Archive for the ‘ברכות דף ו' עמוד א'’ Category

ברכות – דף ו' עמוד א'

26 באוקטובר 2009

תניא [מביא ברייתא]: אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות [כל השדים העומדים לפניו. רש"י] אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין.
אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא
[הם רבים מאיתנו ועומדים עלינו כמו תלולית העפר מעל הערוגה. נפישי=רבים. אוגיא=ערוגה. חפירה שעושים סביב הגפן שייקוו בה המים. כסלא היא תלולית העפר שסביב אותה חפירה].
אמר רב הונא: כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה
[כל אחד ואחד מאיתנו אלף בשמאלו ורבבה מימינו].
אמר רבא: האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי
[הדוחק הזה שיש בכלה מהם הוא. כלה פירושו דרשה בציבור. פעמים שבני אדם יושבים רווחים ביום השבת שבאין לשמוע דרשה ודומה להם כיושבים דחוקים. רש"י]. הני ברכי דשלהי מנייהו הני [ברכיים אלה שעייפות מהם הוא]. מאני דרבנן דבלו [בגדים של תלמידי חכמים שבלים. מאני=בגדים. בגדי התלמידים שבלים מהר והם אינם בני מלאכה שיבלו בגדיהם. רש"י] מחופיא דידהו [חופיא הוא לשון חיכוך, כמו חפיפה. באין המזיקים ויושבין אצלם ומתחככים בהם. רש"י]. הני כרעי דמנקפן מנייהו האי [רגלים אלה שנוקפות מהם הוא]. [נראה שכאן מסתיימים דברי רבא ומתחיל לשון הגמרא].
מאן דבעי למידע להו
[מי שרוצה לדעת עליהם] לייתי קיטמא נהילא [יביא אפר דק. קיטמא=אפר. נהילא פירושו שרוקד בנפה], ונהדר אפורייה [ויפזר על מיטתו] ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא [ובבוקר יראה כמו כרעי תרנגולת].
האי מאן דבעי למחזינהו
[מי שרוצה לראותם], ליתי שלייתא דשונרתא [יביא שלייה של חתולה] אוכמתא בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא [שחורה בת שחורה בכורה בת בכורה], ולקליה בנורא [וישרפנה באש] ולשחקיה [וישחקנה] ולימלי עיניה מניה [וימלא עיניו ממנה. ישים ממנה מעט בעיניו. כל לשון נתינה בעין קורהו בלשון גמרא לשון מלוי לפי שבדבר מועט הוא מלא. רש"י] וחזי להו [ויראה אותם]. ולשדייה בגובתא דפרזלא [וישימהו בקנה חלול של ברזל] ולחתמי' בגושפנקא דפרזלא [ויחתום בגושפנקא של ברזל] דילמא גנבי מניה [שמא יגנבו ממנו] ולחתום פומיה [ויחתום פיו] כי היכי דלא ליתזק [כך שלא ינזק].
רב ביבי בר אביי עבד הכי
[עשה כך] חזא ואתזק [ראה וניזוק]. בעו רבנן רחמי עליה [ביקשו חכמים רחמים עליו] ואתסי [ונרפא. אסיא=רופא. אסותא=רפואה. אסוון=תרופות].

(חומר למחשבה:
בנושא השדים, דעת הרמב"ם מוכחת מכמה מקומות בכתביו שאין שדים. הוא כורך את האמונה בשדים עם האמונה באסטרולוגיה, תחזיות עתיד שונות, קמעות ולחשים וכיו"ב. לדעתו כל אלה דברי הבל ותעתועי דמיון.
עין באגרתו המפורסמת לחכמי מארשילייא (קישור לאיגרת כאן)

בעולם הצורות העליונות, עולם האידאות בפי היוונים, הצורות כפי שמושגות למי שצופה בהן בדרגותיהן לפני שנתלבשו בחומר העולם הזה, שנקראו בשמות שונים בדברי חז"ל לפי בחינותיהם ועניינם, כגון עולמות עליונים, מעשה מרכבה, היכלות, גלגלים, רקיעים, מזלות, מלאכים, שמות, אותיות, ועוד הרבה, בוודאי יש גם שדים וגם מה שנקרא איצטגנינות או אסטרולוגיה, דהיינו קשר בין מזלות בכוכבים לבין דרכי ירידת השפע מהעולם העליון אל העולם הזה.

הרמב"ם בלי ספק מסכים עם זה. דעתו רק שאלה עניינים רוחניים צרופים השמורים רק ליודעי ח"ן וצופים במרכבה, ולהמון העם הפשוט אין כל שיג ושיח בהם וכל תפישה בהם. כל מה שבפי האנשים הפשוטים בנושאים אלה אינו אלא תעתועי הבל.

לשון הרמב"ם באיגרת הנ"ל: "ודעתנו עלה מעיקרא היא, שכל דברי החוזים בכוכבים שקר הם אצל כל בעלי מדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מחכמי האמת רבותינו ע"ה בתלמוד ובמשנה ובמדרשות, שדבריהם מראים שבעת תולדות של אדם גרמו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם, שאין דרך שנניח הלכה למעשה ונהדר אפירכי ואשינויי. וכן אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת שכבר נתאמתו הראיות בהן, וינער כפיו מהן ויתלה בדברי יחיד מן החכמים ע"ה, שאפשר שנתעלם ממנו דבר באותה שעה, או שיש באותם הדברים רמז, או אמרם לפי שעה ומעשה שהיה.
הלא תראו שהרי כמה פסוקים מן התורה אינן כפשוטן. ולפי שנודע בראיות של דעת שאי אפשר שיהיה הדבר כפשוטו, תרגמו המתרגם עניין שהדעת סובלת אותו. ולעולם אל ישליך אדם דעתו אחריו כי העיניים הם לפנים לא לאחור. וכבר הגדתי לכם את לבי בדברי".

הרי שכותב שייתכן לפרש הדברים דרך רמז. רמז בלשון חז"ל הכוונה לרמזים כלפי עולם הצורות העליונות.

וכן בספרי קבלה פירשו כל מה שנאמר בסוגייה שלנו, על המזיקין ושליית החתול וכו' כמשלים על סדר הצורות ועניינן בעולמות עליונים.
יש גם טעם עמוק למה משלו עניינים רמים אלה דווקא באמונות הנפסדות והדמיוניות של המון העם בתקופת הגמרא בנוגע לשדים, ואין כאן המקום.

יש מגדולי המפרשים שחלקו על הרמב"ם וסברו שאין להוציא דברי הגמרא מפשוטם. מחשובי בעלי דעה הוא הרמב"ן, להלן דבריו בנושא זה:

רמב"ן על התורה, ויקרא י"ז פסוק ז':
לשעירם – לשדים. וכן הוא אומר (ישעיה יג כא) ושעירים ירקדו שם, לשון רש"י מתורת כהנים (פרק ט ח). ואמר ר"א שנקראו השדים כן בעבור שישתער הגוף הרואה אותם. והקרוב, בעבור שיראו אותם המשוגעים כדמות שעירים. ומלת "עוד" תורה שכן היו ישראל עושים במצרים:
אשר הם זונים – כי כל מבקש אותם ומאמין בהם הוא זונה מתחת אלהיו, שיחשוב כי יש מי שמטיב או ירע חוץ מהשם הנכבד והנורא. וכבר רמז רבי אברהם במלת "עוד" האמת כאשר כתבתי למעלה (לעיל טז ח), וכן שם השעירים יתברר לך משם. ויקראו "שדים" בעבור שמשכנם במקום שדוד כגון המדבר, ועיקר מציאותם בקצוות כגון פאת צפון החרב מפני הקור:
ודע כי כאשר הבריאה מתחילה במעשה בראשית בגוף האדם ובכל בעלי הנפש והצמחים והמתכות מארבע יסודות, ונתחברו ארבעתם בכח אלהי, להיות מהן גוף גס מורגש לכל חמשת ההרגשות לעביו ולגסותו, כך היתה יצירה משני יסודות מן האש והאויר והיה מהם גוף אינו נרגש ולא מושג לאחת מן ההרגשות, כאשר נפש הבהמה איננה מושגת להרגשות לדקותה, והגוף הזה הוא רוחני יטוס לדקותו וקלותו באש ובאויר. וכאשר ההרכבה בכל דבר סיבת ההויה וההפסד במורכב מארבע יסודות, כך היא במורכבים האלו משני היסודות, כי בהתחברותם יהיה בעל הגוף חי ובהתפרדם יהיה כמת:
ולכך אמרו רבותינו (חגיגה טז א) ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסים כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד לבא כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך, אלא אימא שומעין מה שעתיד להיות. שלשה כבני אדם, אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם. וסיבת המיתה פירוד החבור, היא הסיבה בכל המורכבים. וסיבת הטיסה, בקלות יסודותם, כאשר נראה גם בעוף כי מפני שגברו עליו האש והאויר והיסודות האחרים בו מעטים הוא טס ופורח, וכל שכן אלו שאין בהם מן היסודות הכבדים כלום שטיסתן גדולה, יעופו ולא ייגעו. וענין האכילה ללחוך מן המים והאש הריחות והליחות, כענין האש שתלחוך המים אשר בתעלה. והוא ענין ההקטרות שיעשו בעלי נגרומנסיא"ה לשדים, וסיבתה היובש אשר תיבש האש אשר באויר בגופן, וצריך להחזירה, כאשר היא האכילה באדם לצורך מה שהוא ניתך ממנו:
וענין מה שאמרו, שומעין מה שעתיד להיות, כי בטיסתן באויר השמים יקבלו העתידות משרי המזלות השוכנים באויר, והם נגידי התלי. ומשם יגידו גם בעלי הכנפים העתידות, כאשר הוא מנוסה בנחשים וכאשר אפרש במקומו (דברים יח ט) בע"ה:
ואלו ואלו אינם יודעים במה שעתיד להיות לימים רבים ולעתים רחוקות, רק יודיעו בעתיד להיות בקרוב, כי ידעו בנסיונותם שיקבלו מן השדים בנגזר לבא. ולכך תרגם אונקלוס, יזבחו לשדים לא אלוה (דברים לב יז), דבחו לשדין דלית בהון צרוך, יאמר שאין בהם שום צורך כי לא ימנעו הנזק העתיד ולא יעשו שום תועלת וגם לא יודיעו ברחוק שישתמר ממנו האדם בדעתו. והוא לשון הכתוב גם כן "לא אלוה", כאילו אמר "לא כח וממשלה", כי אלהים לשון אילות וכח, אל הם, יאמר שאין בשדים אילות ושום כח, ולכך אין צורך בהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם).

תניא: אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. שנאמר: "לשמוע אל הרנה ואל התפלה" במקום רנה שם תהא תפלה.

אמר רבין בר רב אדא אמר ר' יצחק, מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל".
ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם, שנאמר: "אלהים נצב בעדת אל".
ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם, שנאמר: "בקרב אלהים ישפוט"
[אלהים בפסוק פירושו דיינים. בכמה מקומות נקראים הדיינים אלהים].
ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְהוָה אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ."
מאי "ולחושבי שמו"? אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה
[עיין בזה מהר"ל בתפארת ישראל פרק ג', דברים מאוד יסודיים וחשובים. לדבריו לחץ כאן].
ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".
וכי מאחר דאפילו חד תרי מבעיא
[וכי מאחר שאפילו אחד, שניים נצרך? אם אחד שעוסק בתורה שכינה עמו, למה הוצרך לומר על שניים]?
תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות
[שניים נכתבים דבריהם בספר הזכרונות, אחד לא נכתבים דבריו בספר בספר הזכרונות].

וכי מאחר דאפילו תרי תלתא מבעיא [וכי מאחר שאפילו שניים, שלושה נצרך? אם בשניים שכינה עמהם כל שכן בשלושה ומדוע הוצרך לומר על שלושה]?
מהו דתימא
[מהו שתאמר] דינא שלמא בעלמא הוא ולא אתיא שכינה [דין הוא שלום בלבד ולא באה שכינה. בעלמא משמעותו סתם] קא משמע לן דדינא נמי היינו תורה [משמיענו שדין גם הוא כמו תורה. הוצרך לומר שבשלושה דיינים שכינה עמהם, כי הייתי חושב שלדון דין זה רק השכנת שלום, וחידש שלדון דין נחשב כעסק בתורה].

וכי מאחר דאפי' תלתא עשרה מבעיא [וכי מאחר ואפילו שלושה, עשרה נצרך]? עשרה קדמה שכינה ואתיא [השכינה מקדימה ומחכה קודם שיהיו כל העשרה]  תלתא עד דיתבי [שלושה עד שיושבים. ורק אז השכינה באה. ועיין מה שכתבתי בעניין זה לקמן מ"ה ב'].

א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק: מנין שהקב"ה מניח תפילין? שנאמר, "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו", "בימינו" זו תורה, שנאמר" "מימינו אש דת למו", "ובזרוע עוזו אלו תפילין", שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן", ומנין שהתפילין עוז הם לישראל, דכתיב [שכתוב]: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ותניא ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.

אמר לו רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין, הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו [תפילין אלה של אדון העולם מה כתוב בהם]?
אמר לו, "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל [והאם משתבח הקדוש ברוך הוא בשבחן של ישראל]? אין [כן]. דכתיב [שכתוב. דברים כ"ו פס' י"ז י"ח]: "אֶת-יְהוָה הֶאֱמַרְתָּ, הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמר חֻקָּיו וּמִצְו‍תָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמעַ בְּקלוֹ: וַיהוָה הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמר כָּל-מִצְו‍תָיו"
אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.
אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם שנאמר: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר: "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: תינח בחד ביתא בשאר בתי מאי [יישבנו בית אחד, בשאר בתים מה. יש ארבעה בתים בתפילין ובכל אחד פרשה אחרת. "ומי כעמך ישראל" ממלא בית אחד, וכעת שואל מה יש בשאר שלושת הבתים ]?
אמר לו: "כי מי גוי גדול", "ומי גוי גדול"
[כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ אֱלהִים קְרבִים אֵלָיו כַּיהוָה אֱלהֵינוּ בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו : וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכל הַתּוֹרָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. – דברים ד' פס' ז' ח' ], "אשריך ישראל" [אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ איְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרךְ. – דברים ל"ג כ"ט ], "או הנסה אלהים" [אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסּת בְּאתת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדלִים:  כְּכל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. – דברים ד' פס' ל"ד], "ולתתך עליון" [וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיתְךָ עַם-קָדֹשׁ לַיהוָה אֱלהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. – דברים כ"ו י"ט].
אי הכי נפישי להו טובי בתי
[אם כך רבים לו הבתים מאוד. נפישי=רבים. טובא=מאוד. יש הרבה יותר מארבעה פסוקים]?
אלא "כי מי גוי גדול" "ומי גוי גדול" דדמיין להדדי
[שדומים זה לזה] בחד ביתא [בבית אחד]. "אשריך ישראל" "ומי כעמך ישראל" בחד ביתא [בבית אחד]. "או הנסה אלהים" בחד ביתא [בבית אחד].
ולתתך עליון בחד ביתא
[בבית אחד].
וכולהו כתיבי באדרעיה
[וכולם כתובים בזרועו. בתפילין של ראש יש ארבעה בתים, ובכל אחד פרשה. בתפילין של יד יש בית אחד ובו כתובות ביחד כל ארבעת הפרשות שכתובות בתפילין של ראש].

(בספר גבורות ה' מהמהר"ל פרק מ"ד ביאר בארוכה עניין זה שהקב"ה מניח תפילין בדברים עמוקים ונפלאים. לדבריו לחץ כאן.).



מודעות פרסומת