Archive for the ‘ברכות דף י' עמוד א'’ Category

ברכות – דף י' עמוד א'

7 בנובמבר 2009

הנהו בריוני [אותם בריונים] דהוו בשבבותיה דרבי מאיר [שהיו בשכנותו של רבי מאיר], והוו קא מצערו ליה טובא [והיו מצערים אותו מאוד], הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו [היה מבקש רבי מאיר רחמים עליהם] כי היכי דלימותו [כך שימותו].

אמרה ליה [אמרה לו] ברוריא דביתהו [ברוריה אשתו], מאי דעתך משום דכתיב [שכתוב] (תהלים קד, לה) "יתמו חטאים" [יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת יְהוָה הַלְלוּ יָהּ]?

מי כתיב [האם כתוב] "חוטאים"? "חַטָּאִים" כתיב [שיכלה יצר הרע, ולא שימותו האנשים החוטאים].

ועוד שפיל לסיפיה דקרא [רד לסופו של הפסוק] "ורשעים עוד אינם", כיון ד"יתמו חטאים", "ורשעים עוד אינם" [אם יתמו חטאים פירושו כמו שסבר רבי מאיר שימותו האנשים שחוטאים, אז אין הסבר להמשך שאומר "ורשעים עוד אינם"]? אלא בעי רחמי עלויהו [אלא בקש רחמים עליהם] דלהדרו בתשובה [שיחזרו בתשובה] "ורשעים עוד אינם".

בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה [ביקש רחמים עליהם וחזרו בתשובה].

אמר לה ההוא צדוקי [אותו צדוקי. הצדוקים היו כת של יהודים שלא קיבלו תורה שבעל פה, אבל האמינו בתורה שבכתב, וניסו לפרשה בדרך פשטנית ללא דרשות חז"ל. לפי ההמשך כאן נראה שמדובר בנכרי שכופר בתנ"ך לגמרי, ולא בצדוקי. ייתכן שזה שיבוש בגלל צנזורה] לברוריא, כתיב [כתוב] (ישעיהו נד, א) "רני עקרה לא ילדה", משום דלא ילדה רני [האם משום שלא ילדה עליה לרון]?

אמרה ליה שטיא [שוטה], שפיל לסיפיה דקרא [רד לסופו של הפסוק] דכתיב [שכתוב] "כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'".

אלא מאי "עקרה לא ילדה" [אם היא רנה כי רבים בניה, מדוע נכתב עליה לא ילדה]?

רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו [כמותכם].

א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו [אמר לו אותו צדוקי לרבי אבהו] כתיב [כתוב]: (תהלים ג, א) "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו", וכתיב: (תהלים נז, א) "לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה".

הי מעשה הוה ברישא [איזה מעשה היה קודם]? מכדי [מכיוון ש] מעשה שאול הוה ברישא [היה בתחילה], לכתוב ברישא [לכתוב אותו בתחילה]?

אמר ליה [רבי אבהו לצדוקי] אתון דלא דרשיתון סמוכין קשיא לכו [אתם שלא דורשים "סמוכים", קשה לכם], אנן [אנחנו] דדרשינן סמוכים [שדורשים סמוכים] לא קשיא לן [לא קשה לנו], דאמר רבי יוחנן סמוכין מן התורה מנין, שנאמר (תהלים קיא, ח) "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר" ["סמוכים" פירושו שהעובדה שעניין מסויים כתוב סמוך לעניין אחר, היא סיבה ללמוד מזה על זה].

למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו? [ולא יתכן שגוג ומגוג ימרדו בבורא עולם, ויכחיש דברי הכתוב], אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו? אלא הוה [אלא היה. מעשה אבשלום], הכא נמי הוה [כאן גם היה. נמי=גם. כלומר עתיד שיהיה, מעשה גוג ומגוג].

[הסיבה שהוקדמה פרשת אבשלום היא כדי לסמכה לעניין גוג ומגוג, ולכן לנו שדורשים סמוכים, לא קשה קושיית הצדוקי למה פרק התהילים שעוסק באבשלום קודם לפרק התהילים שעוסק בשאול].

אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב [מהו שכתוב] (משלי לא, כו) "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה", כנגד מי אמר שלמה [שכתב את ספר משלי] מקרא זה?

לא אמרו אלא כנגד דוד אביו, שדר בחמשה עולמים ואמר שירה.

דר במעי אמו ואמר שירה, שנאמר: (תהלים קג, א) "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו".

יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה, שנאמר: (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו'".

ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, שנאמר: (תהלים קג, ב) "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו".

מאי [מהו] כל גמוליו? אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה.

טעמא מאי [מה הטעם]? אמר רבי יהודה כדי שלא יסתכל במקום ערוה. רב מתנא אמר כדי שלא יינק ממקום הטנופת.

ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה, שנאמר: (תהלים קד, לה) "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה".

נסתכל ביום המיתה ואמר שירה, שנאמר: (תהלים קד, א) "ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת".

מאי משמע דעל יום המיתה נאמר [מה משמעות יש בפסוק שעל יום המיתה נאמר]? אמר רבה בר רב שילא מסיפא דעניינא דכתיב [מסוף העניין, שכתוב]: (תהלים קד, כט) "תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו'".

רב שימי בר עוקבא, ואמרי לה מר עוקבא [ויש אומרים מר עוקבא], הוה שכיח קמיה דר' שמעון בן פזי [היה נמצא לפני רבי שמעון בן פזי] והוה מסדר אגדתא קמיה דר' יהושע בן לוי [והיה מסדר אגדה לפני רבי יהושע בן לוי],

אמר ליה מאי דכתיב [מהו שכתוב] (תהלים קג, א) "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו"?

אמר ליה [לו] בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן, צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים.

והיינו דאמרה [וזהו שאמרה] חנה: (שמואל א ב, ב) "אין קדוש כה' כי אין בלתך ואין צור כאלהינו".

מאי [מהו], "אין צור כאלהינו"? אין צייר כאלהינו [עיין לעיל ט' ב', מה שכתבתי על זה].

מאי "כי אין בלתך"? אמר ר' יהודה בר מנסיא: אל תקרי [אל תקרא] "כי אין בלתך" אלא "אין לבלותך", שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מעשה ידיו מבלין אותו, והקב"ה מבלה מעשיו.

א"ל [אמר לו], אנא הכי קא אמינא לך [אני כך אומר לך]: הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? [בתחילה סבור היה ששאל על המילה "קרבי", וענה לו על זה, וכעת הסביר שהשאלה היתה על כנגד מי אמרן דוד, ועונה לו על זה]

לא אמרן אלא כנגד הקב"ה וכנגד נשמה:

מה הקב"ה מלא כל העולם אף נשמה מלאה את כל הגוף.

מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה אף נשמה רואה ואינה נראית.

מה הקב"ה זן את כל העולם כלו אף נשמה זנה את כל הגוף.

מה הקב"ה טהור אף נשמה טהורה.

מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף נשמה יושבת בחדרי חדרים.

יבא מי שיש בו חמשה דברים הללו וישבח למי שיש בו חמשה דברים הללו.

(חומר למחשבה:

"מלא כל העולם", שהמציאות של העולם, היותו של העולם יש, ולא רק רעיון, נאצלת מהקב"ה, נמצאת מאמיתת הימצאו (עי' רמב"ם פרק א' מיסודי התורה, הלכה א). הוא ממלא את כל העולם, הופך את העולם למלא, לקיים.

"רואה ואינו נראה", למרות שהוא מאציל מציאות לעולם מאמיתת הימצאו, הוא אינו נראה. הוא מחובר לעולם, חי ורואה, אבל אי אפשר לומר שאם רואים את העולם הרי שרואים את הקב"ה. למרות שהעולם הוא אצילות ממנו והתגלות שלו, ומקבל יש ומציאות ממציאותו, זה רק התגלות שהוא ברא כלפינו, אבל לא שהוא גילם עצמו בחומר, וכעת אם רואים את העולם רואים אותו.

"זן את כל העולם", האצלת המציאות ממנו לעולם לא היתה מעשה חד פעמי, וכעת העולם קיים מכח מה שקיבל כבר. אלא כל רגע ורגע צריך שיחדש הקב"ה את האצלת מציאות העולם.

"טהור", יש הארה ממנו יתברך עד סוף הגשמיות האטומה ביותר, והאור לא משתנה ולא נחשך, אלא נשאר כמו שבמקורו.

המספר חמישה בא לומר שהקב"ה אומר את עצמו בהשראת שכינתו בעולם באמירה שהיא בכל הכח ו"עד הסוף", והשפעה של מציאות שלמה. עיין מה שכתבתי בזה לעיל דף ו' עמוד ב', ובמהר"ל שהובא שם)

אמר רב המנונא: מאי דכתיב [מהו שכתוב]: (קהלת ח, א) "מי כהחכם ומי יודע פשר דבר", מי כהקדוש ברוך הוא שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים, בין חזקיהו [שהיה מלך] לישעיהו [שהיה נביא].

חזקיהו אמר: ליתי ישעיהו גבאי [יבוא ישעיהו אלי], דהכי אשכחן באליהו [שכך מצאנו באליהו], דאזל לגבי אחאב [שהלך אל אחאב, שהיה מלך], שנאמר: (מלכים א יח, ב) "וילך אליהו להראות אל אחאב".

ישעיהו אמר: ליתי חזקיהו גבאי [יבוא חזקיהו אלי], דהכי אשכחן [שכך מצאנו] ביהורם בן אחאב, דאזל לגבי אלישע [שהלך אל אלישע, שהיה נביא].

מה עשה הקב"ה, הביא יסורים על חזקיהו, ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה, שנאמר: (מלכים ב כ, א) "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'" [מלכים ב', סוף פרק י"ט ותחילת פרק כ' (בהמשך הגמרא דורש עוד בפרשה זו): וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי: וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים: וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה: וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלהָיו וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט וַיִּמְלךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיּאמֶר אֵלָיו כּה אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלא תִחְיֶה: וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה לֵאמר: אָנָּה יְהוָה זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל:].

מאי [מהו]: "כי מת אתה ולא תחיה"? מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא.

אמר ליה [חזקיהו לישעיהו] מאי כולי האי [מה כל זה. מדוע אני נענש כל כך]?

אמר ליה, משום דלא עסקת בפריה ורביה.

א"ל משום דחזאי לי [שנגלה לי] ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו [שיצאו ממני בנים לא טובים. נפקי=יוצאים, מינאי=ממני].

אמר לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך [בסתרי הקב"ה למה לך. בהדי=ביחד עם. רחמנא=הרחמן, כינוי לבורא בארמית]? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד [מה שנצטווית מתבקש אתה לעשות] ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד [ומה שנוח לפני הקב"ה יעשה. כלומר אם ראית ברוח הקודש את העתיד שייצאו ממך בנים לא טובים, אין זו סיבה לעבור על מצוות התורה ולא לעסוק בפריה ורביה. עליך לקיים המצווה בתמימות כמו שנצטווית, והקב"ה יעשה מה שטוב לפניו. האחריות שלנו היא לקיים את המצוות בתמימות, ולא להיות אחראים על מה שיקרה בעתיד].

אמר ליה [אמר לו חזקיהו לישעיהו]: השתא הב לי ברתך [כעת, תן לי בתך], אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו [אפשר שתגרום זכות שלי ושלך וייצאו ממני בנים טובים].

אמר לו: כבר נגזרה עליך גזירה.

אמר לו: בן אמוץ כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים [דוד שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו בסוף ספר שמואל (ב כד) ולא מנע עצמו מן הרחמים. רש"י].

אתמר נמי [נאמר גם]: רבי יוחנן ורבי אליעזר דאמרי תרוייהו [שאומרים שניהם]: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. שנאמר: (איוב יג, טו) "הן יקטלני לו איחל".