Archive for the ‘ברכות דף ו' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ו' עמוד ב'

27 באוקטובר 2009

אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו [מה טיבו של פלוני למה לא בא. רש"י] שנאמר: "מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו" [מִי בָכֶם יְרֵא יְהוָה שמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נגַהּ לוֹ יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה וְיִשָּׁעֵן בֵּאלהָיו. ישעיהו נ' י'].
אם לדבר מצוה הלך, נוגה לו. ואם לדבר הרשות הלך, אין נוגה לו. "יבטח בשם ה'" מאי טעמא
[מה הטעם. שמובא כאן]? משום דהוה ליה לבטוח בשם ה' ולא בטח.

אמר ר' יוחנן: בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס, שנאמר: "מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה".

א"ר חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו.

ואברהם אבינו מנא לן [מאין לנו] דקבע [שקבע] מקום, דכתיב: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: "ויעמוד פינחס ויפלל".

אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה.
אמר אביי: לא אמרן אלא למיפק
[לצאת] אבל למיעל [להכנס] מצוה למרהט [לרוץ] שנאמר? "נרדפה לדעת את ה'".
אמר רבי זירא: מריש
[מתחילה] כי הוה חזינא להו לרבנן [כשהייתי רואה את רבנן] דקא רהטי לפרקא [שרצים לדרשה] בשבתא, אמינא [אמרתי] קא מחליין רבנן שבתא [מחללין רבנן את השבת. שאין פוסעים פסיעה גסה בשבת]. כיון דשמענא [ששמעתי] להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וגו'" אנא נמי רהיטנא [אני גם רצתי].

אמר ר' זירא אגרא דפרקא רהטא [שכר הדרשה הריצה. עיקר קבול שכר הבריות הרצים לשמוע דרשה מפי חכם היא שכר המרוצה שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן שיקבלו שכר למוד. רש"י].
אמר אביי אגרא דכלה דוחקא
[שכר הדרשה הדוחק. כלה היא שבת שלפני הרגל שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל. רש"י].
אמר רבא אגרא דשמעתא סברא
[שכר הסוגיא סברא. שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר. רש"י].
אמר רב פפא אגרא דבי טמיא שתיקותא
[שכר בית האבל שתיקה. "טמיא" פירושו המילולי "עצמות", אבל "בי טמיא", פירושו בית האבל. יש גורסים בי טעמא].
אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא
[שכר התענית צדקה. שנותנין צדקה לערב לפרנסת העניים שהתענו היום. רש"י].
אמר רב ששת אגרא דהספדא דלויי
[שכר הספד הרמת קול. להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש שיבכו השומעים. רש"י].
אמר רב אשי אגרא דבי הלולי מילי
[שכר בית חתנים דברים. לשמח החתן בדברים. רש"י].

אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: "סביב רשעים יתהלכון".
אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא
[לא אמרנו אלא שלא מחזיר פניו לבית הכנסת], אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה [אבל מחזיר פניו לבית הכנסת אין לנו בה. כלומר אינו נקרא רשע. בבבל המתפללים היו פונים למערב. אם אדם היה עומד מחוץ לבית הכנסת ממזרח לו, כשגבו כלפי בית הכנסת ופניו למזרח, הפוך מהציבור, היה נראה ככופר במי שהציבור מתפללים אליו. אבל אם פניו למערב, כלפי בית הכנסת, וכמו שאר המתפללים, נראה שמתפלל איתם].

ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא [אותו אדם שהתפלל מאחורי בית הכנסת. מצלי=מתפלל] ולא מהדר אפיה לבי כנישתא [ולא מחזיר פניו לבית הכנסת]. חלף אליהו. חזייה [חלף אליהו הנביא וראהו]. אידמי ליה כטייעא [נדמה לו כסוחר ערבי]. אמר לו [אליהו לסוחר] כדו בר [דו בר=שתי רשויות] קיימת קמי מרך [אתה עומד לפני אדונך]. שלף ספסרא וקטליה [שלף סכין והרגו].

א"ל [אמר לו] ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי, ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק, מאי "כרום זלות לבני אדם" [סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. – תהילים י"ב ט']?
אמר ליה אלו דברים שעומדים ברומו של עולם
[כגון תפילה שעולה למעלה. רש"י] ובני אדם מזלזלין בהן.

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו [רבי יוחנן ורבי אלעזר אמרו שניהם. תרוייהו=שניהם. הכוונה פירוש נוסף לפסוק]: כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום, שנאמר: "כרום זלות לבני אדם". מאי כרום? כי אתא [כשבא. כלומר כשבא מארץ ישראל לבבל] רב דימי אמר עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונין.
ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו
[שאמרו שניהם] כאילו נדון בשני דינים אש ומים [מי שנצרך לבריות] שנאמר: "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים".

ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. שנאמר: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו'" [וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבתָ אֶת לִבָּם אֲחרַנִּית. – מלכים א פרק י"ח, פסוקים ל"ו-ל"ז].
"ענני ה' ענני", ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם.

ר' יוחנן אמר אף בתפלת ערבית, שנאמר: "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב".

רב נחמן בר יצחק אמר אף תפלת שחרית, שנאמר: "ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה"

וא"ר חלבו אמר רב הונא, כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, שנאמר: "קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות" [קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת כִּי טוֹב יְהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית יְהוָה כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת הָאָרֶץ כְּבָרִאשֹׁנָה אָמַר יְהוָה. – ירמיהו ל"ג ל"א. לקמן דורש את המשך הפסוק].

ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר וגו' ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול".
איני
[האמנם], והא כתיב [והרי כתוב בהמשך הענין] "וכל העם רואים את הקולת" [ואם כן יש יותר מחמשה קולות]?
אותן קולות דקודם מתן תורה הוו
[חמשת הקולות שמנה רבי יהושע בן לוי, נאמרו בשמות י"ט לפני עשרת הדברות. "וכל העם רואים את הקולת" נאמר אחרי עשרת הדברות , בשמות כ' י"ד. הגמרא מתרצת שמה שנאמר "כל העם רואים וכו'", מתייחס לאותם קולות שלפני מתן תורה שנאמרו כבר בפסוקים שהביא רבי יהושע בן לוי, כך שבאמת אין יותר מחמשה קולות].

(חומר למחשבה:
כשאדם נמצא בעולם ומתייחס אליו, החוויה היא התייחסות לקדימה, אחורה, ימינה, שמאלה. ויש גם את הלב, האני, האמצע, שזה הדבר החמישי. כשאדם רוצה לבטא עצמו בקול באופן המקסימלי, הוא פונה לכל הצדדים, ויש עוד קול, שהוא ביטוי מה שבפנים, לא ביחס לשום צד חיצוני. הביטוי של שמחת החתן הוא כזה, ולכן הוא נקרא חמישה קולות, וגם הקב"ה כשנתן את התורה היה כמו חתן לעניין זה ונתן את התורה בחמישה קולות

ועיין דברי המהר"ל בזה בתפארת ישראל פרק ל').

רבי אבהו אמר כאילו הקריב תודה [מי ששימח חתן וכלה], שנאמר [המשך הפסוק של חמשה קולות שהובא לעיל מירמיהו]: "מביאים תודה בית ה'".

רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר [גם זה בפסוק שם]: "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'"

וא"ר חלבו אמר רב הונא כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר: "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו'" [סוֹף דָּבָר הַכל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלהִים יְרָא וְאֶת מִצְותָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. – קהלת י"ב י"ג].

מאי "כי זה כל האדם"? אמר רבי אלעזר, אמר הקב"ה כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה.
רבי אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו.
ר' שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה
[להיות בצוותא עם יראת שמים].

וא"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום, שנאמר: "בקש שלום ורדפהו". ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנאמר: "ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם" [והלא אף גזלת העשיר גזלה היא אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו אלא שלא להשיב על שלומו .רש"י].

מודעות פרסומת