Archive for the ‘ברכות דף ט"ו עמוד א'’ Category

ברכות – דף ט"ו עמוד א'

25 בנובמבר 2009

ואמר רבי יוחנן, הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה [לנקביו. רש"י], ויטול ידיו, ויניח תפילין, ויקרא קריאת שמע, ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנפנה, ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב: (תהלים כו, ו) "ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'".

א"ל [אמר לו] רבא, לא סבר לה מר כאילו טבל? דכתיב, "ארחץ בנקיון" ולא כתב ארחיץ כפי [דכתיב ארחץ בנקיון – משמע ארחץ כל הגוף, ולא כתיב ארחיץ כפי. לדרשה אתא [בא], לומר שמעלה עליו שכר רחיצת כפיו כאלו טבל כל גופו. רש"י].


אמר ליה רבינא לרבא, חזי [ראה] מר האי צורבא מרבנן [רש"י תענית דף ד' עמ' א':  צורבא מרבנן –  בחור חריף, כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (ז, א). תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא, אלא "ההוא מרבנן" קרי ליה] דאתא ממערבא [שבא מארץ ישראל], ואמר מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית.

א"ל [אמר לו], שפיר קאמר [היטב אמר], מי כתיב [האם כתוב] ארחץ 'במים'? "בנקיון" כתיב, כל מידי דמנקי [כל דבר שמנקה], דהא רב חסדא לייט [קילל. אין הכוונה לקללה ממש אלא להבעת מורת רוח. עיין ביאור עניין זה בעמוד על "מדברי תורה ומדברי חכמים"] אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא [על מי שמחזר אחרי מים בזמן תפילה].

והני מילי [הני=אלה. מילי=דברים] לקריאת שמע [פן יאחר זמנה], אבל לתפלה מהדר [מחזר. לכתחילה, ואם לא מצא מנקה בעפר וכו']. ועד כמה? עד פרסה. והני מילי לקמיה [לפניו. אם הולך בדרך], אבל לאחוריה [לאחוריו] אפילו מיל אינו חוזר.
ומינה
[וממנה], מיל הוא דאינו חוזר, הא פחות ממיל חוזר [פרסה היא ארבעה מילים. מיל הוא אלפיים אמה. אמה היא האורך מהמרפק עד קצה אצבע האמה. בשיעורה המדוייק יש כמה דעות, והוא כחצי מטר בערך. אם יושב בביתו ואין לו מים, מחזר עד פחות ממיל].

מתני' [משנה]: הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. ר' יוסי אומר לא יצא.
קרא ולא דקדק באותיותיה
[לפרשן יפה בשפתיו. רש"י] ר' יוסי אומר יצא. רבי יהודה אומר לא יצא.
הקורא למפרע
[מהסוף להתחלה] לא יצא.
קרא וטעה יחזור למקום שטעה.

גמרא
:  מאי טעמא דר' יוסי [מה הטעם של רבי יוסי]? משום דכתיב [שכתוב] "שמע" – השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך.
ותנא קמא
[התנא הראשון. מי שאמר "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא", מה יעשה עם "שמע"]? סבר "שמע" – בכל לשון שאתה שומע [שיכול לקראה בכל לשון, ולאו דווקא בלשון הקודש. כדלעיל י"ג א'].
ור' יוסי
[האם יחלוק על "בכל לשון שאתה שומע"]? תרתי שמע מינה [שניים לומדים ממנה. הוא דורש "שמע" – בכל לשון שאתה שומע, וממילא גם משמע שצריך לשמוע את הלשון].

תנן התם [שנינו במשנה שם. היא משנה במסכת תרומות פרק א' משנה ב'. "תנן" הכוונה למשנה, "תניא" הכוונה לברייתא]: "חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום [לכתחילה], ואם תרם [בדיעבד] תרומתו תרומה [לתרום פירושו להפריש חלק מהתבואה לכהנים. על ידי מעשה ההפרשה מקבלת התרומה קדושה ומותר לכהנים לאכלה רק בטהרה. מעשה ההפרשה אינו מצריך דיבור, ודי אם גומר בדעתו שהפריש. לפני שמפרישים מברכים על המצווה, ברוך אתה … אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומה]".
מאן תנא
[לפי איזה תנא] חרש המדבר ואינו שומע, דיעבד אין לכתחלה לא?
[הבעיה בחרש היא שלא משמיע לאזניו מה שמוציא מפיו. שגם אם מברך בקול רם, אזניו אינן שומעות.
בלא השמיע לאזנו אנו מכירים שתי דעות: תנא קמא מתיר לכתחילה, ורבי יוסי סובר שאפילו בדיעבד לא יצא. דעה שלכתחילה אסור ובדיעבד יצא לא שמענו. לכן שואלת הגמרא לפי איזה תנא המשנה בתרומה. היה אפשר לומר שבתרומה היא דעה שלישית, אבל לפני שמחדשים דעה שלישית יש לברר היטב אם יש הכרח גמור לכך, או שניתן ליישב את המשנה שם עם אחת הדעות שכאן, ובזה עוסקת הסוגיא כאן]
אמר רב חסדא, ר' יוסי היא, דתנן: "הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא דברי רבי יהודה [יש כאן שינוי בנוסח המשנה שהביאה את ההתחלה בסתם, ללא שם תנא. הראשונים כתבו שלמד מההמשך שגם מי שחולק על רבי יוסי ברישא הוא רבי יהודה], ר' יוסי אומר לא יצא", עד כאן לא קאמר ר' יוסי "לא יצא" אלא גבי קריאת שמע דאורייתא [מהתורה], אבל תרומה משום ברכה הוא [מה שצריך שישמיע לאזנו הוא הברכה על מצוות הפרשת תרומה, שההפרשה עצמה יכולה להעשות בגמירות דעת בלבד], וברכה דרבנן [תקנת חכמים], ולא בברכה תליא מילתא [ולא בברכה תלוי הדבר אם תרומתו תרומה או לא, אלא בהפרשה. והפרשה אינה צריכה דיבור כלל, ודי בגמירות דעת].

וממאי דר' יוסי היא [ומניין שרבי יוסי היא. המשנה בתרומה]? דילמא [שמא] ר' יהודה היא, ואמר גבי קריאת שמע נמי [גם], דיעבד אין [כן. אין=כן, כנראה הוא שיבוש מהמילה "הן"], לכתחלה לא [ייתכן שרבי יהודה שאמר "יצא", התכוון רק שבדיעבד יצא, אבל מודה שלכתחילה אין לעשות כן].
תדע, דקתני "הקורא"
[ומשמע] דיעבד אין [כן], לכתחלה לא [אם היה כתוב "קורא את שמע ואין צריך להשמיע לאזנו", כמו "מזכירין יציאת מצרים בלילות", היה משמע שלכתחילה אין צריך להשמיע. אבל אם כתוב "הקורא", משמע שמדובר באדם שכבר קורא, וחכמים אומרים שיצא. ומשמע רק בדיעבד].

אמרי [אומרים. דוחה את הראיה מלשון "הקורא" שלרבי יהודה לכתחילה צריך להשמיע לאזנו]: האי דקתני "הקורא", להודיעך כחו דר' יוסי, דאמר דיעבד נמי לא [נקט לשון שמשמעה שכבר קרא בדיעבד, כדי ללמדנו שמה שאמר רבי יוסי שלא יצא, הוא אפילו בדיעבד]. דאי [שאם] ר' יהודה, אפילו לכתחלה נמי [גם] יצא.

במאי אוקימתא [העמדת. את המשנה בתרומה]? כר' יוסי? [כעת העלינו שלרבי יהודה גם לכתחילה אין צריך להשמיע לאזנו. והמשנה במסכת תרומה היא כרבי יוסי, שבקריאת שמע לא יצא אף בדיעבד, ובתרומה יצא כי הברכה לא מעכבת המצווה]
ואלא הא דתניא: "לא יברך אדם ברכת המזון בלבו [אין הכוונה להרהור הלב, אלא שאמר בפיו אבל לא השמיע לאזנו. כך פירש רש"י], ואם בירך יצא", מני [קיצור של "מאן היא", של מי היא]? לא ר' יוסי ולא ר' יהודה? דאי [שאם] ר' יהודה, הא [הרי] אמר לכתחלה נמי [גם] יצא, אי [אם] ר' יוסי, דיעבד נמי [גם] לא [שברכת המזון היא מהתורה, ודינה כקריאת שמע].

אלא מאי, ר' יהודה [המשנה בתרומה היא כדעת רבי יהודה], ודיעבד אין [כן], לכתחלה לא [הברייתא לגבי ברכת המזון בהכרח היא כרבי יהודה, ומכריחה אותנו לומר שרבי יהודה סובר שלכתחילה צריך שישמיע לאזנו. ומכח זה מעמיד גם את המשנה בתרומה כרבי יהודה]?
אלא הא דתני ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי
[בנו של רבי שמעון בן פזי. זה אינו רבי יהודה שבמשנה], "חרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחלה", מני [מי היא. כדעת מי]? לא ר' יהודה ולא ר' יוסי, אי [אם] ר' יהודה, הא [הרי] אמר דיעבד אין לכתחלה לא, אי ר' יוסי הא אמר דיעבד נמי לא?

אלא לעולם רבי יהודה [הברייתא של חרש תורם לכתחילה], ואפילו לכתחלה נמי [גם], ולא קשיא הא דידיה [שלו] הא דרביה [של רבו], דתנן [זו לא משנה אלא ברייתא, והיה צריך לומר דתניא]: "רבי יהודה אומר משום ר' אלעזר בן עזריה, הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו, שנאמר "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" [לומד מהתיבה "שמע" שלכתחילה צריך להשמיע]. אמר ליה רבי מאיר, הרי הוא אומר: "אשר אנכי מצוך היום על לבבך" אחר כונת הלב הן הן הדברים [ודי באמירה בלחש בלא שמיעת האוזן. ואף לכתחילה אין צורך להשמיע לאזנו]".

השתא דאתית להכי [כעת שבאת לכך. שהובאה דעת רבי מאיר] אפילו תימא רבי יהודה כרביה סבירא ליה [אפילו תאמר רבי יהודה כרבו סבור. שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו], ולא קשיא הא [זו] רבי מאיר [כלומר הברייתא שחרש תורם לכתחילה], הא [זו] רבי יהודה [המשנה בתרומה, והברייתא של ברכת המזון, שלכתחילה ישמיע לאזנו, אבל בדיעבד לא מעכב]

מודעות פרסומת