Archive for the ‘ברכות דף כ"ו עמוד ב'’ Category

ברכות – דף כ"ו עמוד ב'

12 בדצמבר 2009

תנו רבנן: "טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל בליל שבת שתים.

טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול.

מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה.

ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו".

[בתפילת מוצאי שבת אומרים בתוך ברכת חונן הדעת נוסח של הבדלה שמתחיל במילים "אתה חוננתנו".

כשמתפלל תפילת תשלומים, הראשונה היא תפילת החובה, ומתפלל אותה לשם חובה, והשנייה היא תפילת התשלומים והיא תפילת נדבה. רק שאינו צריך לחדש בה דבר, כמו בתפילת נדבה, כיוון שהיא כדי להשלים את התפילה שהחסיר בטעות, ולא לשם תחנונים כמו תפילת נדבה.

לכן מבדיל בראשונה, שהיא תפילת החובה של מוצאי שבת. ואם הבדיל בשנייה, הרי מוכיח שהתפלל אותה לשם חובה, והיא התפילה של מוצאי שבת. והראשונה אינה כלום, שאין תפילת תשלומים יכולה לבוא לפני תפילת החובה שמחוייב בה באותו הזמן. ומתפלל תפילה שלישית לשם תשלומין].

למימרא [לומר] דכיון דלא אבדיל בקמייתא [בראשונה] כמאן דלא צלי דמי [כמי שלא התפלל נחשב] ומהדרינן ליה [ומחזירים אותו. להתפלל תפילה שלישית]?

ורמינהו [מקשים מברייתא]: "טעה ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים [בחורף אומר בתפילת שמונה עשרה בברכת מחייה המתים "משיב הרוח ומוריד הגשם"], ושאלה בברכת השנים [בחורף בתפילת שמונה עשרה אומר "ותן טל ומטר לברכה" בברכת מברך השנים], מחזירין אותו [לא יצא ידי חובת תפילה ומתפלל שוב].

הבדלה בחונן הדעת ["אתה חוננתנו וכו'"] אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס [מלבד ההבדלה בתפילת שמונה עשרה אומרים גם הבדלה על הכוס כברכה בפני עצמה. לכן ההבדלה בתפילה אינה מעכבת]".

[מכיוון ש"אתה חוננתנו וכו'" שהוא נוסח ההבדלה שאומרים במוצאי שבת בתפילת שמונה עשרה אינו מעכב, גם אם הבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה, אפשר להחשיב את הראשונה כתפילת חובה של מוצאי שבת, ואת השנייה כתפילת תשלומין, וההבדלה שבה היא טעות ולא מתחשבים בה, ולא נצריך אותו להתפלל פעם שלישית].

קשיא [נשאר בקושיא ואין לנו תירוץ].

איתמר [נאמר]: רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום.

רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום [אנשי כנסת הגדולה].

תניא כוותיה [ברייתא כמותו] דר' יוסי ברבי חנינא, ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי.

תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא:

"אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר: (בראשית יט, כז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קו, ל) "ויעמד פינחס ויפלל".

יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר: (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו".

יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר: (בראשית כח, יא) "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: (ירמיהו ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי".


ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי:

"מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות, שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות.

ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות.

ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב, שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב.

רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה.

ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע, שהרי אברים ופדרים [של תמיד של בין הערביים] שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה.

ומפני מה אמרו של מוספין כל היום, שהרי קרבן של מוספין קרב כל היום.

רבי יהודה אומר עד שבע שעות, שהרי קרבן מוסף קרב והולך עד שבע שעות.

ואיזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה.

ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה".
(חומר למחשבה:
במסכת מגילה י"ז עמוד ב' נאמר:
תפלה מנא לן [מניין לנו שיש לאמרה דווקא על הסדר ולא למפרע]?
דתניא: "שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה".

אמר רבי יוחנן, ואמרי לה במתניתא תנא [ויש אומרים שאינה מדברי רבי יוחנן אלא ברייתא]: "מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר"

הכוונה לאנשי כנסת הגדולה, שהיו בית דינו של עזרא הסופר, והיו ביניהם הנביאים חגי זכריה ומלאכי, וכן מרדכי ממגילת אסתר, ונחמיה מספר עזרא ונחמיה. הם הנהיגו את העם בזמן העליה מבבל ובניין בית שני.

אחר כך מביאה שם הגמרא ברייתא ארוכה המבארת את סדר כל תפילת שמונה עשרה. אחרי אותה ברייתא ממשיכה הגמרא:

"וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר?

שכחום וחזר וסדרום".

כתב המהרש"א כאן שגם למי שאמר תפילות אבות תקנום, הכוונה שהם תקנו את החובה להתפלל, אבל את הנוסח קבעו אנשי כנסת הגדולה.

בתחילת הלכות תפילה כתב הרמב"ם:

"א. מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלהיכם מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה ואין מנין התפלות מן התורה ואין משנה התפלה הזאת מן התורה ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה:

ב. ולפיכך נשים ועבדים חייבין בתפלה לפי שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואח"כ שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו:

ג. אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו יש מתפלל פעם אחת ביום ויש מתפללין פעמים הרבה והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכ"מ שיהיה וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא:

ד. כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג:

ה. וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא נקראת תפלת המוספין:

ו. וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפלה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כענין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי ואין תפלת ערבית חובה כתפלת שחרית ומנחה ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפלת חובה:

ז. וכן תקנו תפלה אחר תפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד כדי להוסיף תחנה ובקשה מפני התענית וזו היא התפלה הנקראת תפלת נעילה כלומר ננעלו שערי שמים בעד השמש ונסתרה לפי שאין מתפללין אותה אלא סמוך לשקיעת החמה:

ח. נמצאו התפלות בכל יום שלש ערבית ושחרית ומנחה ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע שלש של כל יום ותפלת המוספין וביום הכיפורים חמש ארבע אלו ותפלת נעילה:

ט. תפלות אלו אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם אם רצה אדם להתפלל כל היום כולו הרשות בידו וכל אותן התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכות ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ואין משנין בהן דבר"

הרמב"ן חולק על הרמב"ם וסובר שאין התפילה מצווה מהתורה אלא כל עיקרה מדברי חכמים הוא. עיין בכסף משנה על הרמב"ם שביא דבריו באריכות ודן בהם.

הרמב"ם פסק כרבי יהושע בן לוי שתפילות תקנום אנשי כנסת הגדולה ולא האבות.

לרבי יוסי בן רבי חנינא שאבות תקנום, צריך לומר שמהתורה אין זמן קבוע לתפילות, והאבות תקנו זמן קבוע, שחרית מנחה וערבית, אבל לא תקנו את הנוסח. ואנשי כנסת הגדולה קבעו את הנוסח.

יש לעיין כיצד יש כח לאבות לתקן דין הלכתי מחייב. שהרי בסיני ניתנו התורה שבכתב והתורה שבעל פה, והתורה ציוותה לשמוע לדברי חכמים כשאמרה "לא תסור".

לפני התורה קיום המצוות היה בגדר "אינו מצווה ועושה", שראו בחכמתם את האמת, אבל לא היו דינים חיוביים גם לא מדרבנן.

היה לכאורה מקום לומר שדברי רבי יוסי ברבי חנינא הם רק דברי אגדתא, שמודיע שהאבות התפללו שלוש תפילות קבועות ביום להודיענו מעלת התפילותועניינן. גם הברייתא שמביא לומדת מהפסוקים רק שמצאנו שהם התפללו, ואין משמעות בפסוקים שהם תקנו הלכה מחייבת.

לפי זה יהיה מובן יותר מהיכן ידע הרמב"ם לפסוק שלא כרבי יוסי ברבי חנינא.

אבל אי אפשר לומר כן, שהרי האבות קיימו כל התורה וגם כל דברי חכמים, כמו שאמרו ביומא כ"ח ב' שאברהם אבינו קיים כל התורה ואפילו עירובי תבשילין שעתידים רבנן לתקן. ובוודאי שגם התפללו. אלא וודאי בא לומר כפשט לשונו שהם "תקנו" את התפילות, ולא רק שהתפללו.

ייתכן שיש בכוחם לחייב את בניהם וההולכים בדרכם בתקנות שתקנו להם מכח שהם "אבות" האומה, שהם המולידים ויוצרים אותה, וקובעים את דרכה ומעשיה. אמנם לא מצאנו דוגמה לזה, וגם מהפסוקים שמביאה הברייתא אין מקור לזה, וצריך עוד עיון רב בכל זה.

במהר"ל כתב ביאור ארוך בעומק עניין זה. לדבריו לחץ כאן)

איבעיא להו [נשאל להם] רבי יהודה פלג מנחה קמא [ראשונה] קאמר, או פלג מנחה אחרונה קאמר? [יש שני זמני מנחה, הראשון הוא משש וחצי שעות של היום, והשני הוא מתשע וחצי שעות של היום (היום מתחלק לשתיים עשרה שעות מראשיתו עד סופו. יש אומרים מעלות השחר עד צאת הכוכבים ויש אומרים מהנץ החמה עד שקיעתה. שעות של היום הן שעות שכל אחת מהן אחת משתים עשרה של היום, ומונים אותן מתחילת היום. שעת יום בקיץ ארוכה יותר משעת יום בחורף. ושעת לילה בחורף ארוכה יותר משעת לילה בקיץ). כל יום מקריבים בבית המקדש שני קרבנות תמיד. תמיד של בוקר ותמיד של בין הערביים. קרבן תמיד של בין הערביים לכתחילה קרב בזמן מנחה שנייה, ואם באים להקדימו, הזמן המוקדם ביותר הוא מנחה ראשונה, הקראת גם מנחה גדולה.

"פלג" פירושו חצי, את הזמן שבין תחילת זמן המנחה לבין סוף היום מחלקים לשני חצאים.

מזמן מנחה ראשונה עד סוף היום יש חמש וחצי שעות, החצי הראשון של זמן זה מסתיים בתשע ורבע שעות, ומשם עד הערב הוא החצי השני.

מזמן מנחה שנייה עד הערב יש שעתיים וחצי. החצי הראשון מסתיים באחת עשרה שעות חסר רביע, ומשם מתחיל החצי השני עד סוף היום.

כעת מניחה הגמרא שרבי יהודה אמר עד החצי השני של המנחה, ולא עד בכלל. כלומר עד תחילת החצי השני של המנחה.

אם הכוונה למנחה ראשונה, זה יהיה בתשע שעות ורבע של היום, ואם הכוונה למנחה שנייה, זה יהיה באחת עשרה שעות חסר רביע.

זוהי שאלת הגמרא, האם רבי יהודה התכוון לפלג מנחה ראשונה או לפלג מנחה שנייה. ועיין עוד ברש"י].

תא שמע [בא שמע], דתניא: ר' יהודה אומר פלג המנחה אחרונה אמרו, והיא י"א שעות חסר רביע [מתחילת היום, שהוא עלות השחר או הנץ החמה].


נימא תיהוי תיובתיה [נאמר תהיה קושיא] דר' יוסי בר' חנינא [שהרי זמני התפילה תלויים בזמני הקרבנות]?

אמר לך ר' יוסי בר' חנינא, לעולם אימא לך [באמת אומר לך] תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות [והסמיכום רבנן של קרבנות. לעניין זמניהם].

דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], תפלת מוסף לר' יוסי בר' חנינא מאן תקנה [מי תקן אותה. שהאבות לשיטתו תקנו רק שחרית מנחה וערבית. תפילת מוסף היא תפילה נוספת אחרי שחרית בשבת, ראש חודש וימים טובים, שבהם קרב קרבן מוסף מלבד קרבן התמיד]?

אלא תפלות אבות תקנום, ואסמכינהו רבנן אקרבנות [על קרבנות].


"רבי יהודה אומר עד ארבע שעות"

איבעיא להו [נשאל להם], עד, ועד בכלל [שעה רביעית עצמה בכלל, והכוונה עד סוף שעה רביעית], או דלמא [שמא] עד, ולא עד בכלל [והזמן של רבי יהודה עד תחילת שעה רביעית]?

תא שמע [בא שמע]: "ר' יהודה אומר עד פלג המנחה".

אי אמרת בשלמא [אם אמרת כך לא קשה], עד, ולא עד בכלל, היינו דאיכא [זהו שיש] בין ר' יהודה לרבנן.

אלא אי אמרת עד ועד בכלל, ר' יהודה היינו רבנן? [פלג המנחה הוא הזמן שבין אחת עשרה שעות חסר רביע משעות היום, לבין סוף היום. שהוא חצי מהזמן שבין תשע וחצי שעות עד סוף היום. אם עד ועד בכלל, אז פלג המנחה בכלל, וסוף זמן המנחה יהיה בסוף זמן פלג המנחה שזהו סוף היום. וזו גם דעת חכמים. ובעל כרחך עד ולא עד בכלל, וכוונת רבי יהודה עד התחלת פלג המנחה שזהו אחת שעות חסר רביע, וגם בשחרית הזמן של רבי יהודה יהיה עד התחלת שעה רביעית]