Archive for the ‘ברכות דף ט' עמוד א'’ Category

ברכות – דף ט' עמוד א'

2 בנובמבר 2009

אמר רבי זירא ובלבד שלא יאמר "השכיבנו" [אם קורא קריאת שמע של לילה אחרי עלות השחר ולפני הנץ החמה, לא יאמר ברכת "השכיבנו" שנתקנה לאמרה עם קריאת שמע של לילה, כיוון שכבר לא זמן תחילת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה. השר מקוצי הובא בתוספות ודלא כרש"י].

כי אתא [כשבא. הכוונה כשבא מארץ ישראל לבבל] רב יצחק בר יוסף אמר: הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי [מה שאמרנו בשם רבי אחא ברבי חנינא בשם ריב"ל, שהלכה כרבי שמעון בר יוחי בברייתא], לאו בפירוש איתמר [איתמר=נאמר], אלא מכללא איתמר [מכללא איתמר, מילולית "מהכלל נאמר". הכוונה שלמדנו שכך דעתו מתוך מעשה שהיה ולא שהורה כן בפירוש בבית המדרש]. דההוא זוגא דרבנן [שאותו זוג מרבותינו] דאשתכור בהלולא דבריה דר' יהושע בן לוי [שהשתכרו בחתונה של בנו של רבי יהושע בן לוי, ועלה עמוד השחר ועוד לא אמרו קריאת שמע של ערבית], אתו לקמיה דריב"ל [באו לפני רבי יהושע בן לוי], אמר [ריב"ל]: "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק" [זהו רבי שמעון בר יוחי שבברייתא שלנו שאמר "פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה", ואמר רבי יהושע בן לוי לאותו זוג חכמים שיסמכו בשעת הדחק על רבי שמעון, ויקראו את קריאת שמע של ערבית אחרי עלות השחר. וממעשה זה הסיקו את האמירה שרבי יהושע בן לוי אומר הלכה כרבי שמעון בר יוחי. וכיוון שלא אמר כן במילים אלה בדיוק זה נחשב ש"מכללא" נאמר ולא בפירוש].

 

מעשה שבאו בניו וכו' [ציטוט מהמשנה "מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות"].

ועד השתא [השתא=עכשיו] לא שמיע להו הא דרבן גמליאל [לא שמעו זו של רבן גמליאל. כלומר מכיוון שהם בניו, בוודאי ידעו כבר מקודם שדעת אביהם שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד עלות השחר]?

הכי קאמרי ליה [כך אמרו לו]: רבנן פליגי עילווך [חכמים חולקים עליך. כלומר ומעיקר הדין סוברים שעד חצות זמן קריאת שמע] ויחיד ורבים הלכה כרבים, או דלמא [שמא] רבנן כוותך סבירא להו [כמותך סבורים], והאי דקאמרי [וזה שאומרים] "עד חצות", כדי להרחיק אדם מן העבירה [לכתחילה יש לקרוא קריאת שמע עד חצות כדי להרחיק מהעבירה, אבל אם נמשכו במשתה ועבר חצות, גם חכמים מודים שיקרא כעת, כי מעיקר הדין גם לדעתם זמנה עד שיעלה עמוד השחר]?

אמר להו [אמר להם]: רבנן כוותי סבירא להו [רבנן כמוני סבורים, שמעיקר הדין זמנה עד עלות השחר], וחייבין אתם [לקרוא קריאת שמע קודם עלות השחר אע"פ שכבר עבר חצות], והאי דקאמרי [וזה שאומרים] "עד חצות" כדי להרחיק אדם מן העבירה.

 

ולא זו בלבד אמרו אלא וכו' [שוב ציטוט מהמשנה. "ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלים ליום אחד, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה"].

ורבן גמליאל מי קאמר [האם אמר] "עד חצות" דקתני [ששונה במשנה] "ולא זו בלבד אמרו" [רבן גמליאל עצמו לא אמר כלל עד חצות, לכן קשה למה הוסיף לבניו ביאור שעד חצות הכוונה רק לכתחילה כדי לזרז שילא יבואו לידי עבירה אבל בדיעבד הזמן עד שיעלה עמוד השחר]?

הכי קאמר להו רבן גמליאל לבניה [כך אמר להם רבן גמליאל לבניו]: אפילו לרבנן דקאמרי [שאומרים] "עד חצות", מצותה עד שיעלה עמוד השחר. והאי דקא אמרי [שאומרים] "עד חצות" כדי להרחיק אדם מן העבירה.

 

"הקטר חלבים וכו'", ואילו אכילת פסחים לא קתני [לא שונה. לא אומר במשנה. ונראה מזה שדעת המשנה היא שקרבן פסח זמנו עד חצות מעיקר הדין, ואין לאכלו אחר כך], ורמינהי [מביאים ברייתא שנראית כסותרת]: "קריאת שמע ערבית, והלל בלילי פסחים, ואכילת פסח, מצותן עד שיעלה עמוד השחר"?

אמר רב יוסף: לא קשיא [לא קשה], הא [זו] ר' אלעזר בן עזריה, הא [זו] רבי עקיבא,

דתניא [שנאמר בברייתא]: (שמות יב, ח) "ואכלו את הבשר בלילה הזה", רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה, ונאמר להלן (שמות יב, יב) "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות.

אמר ליה [לו] רבי עקיבא והלא כבר נאמר (שמות יב, יא) "בחפזון" [וְכָכָה תאכְלוּ אתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָה. ואין דין לאכול את הפסח בחפזון כפשוטו, לכן דרשו בו עד שעת חפזון], עד שעת חפזון [שנחפזו לצאת והיינו עמוד השחר, כדכתיב "לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר". רש"י].

אם כן מה תלמוד לומר בלילה [שואל לשיטת רבי עקיבא, מדוע נאמר בלילה אם לא כדי ללמוד שזמנו עד חצות]? יכול יהא נאכל כקדשים ביום, תלמוד לומר "בלילה", בלילה הוא נאכל [עד עלות השחר] ולא ביום.

בשלמא [בשלמא=בשלום. הכוונה שלא מוקשה עניין זה] לרבי אלעזר בן עזריה, דאית ליה [שיש לו. כלומר שסובר] גזירה שוה, אצטריך למכתב ליה "הזה" [צריך לכתוב לו "הזה"]. אלא לר' עקיבא האי "הזה", מאי עביד ליה [מה עושה בו]?

למעוטי לילה אחר הוא דאתא [למעט לילה אחר הוא שבא. כלומר המילה "הזה" הכתובה בפסוק, לשיטת רבי עקיבא שלא דורש ממנה גזירה שווה, לומדים ממנה למעט לילה אחר]. סד"א [סלקא דעתך אמינא, היה עולה בדעתך שנאמר] הואיל ופסח קדשים קלים, ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, אף פסח נאכל שתי לילות במקום ב' ימים, ויהא נאכל לב' לילות ויום אחד, קמ"ל [קא משמע לן. מחדש לנו] "בלילה הזה", בלילה הזה הוא נאכל, ואינו נאכל בלילה אחר.

ור' אלעזר בן עזריה (שמות יב, י) מ"לא תותירו עד בקר" נפקא [נפקא=יוצאת. כלומר הלימוד שפסח לא נאכל שני לילות יוצא לו מהפסוק לא תותירו עד בוקר"].

ורבי עקיבא [קשה לרבי עקיבא, אם ניתן ללמוד שפסח לא נאכל לשני לילות מ"לא תותירו עד בוקר", אז חוזרת השאלה למה כתוב "בלילה הזה"], אי מהתם [אם משם. כלומר מלא תותירו עד בוקר], הוה אמינא [הייתי אומר] מאי בקר, בקר שני [אם היה לי רק "לא תותירו עד בוקר", ולא גם הלימוד "בלילה הזה", הייתי יכול לפרש לא תותירו ממנו עד בוקר שני, ובאמת נאכל לשני לילות].

ורבי אלעזר אמר לך כל בקר בקר ראשון הוא [ולכן מספיק הפסוק "לא תותירו ממנו עד בוקר ללמד שאינו נאכל לשני לילות, ופנוי הפסוק "בלילה הזה" ללמוד ממנו שזמנו עד חצות].

[עדיין נשאר לא מתורץ מה יענה רבי אלעזר בן עזריה לדרשה וַאֲכַלְתֶּם אתוֹ בְּחִפָּזוֹן, עד שעת חפזון, והיינו עלות השחר. לקמן ממשיך ומסביר את זה].

 

והני תנאי כהני תנאי [ותנאים אלה כתנאים אלה. כלומר מביא כעת עוד ברייתא שבה שני תנאים אחרים נחלקו באותה מחלוקת שבין רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, האם קרבן פסח נאכל עד חצות או עד עלות השחר] דתניא (דברים טז, ו) "שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים" [הפסוק מזכיר שלושה זמנים:

הזמן הראשון: "בערב" שפירושו מאחרי חצות היום. רש"י: כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב. והכוונה לאחרי חצות היום של יום י"ד בניסן, ערב פסח.

הזמן השני: "כבוא השמש", שזו שקיעת החמה, תחילת הלילה שבין י"ד לניסן לט"ו בו.

הזמן השלישי: "מועד צאתך ממצרים", שזה הבוקר של יום ט"ו בניסן].

ר' אליעזר אומר [מפרש את שלושת הזמנים הנ"ל]: "בערב" אתה זובח [זובח פירושו שוחט. מחצות היום של י"ד בניסן זמן שחיטת קרבן פסח], ו"כבוא השמש" אתה אוכל [הזמן שמותר בו לאכול הוא רק אחרי ששקעה השמש, ונכנס הלילה שבין י"ד בניסן לט"ו בו], ו"מועד צאתך ממצרים" [שזהו הבוקר של יום ט"ו בניסן] אתה שורף [את הקרבן, וכבר אסור לאכלו].

רבי יהושע אומר: "בערב" אתה זובח, "כבוא השמש" אתה אוכל, ועד מתי אתה אוכל והולך עד "מועד צאתך ממצרים".

[לכאורה רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו אותו דבר. רק שבדברי רבי יהושע יש ניסוח "ועד מתי את ההולך ואוכל, עד מועד וכו'" שלא מופיע בדברי רבי אליעזר, לכן הגמרא מעמידה את דברי רבי אליעזר שסובר שזמן אכילת קרבן פסח הוא עד חצות בלבד, וחולקים באותה מחלוקת שחלקו לעיל רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא].

 

אמר רבי אבא [מוסיף הסבר במחלוקת רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא]: הכל מודים [כלומר גם ר"א בן עזריה וגם רבי עקיבא] כשנגאלו ישראל ממצרים [נתנו להם רשות לצאת. רש"י] לא נגאלו אלא בערב [בחצות הלילה בשעת מכת בכורות], שנאמר: (דברים טז, א) "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה". וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנאמר: (במדבר לג, ג) "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה". על מה נחלקו, על שעת חפזון [לעיל דורש רבי עקיבא "וַאֲכַלְתֶּם אתוֹ בְּחִפָּזוֹן", עד שעת חפזון, שהרי אין דין לאכלו בחפזון ממש, והיינו עלות השחר שאז יצאו. ולא שמענו עד עתה מה יעשה רבי אלעזר בן עזריה עם דרשה זו], ר' אלעזר בן עזריה סבר מאי [איזה] חפזון, חפזון דמצרים [מכת הבכורים שעל ידם נחפזו למהר לשלחם. וזה היה בחצות ולכן עד זמן חפזון הוא עד חצות], ורבי עקיבא סבר מאי חפזון, חפזון דישראל [לא שמעו להם לצאת עד בקר. ולכן זמן חפזון הוא עד בוקר, כלומר עד עלות השחר].

 

תנ"ה [תניא נמי הכי. שנינו בברייתא גם כך]: "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה", וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר: "ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה"? אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב [כלומר מחצות הלילה, שאז הית המכת בכורות ונתנו להם המצרים  רשות לצאת].

 

(חומר למחשבה:

עיין לעיל דף ד' עמוד ב', מחלוקת דומה לגבי סמיכת גאולה לתפילה בערב, ומה שכתבתי שם לגבי בכח ובפועל).


מודעות פרסומת