Archive for the ‘ברכות דף י' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף י' עמוד ב'

8 בנובמבר 2009

אמר רבי חנן: אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים, שנאמר: (קהלת ה, ו) "כי ברוב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא".

מיד (ישעיהו לח, ב) "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'".

מאי קיר [מהו קיר]?

אמר רשב"ל [רבי שמעון בן לקיש] מקירות לבו. שנאמר: (ירמיהו ד, יט) "מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'".

ר' לוי אמר על עסקי הקיר. אמר לפניו: רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה [מלכים ב' ד': וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם: וַתֹאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלהִים קָדוֹשׁ הוּא עבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד: נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה. – ועיין שם כל הפרשה, שבירך אותה אלישע בבן, והבן מת, ואלישע החייהו בתפילתו], אבי אבא [שלמה] שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה.

(ישעיהו לח, ג) "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי".
מאי
[מהו] "והטוב בעיניך עשיתי"? אמר רב יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה. רבי לוי אמר שגנז ספר רפואות [כדי שיבקשו רחמים. רש"י].

תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו המלך על ג' הודו לו ועל ג' לא הודו לו.
על ג' הודו לו
[חכמים]: גנז ספר רפואות והודו לו. כתת נחש הנחשת והודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים והודו לו [לפי שהיה רשע בזהו ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף].

ועל ג' לא הודו לו [חכמים]: סתם מי גיחון [כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות] ולא הודו לו. קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו. עבר ניסן בניסן ולא הודו לו [כעת הגמרא מבינה את הברייתא שאחרי שכבר קידשו את החודש לשם ניסן נמלך חזקיה לעבר את השנה ועשאו אדר שני].
ומי לית ליה לחזקיהו [והאם אין לו לחזקיהו. כלומר האם חזקיהו לא סבור כמו דרשת הפסוק המובאת] (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם ראש חדשים" זה ניסן ואין אחר ניסן? [דורשים שאחרי שקידשו את ניסן, נאמר עליו "הזה", דווקא זה, וכבר אי אפשר לשנות לחודש אחר שיהיה ניסן, ולהפוך את זה מניסן לאדר שני. זו שאלה רטורית. ברור לגמרא שחזקיהו סובר דרשה זו ולכן לא יתכן שעיבר ניסן בניסן].
אלא טעה בדשמואל, דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן
[אחרי שבאו עדים ובית הדין קידשו את החודש לשם ניסן, ודאי אי אפשר כבר לעבר את השנה ולהפוך אותו לאדר שני. זה למדנו מהדרשה המובאת לעיל "החודש הזה". אבל אם הגיע יום שלושים של אדר ועדיין לא באו עדים ולא קידשו את ניסן, וכעת החליטו לעבר את השנה ורוצים לקדש את החודש החדש לשם אדר שני, היינו חושבים שאפשר, כיוון שהחודש החדש עוד לא התקדש לשם ניסן, מדוע לא יוכלו לקדשו לשם אדר שני. כלפי זה בא שמואל לחדש שהואיל וביום שלושים של אדר אפשר לקדש את החודש החדש לשם ניסן, כבר אי אפשר לקדשו לשם אדר שני. זו עוד סוגיא העוסקת בדבר שקיים בכח ועוד יצא אל הפועל עד כמה מחשיבים אותו כקיים. יום שלושים באדר כשעוד לא באו עדים ולא קידשו בית דין, הוא בכח ראש חודש ניסן, אבל עוד לא נעשה ניסן בפועל. מסתבר שנחשב כניסן רק בגלל שדעת בית דין כשהתחיל היום לקדשו לשם ניסן, ורק אחר כך נמלכו לעבר את השנה. עיין עוד מחלוקות דומות]. סבר [חזקיה] "הואיל וראוי" לא אמרינן [לא אומרים].

א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא, כל התולה בזכות עצמו [שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי כגון חזקיהו שאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו'. רש"י] תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו.
משה תלה בזכות אחרים שנאמר:
(שמות לב, יג) "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" [וַיּאמֶר יְהוָה אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה ערֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו וַיאמֶר לָמָה יְהוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: לָמָּה יאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרג אתָם בֶּהָרִים וּלְכַלתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: זְכר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעלָם: וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּו], תלו לו בזכות עצמו שנאמר (תהלים קו, כג) "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית".
חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב
[שכתוב] "זכר נא את אשר התהלכתי לפניך", תלו לו בזכות אחרים שנאמר (מלכים ב יט, לד) "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי".
והיינו דריב"ל [של רבי יהושע בן לוי], דאמר ריב"ל, מאי דכתיב [מהו שכתוב] (ישעיהו לח, יז) "הנה לשלום מר לי מר", אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו.

(מלכים ב' פרק ד', פסוק י') "נעשה נא עליית קיר קטנה", רב ושמואל, חד אמר [אחד אמר, או רב או שמואל] עלייה פרועה היתה וקירוה [פרועה. מגולה שניטלה תקרה שלה. רש"י], וחד אמר [ואחד אמר] אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים.
בשלמא
[לא קשה] למאן דאמר [למי שאמר] אכסדרה, היינו דכתיב [זהו שכתוב] "קיר",
אלא למ"ד [למאן דאמר. למי שאמר] עלייה, מאי [מהו] "קיר"? שקירוה.
בשלמא [לא קשה] למ"ד [למי שאמר] עלייה, היינו דכתיב [זהו שכתוב] "עליית",
אלא למ"ד [למי שאמר] אכסדרה, מאי "עליית"? מעולה שבבתים.

"ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה", אמר אביי, ואיתימא [ואם תאמר. יש גרסה שמוסרת אמירה זו בשם רב יצחק] ר' יצחק, הרוצה להנות [משל אחרים, מרצונם] יהנה [ואין איסור בדבר. רש"י] כאלישע [שנהנה מעליית הקיר של השונמית], ושאינו רוצה להנות [משל אחרים, ואע"פ שרוצים] אל יהנה [ואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה. רש"י] כשמואל הרמתי. שנאמר: (שמואל א ז, יז) "ותשובתו הרמתה כי שם ביתו", ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו [עיין רש"י].

(מלכים ב ד, ט) "ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא", א"ר [אמר רבי] יוסי בר' חנינא, מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש.
"קדוש הוא", מנא [מניין] ידעה? רב ושמואל, חד [אחד] אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו,
וחד
[ואחד] אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו.

"קדוש הוא" אמר רבי יוסי בר' חנינא, הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש שנאמר: (מלכים ב ד, כז) "ויגש גיחזי להדפה" [וַתָּבא אֶל אִישׁ הָאֱלהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיאמֶר אִישׁ הָאֱלהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַיהוָה הֶעְלִים מִמֶּנִּי וְלא הִגִּיד לִי], אמר רבי יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה [בדדיה. רש"י. דורש מהמילה "להדפה"].

"עובר עלינו תמיד", אמר רבי יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין.

וא"ר [ואמר רבי] יוסי בר' חנינא משום ראב"י [רבי אליעזר בן יעקב] אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר (תהלים קל, א) "ממעמקים קראתיך ה'".
תניא נמי הכי [בברייתא נאמר גם כך. נמי=גם. הכי=כך]: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, לפי שאין גבהות לפני המקום, שנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'", וכתיב [וכתוב] (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף".

וא"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י, המתפלל צריך שיכוין את רגליו [זו אצל זו. רש"י], שנאמר [לגבי המלאכים]: (יחזקאל א, ז) "ורגליהם רגל ישרה" [נראין כרגל אחד. רש"י].

אמר רבי יצחק ואמר רבי יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב [מהו שכתוב] (ויקרא יט, כו) "לא תאכלו על הדם"? לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.
א"ד [איכא דאמרי. יש שאומרים] א"ר יצחק א"ר יוחנן א"ר יוסי בר' חנינא משום ראב"י, כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל, עליו הכתוב אומר: (מלכים א יד, ט) "ואותי השלכת אחרי גויך". אל תקרי [אל תקרא] "גויך", אלא "גאיך", אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים.

ר' יהושע אומר עד ג' שעות [זהו ציטוט מהמשנה].

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע [להלכה הזמן הוא בסוף השעה השלישית של היום. השעות ההלכתיות הן שעות זמניות, כלומר מחלקים את היום לשתים עשרה, וכל חלק הוא שעה, וכך גם את הלילה. לכן אורך שעה של יום לא שווה לשעה של לילה. ואורך שעת יום בקיץ, ארוך משעת יום בחורף. יש מחלוקת בין הפוסקים אם לעניין זה יום הוא מעלות השחר או מהנץ החמה].

"הקורא מכאן ואילך לא הפסיד" [המשך המשנה. שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה, ואע"פ שלא יצא ידי קריאת שמע יש לו קבול שכר כעוסק בתורה. רש"י].

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ובלבד שלא יאמר יוצר אור [אם לא קרא קריאת שמע בזמנה, וקוראה אחרי הזמן. לא יאמר ברכת "יוצר אור", שהיא מהברכות של קריאת שמע, כיוון שהוא רק כקורא בתורה, ואינו מקיים מצוות קריאת שמע].
מיתיבי
[מקשים מכח ברייתא]: "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה".
תיובתא דרב חסדא? תיובתא. [קושיא על רב חסדא? קושיא. כלומר אין תירוץ לקושיא זו ונדחים דברי רב חסדא בשם מר עוקבא].

איכא דאמרי [יש אומרים. גרסה אחרת לסוגיא זו]: אמר רב חסדא אמר מר עוקבא, מאי [מהו] "לא הפסיד" [שנאמר במשנה]? שלא הפסיד ברכות.
תניא נמי הכי [נאמר בברייתא גם כך]: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה [כמו מי שקורא בזמנה ומקיים מצוות קריאת שמע].

א"ר [אמר רבי] מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה, מדקתני [מששונה במשנה] "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה", מכלל דקורא בעונתה עדיף ["מכלל" פירושו היסק. מסיקים מהמשנה שהקורא קריאת שמע בעונתה עדיף].

(חומר למחשבה:
נאמר במשנה, "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה".
למסקנת הסוגיא הפירוש של "לא הפסיד", הכוונה לא הפסיד את ברכות קריאת שמע שנאמרו במשנה לקמן.
לדעת הרמב"ם עד הלילה מברך ברכות קריאת שמע, ולדעת כמה גאונים וראשונים וכך נפסק להלכה, רק עד סוף זמן תפילה יכול לקראה בברכותיה, שזה עד סוף שעה רביעית או עד חצות היום.

אחרי הזמן בוודאי אינו מקיים מצוות קריאת שמע, והוא כמו סתם מי שקורא פרשה כלשהי בתורה. צריך הסבר לפי זה מדוע אינו מפסיד את הברכות של קריאת שמע.

לפני הרבה מצוות תקנו חכמים ברכה על המצווה. כמו ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו להניח תפילין, או להתעטף בציצית, או לשמוע קול שופר, או לישב בסוכה, או על נטילת לולב וכו'.

יש מצוות שלא תקנו ברכה לפניהן, כגון ברכת המזון שהיא מצוות עשה מהתורה, ולא מברכים לפניה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך על המזון, וכן לספר ביציאת מצרים בליל הסדר, וכן תפילה, שלדעת הרמב"ם מצוות עשה מן התורה להתפלל ולא תיקנו ברכה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על התפילה, ועוד.

ברכות קריאת שמע אינן מדין ברכה על קיום מצווה. אם היה כן, הרי אחרי שעה שלישית אינו מקיים מצוות קריאת שמע. גם הנוסח אינו אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרוא קריאת שמע. וכן כתב במשנה ברורה חלק אורח חיים, סימן נ"ח, סעיף קטן כ"ה.

אמנם ברכות קריאת שמע אינן חלק עצמאי מהתפילה אלא תלויות בקריאת שמע. אסור לומר את הברכות בלי לומר באותו יום קריאת שמע. זה ייחשב ברכה לבטלה. ושוב חזרה הקושיא, אם הברכות תלויות בקריאת שמע, ואחרי שעה שלישית אין כאן קריאת שמע אלא רק כקורא סתם פרשה בתורה, כיצד יכול לומר ברכות קריאת שמע אחרי שעה שלישית?

נראה מזה שאמירת קריאת שמע יש בה שני דינים הלכתיים שונים.
דין אחד הוא קיום מצוות עשה מהתורה של לקרוא קריאת שמע.
דין שני, אמירת קריאת שמע היא חלק מסדר התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. כמו שיש דין לומר אשרי יושבי ביתך לפני תפילת מנחה, שזה סדר התפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, כך יש דין לומר קריאת שמע לפני תפילת שחרית, מכח שכך תיקנו אנשי כנסת הגדולה את סדר התפילה, בנפרד מהמצוות עשה שנלמדת מהפסוק "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".
אם אדם יקרא קריאת שמע בביתו לפני התפילה, ויכוון לצאת בה ידי חובת מצוות עשה של קריאת שמע מהתורה, עדיין בתפילה הוא יהיה מחוייב לקרוא קריאת שמע לפני תפילת שמונה עשרה, כי כך הוא סדר התפילה שתקנו אנשי כנסת גדולה.

הדין של ברכות קריאת שמע, שנלמד מהמשנה לקמן י"א א' "בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה", מתייחס לאמירת קריאת שמע מהדין שהיא חלק מסדר התפילה שתקנו אנשי כנסת גדולה, ולא קשור לקיום מצוות קריאת שמע מדין תורה. אם אדם רוצה לקרוא קריאת שמע לפני התפילה ולכוון בה לצאת ידי המצווה מהתורה, הוא לא מברך איתה ברכות קריאת שמע, ואחר כך כשהוא אומר קריאת שמע פעם נוספת ביחד עם התפילה, אז הוא אומר את ברכותיה.

זמן קריאת שמע עד סוף שעה שלישית, נלמד מ"ובקומך" ומתייחס רק למצוות עשה מדין תורה.
הדין של אמירת קריאת שמע בתפילת שחרית כחלק מסדר תפילת שחרית שתיקנו אנשי כנסת גדולה, זמנו הוא עד סוף זמן תפילת שחרית. לכן עד אז אומר את ברכותיה, כיוון שאינו רק כקורא בתורה סתם, אלא באמירת קריאת שמע הוא מתפלל חלק מגוף תפילת שחרית שתקנו אנשי כנסת גדולה, ותיקנו שעם אמירת קריאת שמע כחלק מתפילת שחרית, יש לומר איתה ברכות קריאת שמע.

הרמב"ם כתב שאפשר לומר ברכות קריאת שמע עם קריאת שמע עד הערב, עיין לקמן י"ג ב', מה שכתבתי לבאר שיטתו.

המילים "כאדם הקורא בתורה", לכאורה אין להן מובן. היה צריך לסיים ב "לא הפסיד" ומחדש שלא הפסיד הברכות, ומה שייך לזה להוסיף "כאדם הקורא בתורה"?

רש"י פירש: "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד. שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל הפרשיות שבתורה ואע"פ שלא יצא ידי קריאת שמע יש לו קבול שכר כעוסק בתורה". דרך רש"י לפרש לפי השלב שהסוגיא נמצאת בו. פירוש זה נכתב לפני שלמדנו שפירוש "לא הפסיד" הוא שלא הפסיד הברכות. לכן פירש שלא הפסיד קיבול שכר שכר עסק בתורה (גם זה קשה, כי למה היינו חושבים שיפסיד?). אחרי שלמדנו ש"לא הפסיד" פירושו שלא הפסיד הברכות, לא מובן ההמשך "כאדם הקורא בתורה".

נראה לעניות דעתי לפרש כך:
בתחילת הסוגיא רב חסדא אמר בשם מר עוקבא, ובלבד שלא יברך ברכות קריאת שמע, אחרי שעה שלישית.
גם רב חסדא ידע שקריאת שמע היא חלק מסדר התפילה, וכיוון שעדיין זמן תפילה הוא למה שלא יברך?
נראה שיש כאן שתי דרכים להבין את משמעות אמירת קריאת שמע כחלק מסדר התפילה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.
דרך אחת היא שתקנת אנשי כנסת הגדולה לתקן שמעשה קיום מצוות קריאת שמע מן התורה יהיה משולב עם ברכות קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה. כמו ששילבו מצוות שופר מן התורה בתפילת ראש השנה. וכמו ששילבו מצוות אכילת מצה ומרור בסדר ההגדה של פסח.
לפי זה אם עבר הזמן כבר אין הקריאת שמע חלק מסדר התפילה ואין מקום לומר את ברכותיה שתלויות בה ואינן חלק עצמאי מהתפילה. זו דעת רב חסדא בשם מר עוקבא בתחילת הסוגיא, שאם עבר זמן שעה שלישית ואינו מקיים את המצווה מהתורה, לא יברך. רק חידש שאם רצונו לקרוא לפני התפילה קריאת שמע, יכול ומקבל שכר כעוסק בתורה.

דרך שניה היא להבין שתקנת אנשי כנסת הגדולה בסדר התפילה לא התייחסה כלל לקיום מצוות עשה מן התורה של קריאת שמע. אלא פשוט תיקנו את הפסוקים האלה לאמרם לפני התפילה, כמו שחכמים תיקנו לומר פסוק "ה' שפתי תפתח" לפני התפילה, וכמו עוד הרבה פסוקים ששולבו בסדר התפילה.
לפי דרך זו אין שום סיבה שלא יברך ברכות קריאת שמע אחרי שעה שלישית, כיוון שאין לסדר התפילה שום קשר לקיום מצוות עשה מן התורה של קריאת שמע.
ולפי זה אפשר להבין לשון המשנה "כאדם הקורא בתורה", שהיינו יכולים לחשוב שסדר התפלה הוא לשלב מעשה קיום מצוות קריאת שמע, ואז לא יברך, וכלפי זה מחדשת המשנה שתקנת סדר התפילה לומר פסוקי קריאת שמע כמו כל סתם פסוק אחר, "כאדם הקורא בתורה" ולא כאדם המקיים מצוות קריאת שמע, וזו הסיבה שלא הפסיד הברכות. ועיין עוד לקמן י"א ב', לגבי ברכת התורה).

מתני' [משנה] בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה [על צדו. רש"י] ויקרא, ובבקר יעמוד שנאמר (דברים ו, ז) "ובשכבך ובקומך" [למדו מ"בשכבך" שבערב יקרא דרך שכיבה, כלומר כשהוא מוטה על צידו, ולמדו מ"בקומך", שבבוקר יקרא דרך קימה, כלומר בעמידה על רגליו].
ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו
[או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך. רש"י] שנאמר "ובלכתך בדרך", אם כן למה נאמר "ובשכבך ובקומך", בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים.
אמר רבי טרפון, אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי וסכנתי בעצמי מפני הלסטים.
אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל.

מודעות פרסומת