Archive for the ‘ברכות דף י"ז עמוד א'’ Category

ברכות דף י"ז עמוד א'

26 בנובמבר 2009

ר' אלכסנדרי בתר צלותיה אמר הכי [אחרי תפילתו אמר כך]: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתעמידנו בקרן אורה ואל תעמידנו בקרן חשכה, ואל ידוה לבנו ואל יחשכו עינינו.

איכא דאמרי הא רב המנונא מצלי לה [יש אומרים זו רב המנונא מתפלל אותה] ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי [אחרי שמתפלל אמר כך]: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

רבא בתר צלותיה אמר הכי: אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי, עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי, הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אחטא עוד, ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים, אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים.
והיינו וידוי דרב המנונא זוטי ביומא דכפורי
[וזהו הוידוי של רב המנונא זוטי ביום הכיפורים].

מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי [כשהיה מסיים תפילתו אמר כך]: אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה, ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה, פתח לבי בתורתך ובמצותיך תרדוף נפשי, ותצילני מפגע רע, מיצר הרע, ומאשה רעה, ומכל רעות המתרגשות לבא בעולם, וכל החושבים עלי רעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבותם. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

רב ששת כי הוה יתיב בתעניתא [כאשר היה יושב בתענית], בתר דמצלי אמר הכי [אחרי שמתפלל אמר כך]: רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו. ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על גבי המזבח ותרצני.

ר' יוחנן כי הוה מסיים ספרא דאיוב [כאשר היה מסיים ספר איוב] אמר הכי [אמר כך] סוף אדם למות וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה, ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה: (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו".

מרגלא בפומיה דרבי מאיר [מורגל בפיו של רבי מאיר]: גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועון, ואני אהיה עמך בכל מקום.

מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה [מורגל בפיהם של רבותינו שביבנה]: אני בריה [בנו. של הקב"ה] וחברי [עם הארץ] בריה. אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה [כלומר נוחה מלאכתי ממלאכתו. רש"י]. אני משכים למלאכתי והוא משכים למלאכתו. כשם שהוא אינו מתגדר במלאכתי [מתגדל לתפוש אומנותי. רש"י], כך אני איני מתגדר במלאכתו. ושמא תאמר אני מרבה והוא ממעיט [ושמא תאמר הדין עמו שאינו מתגדר במלאכתי, שאילו היה תופס אומנותי לא היה לו לב פתוח להרבות בתורה כמותי, והיה ממעיט ואין לו שכר. רש"י], שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

מרגלא בפומיה דאביי [מורגל בפיו של אביי]: לעולם יהא אדם ערום ביראה [להערים בכל מיני ערמה ליראת בוראו. רש"י], (משלי טו, א) "מענה רך משיב חמה", ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות.

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נכרי בשוק.

מרגלא בפומיה דרבא [מורגל בפיו של רבא]: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, שנאמר: (תהלים קיא, י) "ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם", לעושים לא נאמר אלא לעושיהם, לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה. וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא [רש"י ותוספות פירשו שמדובר בלומד כדי לקנטר. אבל בלומד שלא לשמה כדי שיכבדוהו עליו נאמר שמתוך שלא לשמה בא לשמה. עיין שם].

מרגלא בפומיה דרב: לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, ולא פריה ורביה, ולא משא ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: (שמות כד, יא) "ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" [שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו. רש"י].

גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר: (ישעיהו לב, ט) "נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי" [שאננות ובוטחות שחלקן בגן עדן, ואינן מפחדות מחטא וגיהנום].


אמר ליה [לו] רב לר' חייא, נשים במאי זכיין [זכות לימוד תורה. מכיוון שיצר הרע פחות שולט בנשים, שעל כן הן שאננות, אין הן צריכות לפרך עצמן בעמל התורה הקשה, כמו שנאמר כתת עצמך על דברי תורה, ושילמד עד שיקיא חלב שינק משדי אמו, ושימית עצמו באהלה של תורה, והן עומדות על האמת בלי צורך לעמל הלימוד. אמנם נאמר "לפום צערא אגרא", לפי הצער השכר. וכלפי זה שואל, כיצד תזכנה בשכר על הצער והעמל הקשה שבלימוד התורה]? באקרויי בנייהו לבי כנישתא [בלהקרות בניהן לבית הכנסת. מוליכות בניהן לבית הכנסת לקרוא במקרא] ובאתנויי גברייהו בי רבנן [שולחות הגברים שלהן לבית המדרש ללמוד משנה] ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן [ומחכות לגברים שלהן עד שבאים מבית המדרש. רש"י: ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת].

 

כי הוו מפטרי [כשהיו נפרדים. רש"י: מפטרי זה מזה שהיה נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו ולארצו] רבנן מבי [מבית] ר' אמי, ואמרי לה מבי ר' חנינא [יש גורסים מבית רבי חנינא], אמרי ליה הכי [אומרים לו כך]: עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא, ותקותך לדור דורים. לבך יהגה תבונה, פיך ידבר חכמות, ולשונך ירחיש רננות, עפעפיך יישירו נגדך, עיניך יאירו במאור תורה, ופניך יזהירו כזוהר הרקיע. שפתותיך יביעו דעת, וכליותיך תעלוזנה מישרים, ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין.

 

כי הוו מפטרי [כשהיו נפרדים] רבנן מבי [מבית] רב חסדא, ואמרי לה מבי ר' שמואל בר נחמני, אמרו ליה הכי [כך]: (תהלים קמד, יד) "אלופינו מסובלים וגו'" [אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ].

"אלופינו מסובלים" רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ור' אלעזר, חד [אחד] אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות, וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים.

"אין פרץ" שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל.

"ואין יוצאת" שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי

"ואין צוחה" שלא תהא סיעתנו כסיעתו של אלישע שיצא ממנו גחזי

"ברחובותינו" שלא יהא לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים.