Archive for the ‘ברכות דף ט"ז עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ט"ז עמוד ב'

27 בנובמבר 2009

מתני' [משנה:] רחץ [רבן גמליאל] לילה הראשון שמתה אשתו [רש"י: ונקברה בו ביום. ואע"פ שאבל אסור ברחיצה, הוא רחץ, כדאמר טעמא "אסטניס אני", והוא אדם מעונג ומפונק].

אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ?

אמר להם איני כשאר בני אדם, אסטניס אני.

וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין.

אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים?

אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה.

חתן אם רוצה לקרות קרית שמע לילה הראשון קורא.

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול.

,

גמ' [גמרא:] מאי טעמא דרבן גמליאל? קסבר אנינות לילה דרבנן דכתיב: (עמוס ח, י) "ואחריתה כיום מר", ובמקום אסטניס לא גזרו ביה רבנן [יום שמת קרובו נקרא יום אנינות ואסור ברחיצה. לגבי הלילה שלאחריו יש מחלוקת אם דין אנינות שבו הוא מהתורה או מדברי חכמים.

לגבי הלימוד מהפסוק בעמוס, עיין זבחים ק' ב' וברש"י.

איסטניס יש לו צער כשאינו רוחץ, ורחיצתו אין עיקרה כדי לגרום עונג אלא כדי למנוע צער. איסור רחיצה עניינו למנוע עונג, לא לגרום צער, לכן אין איסור באיסטניס.

ועיין תוספות כאן שהקשו שגם ביום שבו אנינות היא מדברי תורה זהו רק להלכות מעשר, אבל איסור רחיצה גם ביום שאונן מהתורה הוא רק מדרבנן].


וכשמת טבי עבדו וכו':

תנו רבנן [מביא ברייתא], עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה [כשחוזרים מבית הקברות היו עושים שורות סביב האבל ומנחמין אותו ואין שורה פחותה מעשרה. רש"י], ואין אומרים עליהם ברכת אבלים [ברכת רחבה. שמברין אותו סעודה ראשונה משל אחרים, ומברכין שם ברכת אבלים. והיא מפורשת בכתובות פרק ראשון (דף ח.). רש"י], ותנחומי אבלים.

מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר. נכנסו תלמידיו לנחמו. כיון שראה אותם עלה לעלייה ועלו אחריו, נכנס לאנפילון [בית קטן שלפני טרקלין הגדול. רש"י] נכנסו אחריו, נכנס לטרקלין נכנסו אחריו.

אמר להם כמדומה אני שאתם נכווים בפושרים [כלומר סבור הייתי שתבינו דבר ברמז מועט שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפילון. רש"י], עכשיו אי אתם נכוים אפילו בחמי חמין. לא כך שניתי לכם עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה, ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים?

אלא מה אומרים עליהם? כשם שאומרים לו לאדם על שורו ועל חמורו שמתו המקום ימלא לך חסרונך, כך אומרים לו על עבדו ועל שפחתו המקום ימלא לך חסרונך.

תניא אידך [ברייתא אחרת]: עבדים ושפחות אין מספידין אותן. ר' יוסי אומר אם עבד כשר הוא אומרים עליו הוי [לשון גניחה וצעקה. רש"י] איש טוב ונאמן ונהנה מיגיעו. אמרו לו, אם כן מה הנחת לכשרים?

ת"ר [תנו רבנן. מביא ברייתא], אין קורין אבות אלא לשלשה [לאברהם יצחק ויעקב, ולא לשבטים בני יעקב], ואין קורין אמהות אלא לארבע.

[מכאן הגמרא מפרשת את הברייתא] אבות מאי טעמא [מה הטעם]? אילימא [אם לומר] משום דלא ידעינן [שאין אנו יודעים] אי מראובן קא אתינן אי משמעון קא אתינן [אם מראובן אנו באים אם משמעון אנו באים. כלומר כיצד נאמר "ראובן אבינו", אם ייתכן שאנו בני שמעון?].

אי הכי [אם כך] אמהות נמי לא ידעינן אי מרחל קא אתינן אי מלאה קא אתינן [אמהות גם אין אנו יודעים אם מרחל אנו באים אם מלאה אנו באים. ואעפ"כ אנו אומרים "רחל אמנו" אף שייתכן שנולדנו מלאה, כי היא באופן כללי אם לאומה. לכן גם היה מקום לומר "ראובן אבינו", שמעון אבינו" וכו', כי באופן כללי הם אב לאומה].

אלא עד הכא חשיבי [אלא עד כאן חשובים. עד יעקב חשובים לקראם אבות], טפי לא חשיבי [יותר לא חשובים. השבטים והבאים אחריהם אינם חשובים מספיק לקראם אבות].


תניא אידך [ברייתא אחרת], עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני ואמא פלונית [לא בבניהם קאמר אלא בשאר בני אדם. כעין שאנו קורין עכשיו "מר פלוני" "מרת פלונית", כך היו רגילין לומר "אבא פלוני" ו"אמא פלונית". רש"י]. ושל רבן גמליאל היו קורים אותם אבא פלוני ואמא פלונית.

[מכאן הגמרא מפרשת הברייתא] מעשה לסתור [הברייתא מביאה מעשה ברבן גמליאל, והוא סותר את הדין של הברייתא]?

משום דחשיבי [עבדיו של רבן גמליאל חשובים, לכן דינם אינו כשל שאר עבדים].


א"ר [אמר רבי] אלעזר מאי דכתיב [מהו שכתוב]: (תהלים סג, ה) "כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי" [כֵּן אֲבָרֶכְךָ בְחַיָּי בְּשִׁמְךָ אֶשָּׂא כַפָּי: כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשִׁי וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֶּל פִּי]?

"כן אברכך בחיי" זו קריאת שמע. "בשמך אשא כפי" זו תפלה. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר: (תהלים סג, ו) "כמו חלב ודשן תשבע נפשי".

ולא עוד אלא שנוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא שנאמר: (תהלים סג, ו) "ושפתי רננות [שתי רננות] יהלל פי".

(חומר למחשבה:

רמב"ם פרק ד' מהלכות תפילה הלכה י"ט:
"היה מהלך במקום סכנה כגון מקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה מתפלל ברכה אחת וזו היא צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה ברוך אתה יי' שומע תפלה".

רואים מזה שעיקר עניין התפילה היא בקשת צרכים, פרנסה ומילוי מחסור, וכן הוא בהרבה מקומות.

רמב"ם הלכות תפילה הלכה א':

"מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה).  מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה. ונאמר "ולעובדו בכל לבבכם" (דברים יא,יג), אמרו חכמים איזו היא עבודה שבלב זו תפילה.  ואין מניין התפילות מן התורה, ואין משנה התפילה הזאת מן התורה.  ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה"

שם הלכה ב':

"אלא חיוב מצוה זו כך הוא, שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו. כל אחד כפי כוחו".

עבודה פירושה עבודת הקרבנות. עובדה שבלב היא תפילה. וכן בהרבה מקומות שתפילות הן במקום הקרבנות.

יש להבין כיצד שאלת צרכים שמבקשים פרנסה היא עבודה, כמו עבודת הקרבנות.

תינוי אהבה בין איש לאשה מתחיל מההכרה הנפשית שהם אחד לגמרי. מכח זה נמשכים הגופות להתאחד. עומק רצון ההתאחדות בגוף הוא להתבטל מקיומו הנפרד, למות, להיות אחד לגמרי עם גוף האוהב. לכן נאמר "עזה כמוות אהבה". מכיוון שאי אפשר למות ולהיות אחד לגמרי, הקרוב ביותר האפשרי הוא שהאיש נותן זרעו לאשה והיא מקבלת ממנו. הכוונה בנתינת הזרע היא איחוד גמור של הגופות, יצירה חדשה של אחד. לכן נוצר מזה ולד. שמעתי ממורי שהרמב"ן כתב שסוד הזיווג הוא שמכל זיווג נוצרת נשמה חדשה (לא מצאתי לעת עתה את הרמב"ן הזה בפנים).

הקרבן עניינו שהמקריב רואה בבהמה המוקרבת את עצמו. זה מעשה אהבה במובן של להמית את הקיום הנפרד ולהתאחד.

תפילה היא לבקש שהבורא יתן לנו יש וחיים ונקבל אותם, באותו אופן שבמעשה תינוי אהבה האשה מבקשת ומקבלת את זרע האיש.

קריאת שמע היא ההכרה של האוהבים שהם אחד. התפילה היא מעשה הזיווג הגשמי שנעשה מכח הכרה זו. לכן קריאת שמע היא הכנה לתפילה ועליהן להיות סמוכות זו לזו.

לעיל ד' ב' הביא רש"י דברי הירושלמי:

"מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג, אף הוא הפליג, אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו".

בספרי מוסר על דרך הקבלה מבואר בהרבה מקומות שיש להתפלל על השכינה ולא על צרכי עצמו. ואילו ברמב"ם שהבאנו ובכמה מקומות בחז"ל מבואר שעניין התפילה הוא שאילת צרכי עצמו.

למה שכתבתי מבואר שאין הבדל. נתינת הזרע בזמן תינוי האהבה היא רצון ומילוי צורך שניהם כאחד, ובחיצוניות האיש נותן והאשה מקבלת, אבל בכוונת הלב הפנימית כל אחד מהם חושב על טובת זולתו ואיחוד איתו.

כוונת הספרים היא שבקשת הצרכים תהיה בכוונה כזו של תינוי אהבה והתאחדות עם מי שנותן את הצרכים ולא רק לשם הפרנסה כשלעצמה.

זה העניין של קריאת שמע לפני התפילה. שהיא ייחוד, שמכיר שהבורא והנבראים אחד, כלומר באהבה, ומתוך כוונה זו התפילה נעשית כתינוי אהבה ולא רק לשם הפרנסה כשלעצמה.

"כן אברכך בחיי" זו קריאת שמע. "בשמך אשא כפי" זו תפלה. ואם עושה כן, עליו הכתוב אומר וכו'.

"ואם עושה כן", הכוונה שקריאת שמע ותפילה הן אצלו בהמשך אחד.

וזוכה גם לשפע הגשמי ולפרנסה וגם למילוי פנימי נפשי).

ר' אלעזר בתר דמסיים צלותיה [אחר שמסיים תפילתו] אמר הכי [אמר כך]: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשכן בפורינו [בגורלנו. רש"י] אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותרבה גבולנו בתלמידים, ותצליח סופנו אחרית ותקוה, ותשים חלקנו בגן עדן, ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך, ונשכים ונמצא יחול לבבנו ליראה את שמך, ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה.


רבי יוחנן בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתציץ בבשתנו, ותביט ברעתנו, ותתלבש ברחמיך, ותתכסה בעזך, ותתעטף בחסידותך, ותתאזר בחנינותך, ותבא לפניך מדת טובך וענותנותך.


ר' זירא בתר דמסיים צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שלא נחטא, ולא נבוש, ולא נכלם מאבותינו.


ר' חייא בתר דמצלי אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו, ואל ידווה לבנו ואל יחשכו עינינו.


רב בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו את כל משאלות לבנו לטובה.


רבי בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו מעזי פנים, ומעזות פנים, מאדם רע, ומפגע רע, מיצר רע, מחבר רע, משכן רע, ומשטן המשחית, ומדין קשה, ומבעל דין קשה, בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית.

ואע"ג דקיימי [עומדים] קצוצי [שוטרים] עליה דרבי [שהיו שוטרים עומדין במצות אנטונינוס להכות ולהנקם בכל העומדים עליו. רש"י].

רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום בפמליא של מעלה [בחבורת שרי האומות שכשהשרים של מעלה יש תגר ביניהם תיכף יש קטטה בין האומות כדכתיב ועתה אשוב להלחם עם שר פרס (דניאל י). רש"י], ובפמליא של מטה [בחבורת החכמים. רש"י], ובין התלמידים העוסקים בתורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה, וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.