Archive for the ‘ברכות דף כ"ד עמוד ב'’ Category

ברכות – דף כ"ד עמוד ב'

9 בדצמבר 2009

ואמר ר' חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק, ופיהק, ונתעטש, ורק [הטיל רוק. רש"י: על גבי קרקע], וממשמש בבגדו [להעביר הכינה העוקצתו. רש"י. כל אלה באמצע תפילה, ומשמיע לנו שאין בזה משום זלזול], אבל לא היה מתעטףוכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו.
[אם נפלה טליתו כשהוא מתפלל לא היה נוטלה ומתעטף שלא להפסיק. רש"י],

מיתיבי [משיבים מכח ברייתא]: "המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר. מגהק ומפהק הרי זה מגסי הרוח. המתעטש בתפלתו סימן רע לו. ויש אומרים ניכר שהוא מכוער. הרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך".

בשלמא מגהק ומפהק לא קשיא [מגהק ומפהק לא קשה], כאן לאונסו [רבי], כאן לרצונו [הברייתא שאומרת שאין לעשות כן], אלא מתעטש אמתעטש קשיא [מתעטש תמיד האו לאנסו]?

מתעטש אמתעטש נמי לא קשיא [מתעטש על מתעטש גם לא קשה], כאן מלמעלה כאן מלמטה.

דאמר רב זירא, הא מילתא [דבר זה] אבלעא [איני יודע פירוש "אבלעא"] לי בי [בית] רב המנונא, ותקילא לי כי כולי תלמודאי [ושקולה לי כמו כל תלמודי], המתעטש בתפלתו סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה.

אלא רק ארק [רק על רק] קשיא [שרבי רק, ובברייתא נאמר שהוא כאילו רק בפני המלך].

רק ארק נמי [גם] לא קשיא, אפשר כדרב יהודה. דאמר רב יהודה, היה עומד בתפלה ונזדמן לו רוק מבליעו בטליתו, ואם טלית נאה הוא מבליעו באפרקסותו.

רבינא הוה קאי [היה עומד] אחורי דרב אשי. נזדמן לו [לרב אשי] רוק, פתקיה [זרק אותו] לאחוריה.

אמר ליה [רבינא לרב אשי], לא סבר לה מר להא דרב יהודה מבליעו באפרקסותו?

אמר ליה, אנא אנינא דעתאי [אני דעתי אנינה ואיני יכול לסבול רוק באפרקסותי].

"המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה"

אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש, אבל אין יכול לכוין את לבו בלחש מותר.

והני מילי [ודברים אלה] ביחיד, אבל בצבור אתי למיטרד צבורא [בא להטריד את הציבור. לכן לא ישמיע קולו בכל אופן].

רבי אבא הוה קא משתמיט מיניה דרב יהודה [לא היה נראה אליו. לפי שהיה רבי אבא חפץ לעלות לארץ ישראל ורב יהודה אוסר לו, לפיכך לא היה נכנס לבית המדרש. רש"י], דהוה קא בעי למיסק לארעא דישראל [שהיה רוצה לעלות לארץ ישראל], דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה [עובר על מצוות עשה] שנאמר: (ירמיהו כז, כב) "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'". אמר [רבי אבא] איזיל ואשמע מיניה מילתא [אלך ואשמע ממנו דבר] מבית וועדא [מבית המדרש. שיאזין מבחוץ] והדר אפיק [ואז אצא]. אזל [הלך. רבי אבא לבית המדרש של רב יהודה], אשכחיה לתנא דקתני קמיה דרב יהודה [מצאו לתנא ששונה לפני רב יהודה]: "היה עומד בתפלה ונתעטש, ממתין עד שיכלה הרוח וחוזר ומתפלל". איכא דאמרי [יש שאומרים]: "היה עומד בתפלה ובקש להתעטש מרחיק לאחריו ד' אמות ומתעטש, וממתין עד שיכלה הרוח, וחוזר ומתפלל, ואומר רבונו של עולם יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו ובאחריתנו רמה ותולעה, ומתחיל ממקום שפסק".

אמר ליה אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי.


תנו רבנן: "היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה, חוצץ בטליתו על צוארו [מה שיש מן הטלית ולמעלה מן כתפיו מדביק בצוארו ובישן ערום קאמר. רש"י] וקורא קריאת שמע. ויש אומרים על לבו".

ותנא קמא [התנא הראשון. שאמר חוצץ בצווארו], הרי לבו רואה את הערוה?

קסבר [סבר] לבו רואה את הערוה מותר [איברי התשמיש עצמם עליהם להיות מכוסים גם אם אין מי שרואה אותם. כמו שהביא לעיל משנה שאיש אסור לו לברך על חלה עירום. כשכולו מכוסה בטליתו, הרי ממנו עצמו אין איברי התשמיש מכוסים. לקמן כ"ה ב' יש מחלוקת האם אסור גם כשליבו רואה את הערווה].


אמר רב הונא אמר רבי יוחנן, היה מהלך במבואות המטונפות, מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע.

אמר ליה [לו] רב חסדא, האלהים, אם אמרה לי רבי יוחנן בפומיה [בפיו] לא צייתנא ליה [איני מציית לו].

איכא דאמרי [יש שאומרים] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי, היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע.

א"ל ר' חסדא, האלהים, אם אמרה לי ריב"ל בפומיה לא צייתנא ליה


ומי אמר ר' הונא הכי [והאם אמר רב הונא כך]? והאמר רב הונא תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה.

לא קשיא, כאן בעומד, כאן במהלך [כשהוא מהלך הוא פחות נחשב במחיצת הטינופת, ולכן התיר בהנחת יד על פיו].


ומי אמר רבי יוחנן הכי [והאם אמר רבי יוחנן כך]? והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא [ומבואות המטונפות הם כמו בית המרחץ ובית הכסא, ואם אסור להרהר בדברי תורה, כל שכן שאסור קריאת שמע].


וכי תימא [וכי תאמר] הכא נמי [כאן גם] כאן בעומד כאן במהלך, איני [האמנם. מילולית הוא קיצור של "אין היא", כלומר "הן היא", בלשון תמיה]?

והא רבי אבהו הוה קא אזיל בתריה דרבי יוחנן [היה הולך אחרי רבי יוחנן], והוה [רבי אבהו] קא קרי ק"ש [קורא קריאת שמע]. כי מטא [כאשר הגיע] במבואות המטונפות אשתיק [שתק רבי אבהו באמצע קריאת שמע]. אמר ליה לר' יוחנן, להיכן אהדר [להיכן אחזור. למקום שפסקתי או לתחילתה]? אמר ליה, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש [כי אז ההתחלה וההמשך לא מצטרפים למעשה קריאה אחד. ומוכח ממעשה זה שלרבי יוחנן אין היתר לקרוא תוך כדי מעבר במבואות המטונפים על ידי הנחת יד על הפה].

הכי קאמר ליה [כך אמר לו. רבי יוחנן לרבי אבהו], לדידי לא סבירא לי [לי לא סבור לי. שצריך להפסיק כשעוברים במבואות המטונפים ודי להניח יד על הפה], לדידך דסבירא לך [לך שסבור אתה. שצריך להפסיק במבואות המטונפים גם בעובר ואינו עומד שם], אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש.


תניא כותיה [כמותו] דרב הונא, תניא כותיה [כמותו] דרב חסדא.

תניא כותיה דרב הונא: "המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע".

תניא כותיה דרב חסדא: "היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק".

לא פסק מאי [מהו]?

אמר ר' מיאשה בר בריה דריב"ל [בן בנו של רי יהושע בן לוי], עליו הכתוב אומר: (יחזקאל כ, כה) "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".

ר' אסי אמר (ישעיהו ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא [בחבלים שאינם חזקים אלא נוחין להנתק הן מושכין העון על עצמם אף זה על ידי דבור בעלמא הוא נענש. רש"י].

רב אדא בר אהבה אמר מהכא [מכאן]: (במדבר טו, לא) "כי דבר ה' בזה".

ואם פסק מה שכרו?

אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר: (דברים לב, מז) "ובדבר הזה תאריכו ימים".


אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קריאת שמע [לכסותו ממתניו ולמטה אע"פ שממתניו ולמעלה הוא ערום קורא ק"ש. רש"י].

תניא נמי הכי [ברייתא גם כך]: "היתה טליתו של בגד ושל עור ושל שק חגורה על מתניו מותר לקרות קריאת שמע. אבל לתפלה עד שיכסה את לבו [צריך הוא להראות את עצמו כעומד לפני המלך ולעמוד באימה. אבל ק"ש אינו מדבר לפני המלך. רש"י]".

מודעות פרסומת