Archive for the ‘ברכות דף י"ד עמוד א'’ Category

ברכות – דף י"ד עמוד א'

20 בנובמבר 2009

תניא נמי הכי [בבריתא גם נאמר כך]: "הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו, בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב, ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב דברי ר' מאיר.
ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם."

בעא מיניה [שאל ממנו] אחי [כך שמו], תנא דבי רבי חייא [שהיה תנא בבית המדרש של רבי חייא. כלומר היה יודע כל המשנה בעל פה היטב ומשננה לפני הלומדים בבית המדרש של רבי חייא], מרבי חייא [אחי שאל את רבי חייא]: בהלל ובמגילה מהו שיפסיק [לשאול ולהשיב בפרקים או באמצע, מפנ הכבוד ומפני היראה]? [מפרט את צדדי השאלה:] אמרינן קל וחומר, קריאת שמע דאורייתא פוסק, הלל דרבנן מבעיא? או דלמא [שמא] פרסומי ניסא עדיף [בהלל ובמגילת אסתר יש משום פרסום הנס, ולכן ייתכן שנזהרים בהם יותר]?
א"ל [אמר לו]: פוסק ואין בכך כלום.

אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל [ימים שבהם יש חובה גמורה לכל אדם לומר הלל, ואומרים את כולו בברכה לפניו ואחריו. עיין מסכת ערכין י' א' ובתוספות כאן], בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק.
וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל [ימים שנהגו לומר הלל למרות שאינו חובה, ומדלגים על חלק מהמזמורים, ויש שנהגו לברך ויש שנהגו לאמרו בלי ברכה], אפילו באמצע הפרק פוסק.

איני [האמנם]? והא רב בר שבא איקלע לגביה דרבינא [רב בר שבא נקלע אצל רבינא], וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה, ולא פסיק ליה [כשנכנס רב בר שבא לבית מדרשו של רבינא, לא הפסיק רבינא באמצע הפרק לשאול בשלומו]?
שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא [רב שבא לא היה חשוב בעיני רבינא,ולא נחשב כשואל מפני הכבוד].

 

בעי מיניה אשיאן, תנא דבי ר' אמי, מר' אמי [אשיאן היה "תנא", כלומר מי שיודע כל המשנה בעל פה היטב ומשננה לפני לומדי בית המדרש של רבי אמי. והוא שאל את רבי אמי]: השרוי בתענית [שנדר לצום באותו יום] מהו שיטעום [את התבשיל לדעת אם צריך מלח או תבלין. רש"י]? [מפרט את צדדי השאלה:] אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא [קיבל על עצמו בנדר שלא לאכול ולשתות, והרי אין כאן אכילה ושתייה, שהוא רק טועם], או דילמא הנאה קביל עליה והא איכא [או שמא הנאת אכילה קיבל על עצמו, והרי יש]?

א"ל [אמר לו] טועם ואין בכך כלום.

תניא נמי הכי [בבריתא גם כך]: "מטעמת אינה טעונה ברכה. והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום".

עד כמה [שיעור שנחשב טעימה ולא אכילה]? ר' אמי ור' אסי טעמי עד שיעור רביעתא [רביעית הלוג].

 

אמר רב: כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה, שנאמר: (ישעיהו ב, כב) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא" אל תקרי "במה" אלא "במה".

ושמואל אמר במה חשבתו לזה ולא לאלוה?

מתיב רב ששת [משיב רב ששת. כלומר שואל מכח משנה שמביא]: "בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב" [קריאת שמע היא לפני התפילה, ומוכח שמותר לשאול בשלום חבירו לפני התפילה]?

תרגמה ר' אבא במשכים לפתחו [הסביר אותה רבי אבא, שהאיסור שאמרו רב ושמואל הוא דווקא במשכים לפתחו של חבירו. רש"י: אבל פגעו בדרך שואל].


אמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל, שנאמר: (תהלים פה, יד) "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו".

ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" [רש"י כתב: "צדק – תפלה. שמצדיקו לבוראו".

והוא גדר ראוי לתשומת לב לעניין התפילה].


א"ר יונה א"ר זירא, כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע, שנאמר: (משלי יט, כג) "יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע", אל תקרי "שָׂבֵעַ" אלא שבע [דורש: "ושבע ילין" – שבעה ימים יישן, "בל יפקד" – בחלום, "רע" – נקרא רע. רש"י: בל יפקד מן השמים בחלום הרי הוא רע לכך אין משגיחין לפקדו].

א"ל [אמר לו] רב אחא בריה דרבי חייא בר אבא [בנו של רבי חייא בר אבא], הכי [כך] אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן, כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן, אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע".


"אלו הן בין הפרקים וכו'" [מביא המשך משנתנו: "אלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה, בין שניה לשמע, בין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, בין ויאמר לאמת ויציב.

ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק"]


א"ר אבהו א"ר יוחנן, הלכה כר' יהודה דאמר בין אלהיכם לאמת ויציב לא יפסיק.

מודעות פרסומת