Archive for the ‘ברכות דף ה' עמוד א'’ Category

ברכות – דף ה' עמוד א'

24 באוקטובר 2009

א"ר [אמר רבי] לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר "רגזו ואל תחטאו". אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר "אמרו בלבבכם". אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר "על משכבכם". אם נצחו מוטב, ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר "ודומו סלה" [זו דרשה על הפסוק שהובא לעיל: "רגזו ואל תחטאו אמרו בלככבם על משכבכם ודמו סלה" תהילים ד' ה'].

וא"ר לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש [מסדר כאן עוד מאמר שנמסר מרבי שמעון בן לקיש דרך רב לוי בר חמא]: מאי דכתיב [מהו שכתוב]: "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם"?
"לוחות" אלו עשרת הדברות. "תורה" זה מקרא. "והמצוה" זו משנה. "אשר כתבתי" אלו נביאים וכתובים. "להורותם" זה גמרא. מלמד שכולם נתנו למשה מסיני.

א"ר [אמר רבי] יצחק: כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו [להרוג את המזיקין. רש"י] שנאמר: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". מאי משמע [שמדובר בקריאת שמע]? אמר מר זוטרא, ואיתימא רב אשי [ואם תאמר רב אשי. יש ספק האם דבר זה שנמסר לנו מקורו במר זוטרא או ברב אשי]: מרישא דענינא [מראש העניין] דכתיב [שכתוב]: "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם" וכתיב בתריה [וכתוב אחר כך] "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" [רננת צדיקים שזמנה מיוחד דווקא לזמן ששוכבים היא קריאת שמע, וכלפי זה מתייחס ההמשך "רוממות אל וכו'"].

(חומר למחשבה:
בספר פרי צדיק ספר במדבר פרשת בלק אות ג' פירש מאמר זה בעמקות. תמצית דבריו היא שהמזיקין הם בריות הנוצרות מכח ההעדר. ההעדר יכול לבוא לאדם משתי סיבות. האחת נקראת קליפת ישמעאל שהיא מבחינת החסד, והשניה נקראת קליפת עשיו שהיא ממידת הדין.
לדוגמה אם אדם כדי שיהיה לו קיום מלא רוצה לשאת אשה. כח ההעדר יכול לתקפו אם מצד שיפריז ברצונו ויימשך לזנות עם נשים רבות, שזה נקרא קליפת ישמעאל שמפריז ביציאה מהכח אל הפועל לעשותה יותר מהמידה הנכונה, שלא בנאמנות מדוייקת לצורה הטהורה, בפראות ותאווה, ועל ידי זה מפסיד את קיומו.
או שיחשוש מלשאת אשה כלל. זהו קליפת עשיו שלא נותנו לצאת אל הפועל כלל. וגם כך מפסיד את קיומו.

ואי אפשר שתהיה בחרב פה אחד לשניהם, כי כלפי קליפת ישמעאל צריך לצמצם ולהקטין את היציאה אל הפועל, וכלפי קליפת עשיו צריך להגביר את היציאה אל הפועל. והם פעולות סותרות. לכן נצרך לחרב בעלת שתי פיות נפרדים.

תורת חיים שבועות ט"ו ב':
"לפי שהאוחז בידו חרב של שתי פיות יכול להכות בה משני צדדין לימינו ולשמאלו, וכיון שמזיקין עומדין מימינו ומשמאלו של אדם, כמו שכתוב יפול מצדך אלף ורבה מימינך. ועל ידי קריאת שמע הם בורחין ממנו. לכך קאמר שהקורא קריאת שמע על מטתו הוה ליה כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו שמבריחן משני צדדיו".
ימין זו קליפת ישמעאל, ושמאל זו קליפת עשיו.).

ואמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה). ואין עוף אלא תורה שנאמר "התעיף עיניך בו ואיננו"
[אם תמצמץ וסגרת עיניך בתורה היא משתכחת ממך], ואין "רשף" אלא מזיקין, שנאמר: "מזי רעב ולחומי רשף וקטב מרירי" [העוף שהוא התורה, מגביה ומסלק את בני רשף].

אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו, שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף", ואין עוף אלא תורה, שנאמר: "התעיף עיניך בו ואיננו", ואין רשף אלא יסורין, שנאמר "מזי רעב ולחומי רשף".
אמר ליה רבי יוחנן: הא
[זה] אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר: "ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", אלא כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנאמר "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר", ואין "טוב" אלא תורה, שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

(חומר למחשבה:
המילה "אלא" פירושה שאומרים דברים במקום דברי רבי שמעון בן לקיש שנותרו מוקשים.
אם היה נאמר אחרי "אלא" פירוש אחר על אותו פסוק, היה מובן למילה זו: לא נפרש הפסוק כמו רבי שמעון בן לקיש אלא כך נפרשנו. אבל כעת שמביא דרשה אחרת שנלמדת מפסוק אחר, אין קשר בין זה לבין דברי רבי שמעון בן לקיש והקושיא עליו, ולא מתאימה המילה "אלא".
אפשר שהכוונה היא: אם באנו לומר דבר חדש שלא הכל יודעים על היחס בין תורה ליסורים, לא נאמר כדברי רבי שמעון בן לקיש, אלא כמו הדרשה שדרש רבי יוחנן.
ויש בזה דבר עמוק. הנה אם אדם יש בו דרגה מסויימת של מציאות, ולומד תורה, מתמלא מאור הבורא ומציאותו ומתרחק ממנו ההעדר, שהם הייסורים. אלה דברי רבי שמעון בן לקיש.
והיינו חושבים שאם לא למד תורה, יישאר באותה מדרגה כשהיה, לא יעלה ולא יירד.
בא רבי יוחנן ללמדנו באותו עניין עצמו שאין זה כך. אם לא עולים בהכרח יורדים ונעשה פחות אור ויש, ומתגבר כח ההעדר ובאים עליו יסורים.
זה אותו עניין כמו שהוזכר למעלה "התעיף עיניך בו ואיננו" שאם סוגר עיניו מהתורה לרגע אחד מייד שוכח אותה.
יש בעולם החומרי כח שדוחה את קבלת הצורה על ידי החומר. עיין מה שכתבתי בזה בעמוד על מידת הדין – כינורו של דוד. כח זה גורם שאם לא עוסקים בהשלטת הצורה על החומר, הצורה הולכת ונפרדת ממנו).

אמר רבי זירא ואיתימא [ואם תאמר. כלומר יש עוד גרסה בידינו שלפיה רבי חנינא אמרה] רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח, אבל הקב"ה אינו כן. נתן להם תורה לישראל ושמח שנאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" [ושמח. שהרי הקב"ה מזהירם מלעזוב אותה ומשבחה לפניהם בלקח טוב אחר שנתנה להם. רש"י]

(חומר למחשבה:
נפשו של אדם קשורה בנכסיו והם מרחיבים חיותה. לכן מוכר עצב אף על פי שמקבל ממון. הקב"ה גם אחרי המכירה מה שמכר נשאר שלו באותה מידה כמו לפני המכירה.
עשרת הדברות פותחות במילה "אנכי". בספר הזוהר דורש: ראשי תיבות: אנא נפשאי כתיבת יהיבת.  אני, עצמי, כתבתי, נתתי. כלומר אני את עצמי כתבתי ונתתי.) 

אמר רבא ואיתימא [ואם תאמר] רב חסדא: אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'". פשפש ולא מצא? יתלה בבטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו". ואם תלה ולא מצא? בידוע שיסורין של אהבה הם, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" [הקב"ה מייסרו בעוה"ז בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. רש"י. עיין בעמוד על מידת הדין – כינורו של דוד, שלפי הדברים שם קצת יותר מתיישב על הדעת עניין חמור זה].

(חומר למחשבה:
בספר פני יהושע כאן כתב:
מה תועלת יש לו להקב"ה להביא על הצדיק יסורין בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא ואין זו אפילו מדת בשר ודם לייסר את אוהבו ביסורין כדי ליתן לו מתנות הרבה כל שכן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שכל העולמות שלו וברצונו נותנו למי שירצה בלי שום שיעור.
תמצית תירוצו שהנשמה מצד טבעה אינה מסוגלת לקבל ולהכיל את האור האלוהי במלוא התגלותו, אפילו אחרי הפרדה מהגוף, ורק על ידי יסורים היא נפרדת מהיסוד החומרי המונע, ויכולה להכיל את מלוא גילוי האור.

רק שכמובן גם על זה ניתן לשאול שוב אותה שאלה, למה הקב"ה ברא את הנשמה עם טבע כזה שללא יסורים לא תוכל להכיל את האור.
התשובה האמיתית לזה היא שאי אפשר להניח שאלוה יהיה שווה במדרגת חכמתו לאדם נברא, ושיוכל האדם על ידי כח עיונו להשיג טעם מעשי בוראו.
לכן אי אפשר לצפות שמעשי האלוה יהיו מובנים לאדם, אלא רק עד כמה שבחר האלוה מרצונו לגלות לאדם טעמי מעשיו, ותמיד גילוי זה יהיה חלקי, כי אם יהיה מלא שוב ישתוו הבורא והנברא מבחינת ההשגה.
לגבי סוד הייסורים, לדעת רבי מאיר ברכות דף ז' א', משה רבינו ביקש מהקב"ה לדעת רק פרט מזה, למה יש צדיק ורע לו, ולא שאל בכלל למה נברא העולם באופן שמחייב יסורים לכל מי שיהיה, ולא ניתנה לו תשובה).

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין. שנאמר: "וה' חפץ דכאו החלי".
יכול אפילו לא קבלם מאהבה? תלמוד לומר "אם תשים אשם נפשו" מה אשם לדעת
[קרבן אשם אינו כשר אלא מדעתו של מקריב], אף יסורין לדעת.
ואם קבלם מה שכרו? יראה זרע יאריך ימים. ולא עוד אלא שתלמודו מתקיים בידו, שנאמר: "וחפץ ה' בידו יצלח"
[היסורים מבטלים את ההתנגדות שבטבע קשיות החומר לקבל צורה. ככל שיותר הוא מחובר לצורה כך יש לו יותר קיום].

פליגי בה [חולקים בה] רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא. חד [אחד משניהם] אמר: אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
וחד
[אחד משניהם] אמר: אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תפלה, שנאמר: "ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי"
אמר להו
[אמר להם] רבי אבא בריה דר' חייא בר אבא [בנו של רבי חייא בר אבא]: הכי אמר [כך אמר] ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: אלו ואלו יסורין של אהבה הן [גם אם יש בהם ביטול תורה וגם אם יש בהם ביטול תפילה. כל זמן שיודע שאין בו חטא] שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".
אלא מה תלמוד לומר "ומתורתך תלמדנו"
[כיצד נפרש כעת פסוק זה אם לא בא ללמדנו שדווקא כשאין ביטול תורה הם יסורים של אהבה]? אל תקרי [אל תקרא] תלמדנו [בנין הפעיל, שתלמד את הגבר אשר אתה מייסרנו], אלא תלמדנו [בניין קל. תלמד דבר זה מן התורה], דבר זה מתורתך תלמדנו קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות [אם הכהו אדונו והפיל את שינו או סימא את עינו, יוצא העבד לחירות], יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה.
והיינו
[אותו דבר] דרבי שמעון בן לקיש [כמו שאמר רבי שמעון בן לקיש].
דאמר
[שאמר] רשב"ל: נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין. נאמר ברית במלח דכתיב [שכתוב]: "ולא תשבית מלח ברית" ["וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך תקריב מלח". ויקרא ב' י"ג] ונאמר ברית ביסורין דכתיב: "אלה דברי הברית" [דברים כ"ח פסוק ס"ט. נאמר אחרי הקללות של פרשת התוכחה]. מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם

תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן תורה וארץ ישראל והעולם הבא.
תורה מנין, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו".
ארץ ישראל דכתיב
[שכתוב]: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך", וכתיב בתריה [וכתוב אחריו] "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה".
העולם הבא דכתיב
[שכתוב]: "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר".