Archive for the ‘ברכות דף י"ט עמוד א'’ Category

ברכות – דף י"ט עמוד א'

27 בנובמבר 2009

אמר רבי יצחק, כל המספר אחרי המת [בגנותו של מת אחר מיתתו. רש"י], כאלו מספר אחרי האבן.

איכא דאמרי [יש שאומרים] דלא ידעי [שלא יודעים], ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] דידעי [שיודעים] ולא איכפת להו.

איני [האמנם]? והא אמר רב פפא, חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל [אחד דיבר דבר אחרי שמואל] ונפל קניא מטללא ובזעא לארנקא דמוחיה [ונפל קנה מהגג ובזע את ארנק מוחו. רש"י: כיס שהמוח מונח בו].

שאני צורבא מרבנן [שונה תלמיד חכם] דקודשא בריך הוא תבע ביקריה [שהקב"ה תובע את כבודו].

אמר רבי יהושע בן לוי, כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם, שנאמר: (תהלים קכה, ה) "והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האוון שלום על ישראל", אפילו בשעה ששלום על ישראל [שאין המת יכול לריב עם המספרים בגנותו. ומכן משמע שמדובר אחרי המיתה. עיין תוספות] יוליכם ה' את פועלי האוון.


תנא דבי ר' ישמעאל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה.

"שמא" סלקא דעתך [עולה בדעתך]? אלא ודאי עשה תשובה.

והני מילי [ודברים אלה] בדברים שבגופו. אבל בממונא עד דמהדר למריה [אבל בממון עד שמחזיר לבעליו].


ואמר ר' יהושע בן לוי, בכ"ד מקומות בית דין מנדים על כבוד הרב, וכולן שנינו במשנתנו.

אמר ליה ר' אלעזר היכא [היכן]?

אמר ליה לכי תשכח [לכשתמצא].

נפק דק ואשכח תלת [יצא, דייק, ומצא שלושה]: המזלזל בנטילת ידים, והמספר אחר מטתן של תלמידי חכמים, והמגיס דעתו כלפי מעלה.

המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא? דתנן [עדויות פרק ה' משנה ו']: "הוא [עקביא בן מהללאל] היה אומר אין משקין [מי סוטה] לא את הגיורת ולא את המשוחררת. וחכמים אומרים משקין. ואמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון. ואמר להם דוגמא השקוה [על שהיו דומים להם הם השקוה. שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק הנזקין. רש"י]. ונדוהו ומת בנדויו. וסקלו בית דין את ארונו"

והמזלזל בנטילת ידים מאי היא? דתנן [המשך אותה משנה בעדויות]: "אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא בן מהללאל נתנדה. שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה ובטהרה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. אלא את מי נדו? את אלעזר בן חנוך, שפקפק בנטילת ידים, וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן גדולה על ארונו. ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו בית דין סוקלין את ארונו".

המגיס דעתו כלפי מעלה מאי היא? דתנן [תענית ג' ח'. אביא התחלת המשנה: על כל צרה שתבוא על הציבור מתריעין עליהן חוץ מרוב הגשמים. מעשה שאמרו לו לחוני המעגל, התפלל שיירדו גשמים.  אמר להם, צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא יימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר רבונו של עולם בניך שמו פניהם עליי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפים. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.  ירדו כתקנן, עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים. אמרו לו, כשם שהתפללת עליהן שיירדו, כך התפלל עליהן שילכו להן. אמר להם, צאו וראו אם נמחת אבן הטועים]: "[המשך ממקום שהבאתי] שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות. ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי. אבל מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא [לשון חוטא. נקל בלבו לחטוא לאביו ולהטריחו על תאותו. רש"י] לפני אביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר: (משלי כג, כה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".

ותו ליכא [ועוד אין]? והא איכא [והרי יש], דתני רב יוסף: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להאכילן גדיים מקולסין [צלויים כשהן שלמין ותולין כרעיהן וקרסוליהן וקרביהם סביבותן בשפוד ועל שם כך קורהו מקולס שהוא לשון מזויין כדמתרגם וכובע נחושת על ראשו (שמואל א יז) וקולסא דנחשא. רש"י] בלילי פסחים [זכר לפסח שצולהו שלם שנאמר בו על כרעיו ועל קרבו (שמות יב) כלומר עם כרעיו ועם קרבו. רש"י]. שלח ליה שמעון בן שטח אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נדוי שאתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ [דומה כאוכלין קדשים בחוץ]. במשנתנו קאמרינן והא ברייתא היא.

ובמתניתין ליכא [ובמשנתנו אין]? והא איכא הא [והרי יש זו], דתנן: חתכו [את התנור] חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא. ר' אליעזר מטהר, וחכמים מטמאים. וזהו תנורו של עכנאי.

מאי [מה] עכנאי? אמר רב יהודה אמר שמואל, מלמד שהקיפוהו הלכות כעכנאי זה [כנחש זה שכורך עצמו בעגולה. רש"י] וטמאוהו. ותניא אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר ושרפום לפניו [שנעשו בתנור זה או שנגעו באוירו והיה רבי אליעזר מטהרן והם שרפום. רש"י], ולבסוף ברכוהו [הכוונה נידוהו, ונקט לשון יפה. רש"י: לפי שהרבה מאד לחלוק בדבר זה כדאמרינן בבבא מציעא בפרק הזהב (דף נט:)].

אפילו הכי [כך], נדוי במתניתין לא תנן [במשנה רק נזכר תנורו של עכנאי, אבל הנידוי עצמו כתוב בברייתא].

אלא בכ"ד מקומות היכא משכחת לה [היכן נמצא]?

ר' יהושע בן לוי מדמה מילתא למילתא [דבר לדבר. רש"י: כל מקום שראה במתניתין שנחלק היחיד על הרבים מחלוקת גדולה או אחד מן החכמים שמדבר קשה כנגד גדול הימנו אומר ראוי היה כאן נדוי], ור' אלעזר לא מדמה מילתא למילתא.


"נושאי המטה וחלופיהן" [מביא ממשנתנו].

תנו רבנן אין מוציאין את המת [לקברו. רש"י] סמוך לקריאת שמע, ואם התחילו [להוציאו] אין מפסיקין [ולא קוראים קריאת שמע].

איני [האמנם]? והא רב יוסף אפקוהו [הוציאוהו] סמוך לקריאת שמע?

אדם חשוב שאני [שונה].


"שלפני המטה ושלאחר המטה" [מביא ממשנתנו]

תנו רבנן, העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם, נשמטין אחד אחד וקורין [קריאת שמע].

אין המת מוטל לפניהם, הן יושבין וקורין והוא [האבל. קרובו של המת] יושב ודומם. הם עומדים ומתפללין, והוא עומד ומצדיק עליו את הדין ואומר, רבון העולמים הרבה חטאתי לפניך ולא נפרעת ממני אחד מני אלף, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתגדור פרצותינו ופרצות כל עמך בית ישראל ברחמים.

אמר אביי לא מבעי ליה לאינש למימר הכי [לא נצרך לו לאדם לומר כך], דאמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא משמיה דרבי יוסי [משמו של רבי יוסי], לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן.

ואמר רב יוסף מאי קראה [מאיזה פסוק]? שנאמר: (ישעיהו א, ט) "כמעט כסדום היינו", מאי אהדר להו נביא [מה השיב להם הנביא]: "שמעו דבר ה' קציני סדום".

"קברו את המת וחזרו וכו'" [מביא ממשנתנו: קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו לא יתחילו"].

אם יכולים להתחיל ולגמור את כולה אין [כן], אבל פרק אחד או פסוק אחד לא?

ורמינהו [מקשה מכח ברייתא]: קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד.

הכי נמי קאמר [כך גם אמר. במשנה. מפרש את המשנה באופן זה] אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או אפילו פסוק אחד, עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו לא יתחילו.

מודעות פרסומת