Archive for the ‘ברכות דף כ"א עמוד א'’ Category

ברכות – דף כ"א עמוד א'

3 בדצמבר 2009

והרי תפלה דדבר שהצבור עסוקין בו, ותנן [במשנה לקמן כ"ב ב'] "היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק, אלא יקצר [כל ברכה וברכה. רש"י]". טעמא [הטעם שממשיך בקיצור] דאתחיל [שהתחיל כבר להתפלל. כך משמע מהלשון "היה עומד"], הא לא אתחיל, לא יתחיל [אם לא התחיל לפני שנזכר, אלא נזכר שהוא בעל קרי לפני שהתחיל להתפלל, לא יתחיל כלל, ומשמע גם לא בהרהור. וקשה למה לא חייבו אותו להרהר את התפילה כמו שחייבו בקריאת שמע, משום דבר שהציבור עסוקים בו]?

שאני תפלה דלית [שאין] בה מלכות שמים [קבלת מלכות שמים, כמו שיש בקריאת שמע שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד].

והרי ברכת המזון לאחריו, דלית [שאין] בה מלכות שמים, ותנן [במשנתנו] על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו?

אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא, ותפלה דרבנן [ולכן בעל קרי לא מתפלל כלל אם לא התחיל לפני שנזכר שהוא בעל קרי.

לא הבנתי דברי הגמרא כאן, מה החילוק בין קריאת שמע לברכת המזון. לגבי קריאת שמע היות חיובה מהתורה הוא סיבה לבעל קרי להרהר כדי להיות עסוק במה שהציבור עסוקים בו, לעומת תפילה דרבנן שאפילו לא חייב להרהר, אבל מכל מקום מבטל מצוות קריאת שמע מהתורה, שהרי אנו כאן לשיטת רב חסדא שהרהור אינו כדיבור. ואילו ברכת המזון בגלל שהיא מהתורה אינו מבטל המצווה אלא מברך לאחריו בפיו. ובברכת המזון אם לא היו מתירים לו לברך בפיו גם לא היה מתחייב להרהר כי אין זה דבר שהציבור עסוקים בו.

אפשר לומר בדוחק שכעת חוזר בו מהטעם של דבר שהציבור עסוקים בו, וסבור שכל מה שחייבים מהתורה ומבטלים חיובו משום תקנת עזרא, תקנו חכמים שיהרהר אותו. ותקנו שיהרהר פרשת שמע ולא פרשה אחרת מהטעם שחיובה מהתורה, ולא מהטעם שהציבור עסוקים בה. ולכן גם חייב מתקנת חכמים להרהר את ברכת המזון. ומה שאמרו במשנה על המזון מברך לאחריו, הכוונה בהרהור. וכמובן עדיין לא מיושב וצריך לי עוד עיון].

[להלכה פוסקים כרב חסדא שהרהור אין דינו כדיבור.
לגבי טבילה לבעל קרי אין נוהגים בה בזמננו, שאנו פוסקים כרבי יהודה בן בתירא לקמן כ"ב א'. ועיין ברמב"ם סוף הלכות קריאת שמע ובשולחן ערוך אורח חיים סימן פ"ח].

אמר רב יהודה מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה' שנאמר: (דברים ח, י) "ואכלת ושבעת וברכת"
מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר:
(דברים לב, ג) "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו" [שבא משה לפתוח בדברי שירה אמר להם לישראל אני אברך תחלה ואתם ענו אחרי אמן כי שם ה' אקרא בברכה אתם הבו גודל לאלהינו באמן. הכי מפרשי לה במסכת יומא (דף לז.). רש"י.

בפירוש החרדים על הירושלמי, ברכות פרק ז' הלכה א' כתב: "כי שם ה' אקרא", היינו תורה דכל התורה שמותיו של הקב״ה, בתחילת הקריאה הבו גודל, דהיינו ברכה].

אמר רבי יוחנן, למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר. וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר.

ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, ומה מזון שאין טעון [ברכה] לפניו [מהתורה. שברכת המוציא לחם מן הארץ היא ברכת הנהנין מדרבנן], טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה?
וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר, ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו?
איכא למפרך [יש להקשות. על הקל וחומר] מה למזון שכן נהנה [ולכן מחוייב יותר מתורה, ואין ללמוד ממנו לתורה], ומה לתורה שכן חיי עולם [ויש יותר להודות, ואין ללמוד ממנה לברכת המזון].
ועוד תנן [במשנתנו] על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו [הרי שרק אחריו חייב מהתורה]? תיובתא [קושיא. כלומר אין על זה תירוץ ונדחים דבריו של רבי יוחנן].

אמר רב יהודה: ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, אינו חוזר וקורא.

ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר, חוזר ואומר אמת ויציב.
מאי טעמא [מה הטעם]? קריאת שמע דרבנן [וספק דרבנן לקולא], אמת ויציב דאורייתא [שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים (דברים טז). וספק דאורייתא לחומרא].

מתיב [משיב. מקשה מכח הפסוק] רב יוסף: (דברים ו, ז) "ובשכבך ובקומך" [מזה לומדים קריאת שמע מהתורה]?
אמר ליה [לו] אביי, ההוא בדברי תורה כתיב [כתוב. הפסוק אומר שיש ללמוד תורה בשכבך ובקומך. ולא לומדים ממנו לקריאת שמע, ותקנת חכמים היא].
תנן [במשנתנו] "בעל קרי מהרהר בלבו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו" ואי סלקא דעתך [ואם עולה בדעתך] אמת ויציב דאורייתא, לברוך לאחריה [אחריה של קריאת שמע, שהיא ברכת אמת ויציב. כמו אחרי המזון שמברך כיוון שהיא מהתורה].
מאי טעמא מברך [אמת ויציב]? אי [אם] משום יציאת מצרים, הא אדכר ליה [הרי הזכיר אותה] בקריאת שמע?
ונימא הא [ונאמר זו. כלומר אמת ויציב] ולא לבעי הא [ולא נצטרך זו. כלומר קריאת שמע]?
קריאת שמע עדיפא, דאית בה תרתי [שיש בה שתיים. יציאת מצריים ומלכות שמיים. לפי זה דברי רב יהודה לגבי ספק קרא צריכים ביאור, עיין תוספות כאן].

ור' אלעזר אמר, ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא קריאת שמע [סבור שקריאת שמע מהתורה].
ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל [שתפילה מדרבנן, וספק דרבנן לקולא].
ורבי יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו [ולכן למרות שספק דרבנן לקולא תיקנו שמספק יתפלל שוב. ולא חוששים לספק ברכה לבטלה, שכיוון שכך אמרו חכמים שבספק חוזר ומתפלל, אין זה ברכה לבטלה גם אם התפלל מקודם. ועיין שולחן ערוך סימן ק"ז סעיף א' ובמשנה ברורה שם שלהלכה נפסק כדברי רבי יוחנן כאן, וכדברי שמואל לקמן בסמוך, ומיישב שם את שתי הדעות].

ואמר רב יהודה אמר שמואל, היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל, פוסק ואפילו באמצע ברכה.

איני [האמנם]? והאמר [והרי אמר] רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה [כשהיינו בבית רבה בר אבוה], בען מיניה הני בני בי רב [שאלו ממנו אלה בני בית רב. התלמידים] דטעו ומדכרי דחול בשבת [שטעו והזכירו של חול בשבת. שאמרו בתפילת שמונה עשרה ברכת אתה חונן של חול, או המשיכו עוד ברכות של חול אחריה,במקום ברכת שבת] מהו שיגמרו?
ואמר לן גומרין כל אותה ברכה [וזה סותר לדברי שמואל שאם נזכר באמצע התפילה שהוא מתפלל בטעות, שיפסיק אפילו באמצע ברכה].
הכי השתא [כך עכשיו. הכוונה שתמה על הקושיא]? התם [שם. במזכיר של חול בשבת], גברא בר חיובא הוא [גם בשבת האדם מחוייב מעיקר הדין בברכות של חול], ורבנן הוא דלא אטרחוהו [שלא הטריחוהו] משום כבוד שבת.
אבל הכא [כאן. שהיה עומד בתפילת חול ונזכר שהתפלל כבר], הא צלי ליה [הרי התפלל לו. וכעת כשמתפלל שוב לשם תפילת חובה הרי תפילתו אינה כדין והיא ברכות לבטלה ויפסיק מייד באמצע ברכה].