות הרי שעד חצות נקרא בוקר. וקשה לשניהם ממשמעות הפסוק לגבי המן שכבר בתוך שעה רביעית נגמר הבוקר]

אי בעית אימא [אם רצונך אמור] רבי יהודה, אי בעית אימא [אם רצונך אמור] רבנן.

אי בעית אימא [אם רצונך אמור] רבנן, אמר קרא [הפסוק] "בבקר בבקר" חלקהו לשני בקרים [הבוקר לחכמים הוא עד חצות היום. אם מחלקים את ששת השעות שמתחילת היום עד חצות לשני בקרים, הבוקר הראשון הוא עד סוף שעה שלישית. וזה הבוקר שנאמר במן, והיו לוקטים אותו עד סוף שעה שלישית].

ואי בעית אימא [ואם רצונך אמור] רבי יהודה, האי "בקר" יתירא [בוקר יתר זה. שנאמר "בבוקר בבוקר"] להקדים לו שעה אחת [הבוקר השני המיותר נאמר כדי להקדים את הזמן. ומקדים אותו בשעה].


דכולא עלמא [כל הדעות] מיהא [בכל אופן] "וחם השמש ונמס" – בארבע שעות, מאי משמע [איך נשמע מהפסוק. שהוא דווקא בארבע שעות]?

אמר רבי אחא בר יעקב אמר קרא [הפסוק] "וחם השמש ונמס" [משמע דווקא השמש חם ולא משהו אחר] איזו היא שעה שהשמש חם והצל צונן, הוי [היה] אומר בארבע שעות.


"תפלת המנחה עד הערב וכו'" [ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה]

אמר ליה רב חסדא לרב יצחק, התם [שם. לגבי תפילת השחר עד ארבע שעות] אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה [ושנינו במסכת עדויות כמותו]. הכא מאי [כאן מה]?

אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי [שתק ולא אמר לו ולא מאומה].


אמר רב חסדא נחזי אנן [נראה אנו], מדרב מצלי [מתפלל] של שבת [תפילת ערבית של שבת] בערב שבת מבעוד יום [לפני השקיעה. וקבל עליו שבת לפני השקיעה], שמע מינה הלכה כרבי יהודה [שמפלג המנחה נגמר זמן המנחה, ומאז כבר אפשר להתפלל ערבית].

אדרבה מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא [לא היו מתפללים עד ערב. שקיעת החמה] שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה.

השתא [כעת] דלא אתמר הלכתא [שלא נאמרה הלכה] לא כמר [חכמים] ולא כמר [רבי יהודה], דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד [מי שעשה כחכמים עשה, ומי שעשה כרבי יהודה עשה].


רב איקלע לבי גניבא [נקלע לבית גניבא], וצלי של שבת בערב שבת [והתפלל של שבת בערב שבת. ערבית של שבת לפני השקיעה כרבי יהודה], והוה מצלי [והיה מתפלל] רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב [מאחרי רב], וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה [כלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולישב במקומו אלא עמד על עמדו. רש"י].


שמע מינה תלת [שמע ממנה שלוש]: שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת,

ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו,

ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין [במפרשים כתבו משום שמבטל את הכוונה, ויש אומרים משום שמפסיק בין המתפלל לשכינה. שכל המתפלל שכינה כנגדו].


מסייע ליה [לו] לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי, אסור לעבור כנגד המתפללין.

איני [האמנם]? והא רבי אמי ורבי אסי חלפי [חולפים. כנגד המתפללין]?

רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי.