Archive for the ‘ברכות דף ח' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ח' עמוד ב'

1 בנובמבר 2009

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי, לעולם ישלים אדם פרשיותיו [של כל שבת ושבת. רש"י] עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו (במדבר לב, ג) "עטרות ודיבון" [שבתרגום כתוב "עטרות ודיבון" כמו בפסוק], שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

(חומר למחשבה:

על פי הפשט הטעם שצריך לקרוא תרגום הוא כדי להבין את המקרא. לפי זה לא מובן למה חייבו לקרוא התרגום של עטרות ודיבון. גם מה ההבדל בין לקרוא עטרות ודיבון פעמיים מקרא ואחד תרגום, או שלוש פעמים מקרא. גם למה נקטו דווקא עטרות ודיבון, היו יכולים לומר ראובן ושמעון וכו'.

אלא שיש טעם לקריאת התרגום לפי הסוד, וצריך לקרוא פעם שלישית של עטרות ודיבון דווקא מספר התרגום ולא מהתורה. ויש עניין מיוחד בעטרות ודיבון. עיין בספר מאור ושמש על מטות שם שכתב בזה).

רב ביבי בר אביי סבר [חשב] לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא [להשלימן לפרשות של כל השנה] במעלי יומא דכפורי [בערב יום כיפור].

תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב: (ויקרא כג, לב) "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב", וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין? אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי [ולכן אין לו לקרוא את הפרשות אלא לעסוק באכילה ושתייה].

סבר לאקדומינהו [להקדימן. רש"י: לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות], אמר ליה [אמר לו] ההוא סבא [אותו סבא], תנינא [שנינו בברייתא]: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר.


כדאמר להו ר' יהושע בן לוי לבניה [כמו שאמר להם רבי יהושע בן לוי לבניו]: אשלימו [השלימו] פרשיותייכו [פרשיותיכם] עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום,

והזהרו בורידין כרבי יהודה, דתנן רבי יהודה אומר עד שישחוט את הורידין [כדי שיצא כל הדם. ולא אמר כן אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד. רש"י],

והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו [שחלה או שנטרד בדוחק מזונות הזהרו בו לכבדו. רש"י], דאמרינן [שאנו אומרים] לוחות ושברי לוחות מונחות בארון.

אמר להו רבא לבניה [אמר להם רבא לבניו]: "כשאתם חותכין בשר אל תחתכו על גב היד".

[הגמרא מפרשת דברי רבא:] איכא דאמרי [יש שאומרים] משום סכנה [שלא יקוץ ידו. רש"י], ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] משום קלקול סעודה [אף בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את המאכל וימאיס את המסובין. רש"י].

[המשך דברי רבא לבניו:] "ואל תשבו על מטת ארמית, ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין".

[הגמרא מפרשת דברי רבא:] ואל תשבו על מטת ארמית, איכא דאמרי [יש שאומרים] לא תגנו [לא תשנו. גני=ישן] בלא קריאת שמע [שאז מיטתכם תדמה למיטת נכרי].

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] דלא תנסבו גיורתא [שלא תישאו גיורת],

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] ארמית ממש [אשה ארמית], ומשום מעשה דרב פפא. דרב פפא אזל [הלך] לגבי ארמית. הוציאה לו מטה אמרה לו שב. אמר לה איני יושב עד שתגביהי את המטה. הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת. מכאן אמרו חכמים אסור לישב על מטת ארמית.

"ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין" מסייע ליה [לו] לרבי יהושע בן לוי, דאמר [שאמר] ר' יהושע בן לוי אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין [שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח. רש"י. אחורי בית הכנסת הכוונה בצידו המזרחי. פתחי בית הכנסת היו במזרח כמו בבית המקדש, והציבור היו מתפללים כשפניהם למערב, כי ירושלים היא בכיוון מערב לבבל. מכיוון שפני הציבור למערב, אחורי בית הכנסת הוא צידו המזרחי, היכן שהפתח. ואם עובר ליד הפתח ולא נכנס, נראה כמבריח עצמו].

אמר אביי ולא אמרן [ולא אמרנו] אלא דליכא פתחא אחרינא [אלא שאין פתח אחר], אבל איכא פתחא אחרינא [אבל יש פתח אחר] לית לן בה [אין לנו בה. כלומר מותר].

ולא אמרן [ולא אמרנו] אלא דליכא בי כנישתא אחרינא [אלא שאין בית כנסת אחר], אבל איכא בי כנישתא אחרינא [אבל יש בית כנסת אחר], לית לן בה [אין לנו בה. כלומר מותר].

ולא אמרן אלא דלא דרי טונא [אלא שלא נושא משא], ולא רהיט [ולא רץ], ולא מנח תפילין [ולא מניח תפילין]. אבל איכא חד מהנך [יש אחד מאלה] לית לן בה [אין לנו בה. כלומר מותר].


תניא [נאמר בברייתא]: אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים [בני מדי], כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי השולחן, כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד, וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה.

אמר רב אדא בר אהבה מאי קראה [מה פסוקו] (בראשית לא, ד) "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו".


תניא: אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים, הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכסא, וצנועין בדבר אחר.

(ישעיהו יג, ג) "אני צויתי למקודשי" תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם.

"רבן גמליאל אומר וכו'" [זהו קטע מהמשנה שהובאה בתחילת הפרק, ובאה הגמרא לפרשה. ליתר נוחות אעתיק אותה כאן שוב:

"מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: עד חצות. רבן גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר, חייבין אתם לקרות.ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. הקטר חלבים ואיברים, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר. וכל הנאכלים ליום אחד, מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות, כדי להרחיק אדם מן העבירה].

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל.


תניא [נאמר בברייתא]: רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה [לפני עלות השחר הוא לילה בלי ספק, ובוודאי יוצא בשל לילה. היום מתחיל בוודאות רק לאחר הנץ החמה. הזמן שמעלות השחר, שהוא האור החלבי הראשון, עד הנץ החמה, כלומר הזריחה, הוא זמן שיש להסתפק בו. הברייתא הזו לפי פשוטה מחשיבה זמן זה ליום, לכן יוצא בו ידי חובת קריאת שמע של יום, רק קשה שאם כך זה לא נקרא שתי פעמים בלילה, כי הפעם השניה היא כבר ביום, וכמו ששואלת הגמרא לקמן בסמוך].


הא גופא קשיא [זו עצמה קשה. כלומר הברייתא סותרת את עצמה ולא צריך מקור אחר כדי להקשות עליה], אמרת "פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים בלילה", אלמא [כלומר] לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא [לילה] הוא, והדר תני [וחוזר ושונה] "יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה" אלמא יממא הוא [כלומר יום הוא]?


לא, לעולם ליליא הוא [באמת לילה הוא. הזמן שבין עלות השחר לבין הנץ החמה], והא דקרי ליה יום [וזה שקורא לו יום. ולכן גם פוסק שיוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של היום] דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא [שיש אנשים שקמים באותה שעה.

ולכן יוצאים בו ידי חובת קריאת שמע, שלא כתוב "ביום" אלא כתוב "ובקומך". כלומר לגבי כל ההלכות התלויות בשאלה אם זה יום או לילה, הזמן הזה נחשב לילה. ורק לגבי הלכות קריאת שמע הוא נחשב יום, כיוון שהוא זמן שאנשים קמים בו, וכתוב ובקומך, ולא כתוב יום או בוקר].


אמר רב אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחי [כלומר שאם קורא קריאת שמע אחרי עלות השחר יוצא ידי חובת קריאת שמע של היום, למרות שלגבי כל הדינים התלויים ביום עדיין נחשב לילה עד שתנץ החמה].


איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא [יש ששונים לזו של רב אחא בר חנינא על זו. כלומר על הברייתא המובאת לקמן הוא אמר שהלכה שרבי שמעון בר יוחי, ולא על הברייתא שהובאה לעיל],

דתניא רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא, פעמים שאדם קורא קרית שמע שתי פעמים ביום אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה.

הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], אמרת "פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים ביום", אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא [כלומר קודם הנץ החמה יום הוא. כלומר הזמן שבין עלות השחר לבין הנץ החמה], והדר תני [וחוזר ושונה] "יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה", אלמא ליליא הוא [כלומר לילה הוא]?

לא, לעולם יממא הוא [באמת יום הוא], והאי דקרו ליה ליליא [וזה שקוראים לו לילה], דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא [שיש אנשים שישנים באותה שעה].

[ברייתא זו חולקת על הברייתא הדומה שהובאה לפניה. לדעת ברייתא זו הזמן שבין עלות השחר לבין הנץ החמה נחשב יום לגבי כל ההלכות שתלויות אם הוא יום או לילה. רק לגבי קריאת שמע הוא נחשב לילה, כיוון שלגבי קריאת שמע לא תלתה התורה את הזמן ביום ולילה אלא ב"בשכבך ובקומך" ויש אנשים שעדיין ישנים בזמן זה, הוא נקרא "בשכבך"].

(חומר למחשבה:

בברייתא הקודמת נאמר שבזמן שבין עלות השחר להנץ החמה יש אנשים שקמים ולכן הוא נקרא "ובקומך" ויוצאים בו ידי חובת קריאת שמע של הבוקר.

הברייתא שלנו סוברת שלגבי קריאת שמע זמן זה נחשב לילה כיוון שיש שישנים בו הוא נחשב "ובשכבך".

יש כלל פרשני שמחלוקות בגמרא אינן מחלוקות במציאות אלא בדין. כלומר אי אפשר לומר ששתי הברייתות חולקות מה היא המציאות, האם רוב האנשים, או האנשים "הרגילים", בזמן זה ישנים או קמים. כי אם היא שאלה על המציאות אפשר לבדוק ולראות, ואין טעם לקבוע את המחלוקת לנצח כחלק מהתורה שבעל פה.

אלא וודאי שתי הברייתות מסכימות על המציאות, שחלק מהאנשים בזמן זה קמים, וחלק ישנים.

בתוספות יש דעה שאפשר באותו זמן של בין עלות השחר לבין הנץ החמה לקיים גם קריאת שמע של יום וגם של לילה, כיוון שזמן זה הוא גם "בשכבך" וגם "ובקומך" בעת ובעונה אחת.

לפי זה צריך לומר שמה שנאמר במשנה "רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר", ונאמר שהלכה כמותו, זה רק לכתחילה, שלא להכנס לספק, ראוי לקרוא את של לילה עד עלות השחר. אבל אם קרא אחרי עלות השחר, גם יצא ידי חובת קריאת שמע של לילה עד הנץ החמה.

לפי הדעה השנייה בתוספות, שתי הברייתות חולקות, והזמן שבין עלות השחר לבין הנץ החמה, הוא או "בשכבך" או "ובקומך", ואי אפשר שיהיה גם זה וגם זה בעת ובעונה אחת. והמחלוקת היא איך אדם "רגיל" תופש זמן זה, שבמציאות חלק מהאנשים ישנים בו וחלק קמים. לברייתא אחת אדם "רגיל", תופש אותו כזמן שינה, ולברייתא השנייה אדם רגיל תופש אותו כזמן קימה.

"אדם רגיל" שעל פי תפישתו מוכרעים כל דיני וגדרי התורה שבעל פה הוא אדם שטבעו ישר כמו של אדם הראשון, שעליו נאמר בקהלת "אשר עשה האלוהים את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים". אי אפשר לבדוק או לעשות משאל או סקר. זה תלוי בשיקול הדעת של חכמים, ולכן ייתכנו בזה מחלוקות).

אמר רבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא.

מודעות פרסומת