Archive for the ‘ברכות דף ג' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ג עמוד ב

19 באוקטובר 2009

ת"ר [תנו רבנן, מציין שמביאים ברייתא]: מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה, מפני חשד [כשרואים שהוא נכנס לחורבה חושדים בו שנכנס כדי להתייחד עם אשה], מפני המפולת [שמא תתמוטט החורבה עליו], ומפני המזיקין [מזיקין הם סוג של שדים שיכולים להזיק].

[עד כאן הברייתא. מכאן הגמרא לומדת את הברייתא].

"מפני חשד" – ותיפוק ליה משום מפולת? [תיפוק ליה=תצא לה. הכוונה אפשר להוציא, למחוק, טעם זה מהברייתא, כיוון שממילא משום חשש מפולת אסור להכנס]
בחדתי
[בחדשה. כלומר בחורבה חדשה שאין בה חשש מפולת, צריך את הטעם של חשד].

"בחדתי" – ותיפוק ליה משום מזיקין? בתרי [בשניים. שאז אין חשש מזיקין].
אי בתרי חשד נמי ליכא [אם בשניים חשד גם אין. נמי=גם. ליכא=אין]?
בתרי ופריצי [בשניים ופרוצים. באנשים רגילים יש חשד ייחוד עם אשה רק ביחיד, אבל באנשים פרוצים גם בשניים יש חשד]."מפני המפולת" – ותיפוק ליה משום חשד ומזיקין?
בתרי וכשרי
[בשניים כשרים אין חשד וגם לא חשש מזיקין, ולמקרה כזה נצרך הטעם של חשש מפולת, אם היא חורבה ישנה].

"מפני המזיקין" – ותיפוק ליה מפני חשד ומפולת?
בחורבה חדתי
[חדשה] ובתרי וכשרי [ובשניים כשרים].
אי בתרי מזיקין נמי ליכא? [אם בשניים מזיקין גם אין]
במקומן חיישינן [במקום שהם מצויין תדיר יש לחשוש גם בשניים].

(חומר למחשבה:
במפרשים כתוב שהמקום בו הם מצויים תדיר הוא בחורבה ישנה מאוד.
כל היצורים לפי ההשקפה האריסטוטלית עשויים מארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש. אדמה ומים מבחינת הגשמיות, ואוויר ואש מבחינת הרוח.
המזיקין להשקפת הגמרא הם יצורים שעשויים מאוויר ואש בלבד. קיומם אינו שלם, והם מחפשים לשכון ביסוד גשמי. בגוף שנטשו אותו החיים מנסים המזיקים לשכון כדי להשלים את היסוד הגופני החסר להם. לכן חורבה היא מקום משכן למזיקין, וככל שהיא עומדת חרבה יותר זמן, מתרבים המזיקין השוכנים בה. ועיין עוד בעניין מזיקין לקמן בדף ו' עמוד א').

ואב"א [ואי בעית אימא=אם תרצה לומר. תחרוץ אפשרי נוסף]: לעולם [באמת] בחד [באחד] ובחורבה חדתי [חדשה] דקאי [שעומדת] בדברא [בשדה].
דהתם [ששם] משום חשד ליכא [אין] דהא אשה בדברא לא שכיחא [שהרי אשה בשדה לא מצויה], ומשום מזיקין איכא [איכא=יש].

ת"ר [תנו רבנן, מביאים ברייתא]: ארבע משמרות הוי הלילה דברי רבי.
ר' נתן אומר שלש.

[עד כאן הברייתא. מכאן לומדת הגמרא את הברייתא]

מ"ט [מאי טעמא] דר' נתן [מה הטעם של רבי נתן]?
דכתיב [שכתוב] "ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמורת התיכונה". תנא אין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה.
ורבי, מאי [מה] תיכונה [איך יפרש לשיטתו "תיכונה". אם יש ארבע משמרות, אין אחת שהיא אמצעית]? אחת מן התיכונה שבתיכונות [אם יש ארבע, השתיים שבאמצע שתיהן תיכונות, והפסוק מדבר על אחת מהתיכונות].
ור' נתן [כיצד למד מכאן שיש שלוש, אם אפשר לפרש תיכונה שבתיכונות]? מי כתיב [האם כתוב] "תיכונה שבתיכונות"? "תיכונה" כתיב.

מ"ט [מאי טעמא] דרבי [מה טעמו של רבי]?
א"ר [אמר רבי] זריקא א"ר אמי א"ר יהושע בן לוי [רבי זריקא שמע מרבי אמי ששמע מרבי יהושע בן לוי]: כתוב אחד אומר: "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", וכתוב אחד אומר" "קדמו עיני אשמורות".
הא כיצד? ארבע משמרות הוי הלילה.
["קדמו עיני אשמורות", אשמורות לשון רבים. הכוונה שהתעורר לשבח לקב"ה שתי אשמורות קודם לזמן ששאר בני אדם קמים לשבח. אם יש שלוש אשמורות, יוצא שקם בסוף אשמורה ראשונה, ואין זה מתאים לפסוק שקם בחצות. אבל אם יש ארבע אשמורות, כשקם שתי אשמורות לפני שאר העולם, הרי שקם בחצות].
ור' נתן [כיצד יפרש את הפסוקים האלה]? סבר לה כרבי יהושע. דתנן [נאמר במשנה] ר' יהושע אומר עד שלש שעות [זמן קריאת שמע של שחרית הוא עד תחילת שעה שלישית מתחילת היום. כך פירש רש"י. אמנם ברמב"ם ושאר מפרשים כתבו שמלכים קמים בסוף שעה שלישית של היום, וכן נפסק להלכה לגבי סוף זמן קריאת שמע של יום. יש כמה הסברים לעניין זה במפרשים, ואין כאן המקום] שכן דרך מלכים לעמוד [להתעורר] בשלש שעות [בתחילת שעה שלישית של היום, כלומר שעתיים אחרי תחילת היום]. שית דליליא [שש של לילה] ותרתי דיממא [ושתיים של יום] הוו להו שתי משמרות [כוונת הפסוק "קדמו עיני אשמורות", שדוד הקדים לקום לשבח לקב"ה שתי אשמורות לפני מלכים אחרים שקמים שתי שעות אחרי תחילת היום. לשיטת רבי נתן ששלוש אשמורות יש בלילה, כל אשמורה היא ארבע שעות. דוד קם בחצות כמו שכתוב בפסוק "חצות לילה אקום וכו'", והקדים את המלכים האחרים בשש שעות של לילה, ועוד שתי שעות מהיום, סך הכל שמונה שעות שהן שתי אשמורות].
רב אשי אמר משמרה ופלגא נמי משמרות קרו להו [פלגא=חצי. נמי=גם. קרו להו=קוראים להן. אפשר לפרש שדוד קם בחצות, והקדים בשש שעות את שאר האנשים שקמים עם תחילת היום. שש שעות הן משמרת וחצי. הפסוק קדמו עיני אשמורות, שמשמעותו שהקדים לקום "אשמורות" בלשון רבים, ניתן לפרשו שהקדים לקום אשמורה וחצי לפני שאר האנשים, וגם על אשמורה וחצי ניתן לומר בלשון רבים "אשמורות"].

ואמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי יהושע בן לוי [מכיוון שכבר הבאנו לעיל מסורת שנמסרה בדרך זו, רבי זריקא ששמע מרבי אמי ששמע מריב"ל, דרך הגמרא לסמוך אליה עוד מסורות שהגיעו באותה הדרך, ואינן קשורות במובהק למקום מסויים במשנה]: אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת [מותר לדבר בפני המת רק דברים שקשורים למת, אם זה דברי הספד וצער ושבח למת וחשבון נפש, או מעניני סידור הלוויה והקבורה].

אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן [לא אמרנו] אלא בדברי תורה, אבל מילי דעלמא לית לן בה [מילי דעלמא=דברים של עולם. כלומר דברי חולין. לית לן בה=אין לנו בה. כלומר לא אכפת לנו ומותר.
בפני המת אסור לדבר רק דברי תורה שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והרי זה לועג לרש. אבל מילי דעלמא שאין גנאי למחריש בהן – מותר].
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] אמר רבי אבא בר כהנא לא אמרן אלא אפילו בדברי תורה וכ"ש [וכל שכן] מילי דעלמא [אפילו דברי תורה שמצווה לדבר בהם אסור. וכל שכן דברי חולין שאין בהם מצווה וגורמים בטלה מההספד וזלזול בכבודו של מת].

ודוד בפלגא דליליא הוה קאי [בחצות הלילה היה קם]? – מאורתא הוה קאי [מהערב היה קם. כלומר היה נשאר ער בשעה ששאר בני אדם נשכבים לישון]. דכתיב [שכתוב] "קדמתי בנשף ואשועה".
וממאי דהאי "נשף" אורתא הוא
[ומהיכן שנשף זה ערב הוא. מאי=מה. בלשון הגמרא היא מילת שאלה כללית]?
דכתיב "בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה".

אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר דוד [כך אמר דוד]: מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה [כך הוא מתרץ את השאלה, באמת דוד היה ער מתחילת הלילה, וכשאמר "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך" כוונתו לא היתה שקם בחצות, אלא שלא עבר עליו חצות בשינה, כי כבר מתחילת הלילה היה ער].

רבי זירא אמר [כדי לתרץ את השאלה]: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי [דרך הסוס שהוא מתנמנם ונעור תמיד. כך מיושבים שני הפסוקים: "קדמתי בנשף ואשוועה" זהו משום שבתחילת הלילה כל בני האדם נרדמים בשינה עמוקה, ודוד לא נרדם כך אלא נים ולא נים כסוס. והפסוק "חצות לילה וכו'" הוא משום שאז היה מתעורר כארי במלוא כוחו].

רב אשי אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות.

ונשף אורתא הוא הא נשף צפרא הוא [ו"נשף" ערב הוא, והרי "נשף" בוקר הוא. צפרא=בוקר]? דכתיב [שכתוב] "ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם". מאי לאו מצפרא ועד ליליא [האם לא מהבוקר ועד הלילה]?
לא. מאורתא ועד אורתא [מהערב ועד הערב].
אי הכי [אם כך] לכתוב "מהנשף ועד הנשף" או "מהערב ועד הערב"?
אלא אמר רבא תרי נשפי הוו [שני "נשף" יש], נשף ליליא ואתי [אתי=בא] יממא, נשף יממא ואתי ליליא [נשף הוא לשון קפץ ועלה. עיין רש"י ובמפרשים. לכן גם הערב וגם הבוקר נקראים נשף. כי שניהם זמן של חילוף. נשף ליליא ובא יממא, משתמש בשורש נשף כפועל. קפץ ועלה כלשונו של רש"י, כלומר התחלף. ומזה למד ללשון "נשף" שבפסוק שהוא שם עצם הנגזר מהפועל הזה].

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת [ודוד האם היה יודע חצי הלילה מתי]? השתא [השתא=כעת. הכוונה רק הדגשת השאלה] משה רבינו לא הוה ידע. דכתיב "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים".
מאי "כחצות" [הכ"ף משמע בערך בחצות ולא בדיוק ברגע]? אילימא [אם נאמר] דאמר ליה [שאמר לו] קודשא בריך הוא [הקדוש ברוך הוא] "כחצות", מי איכא ספיקא קמי שמיא [האם יש ספק לפני שמיים. כלומר הקב"ה לא ייתכן שאמר "כחצות", בערך בחצות. אצלו הכל ברור ומדוייק]?
אלא דאמר ליה [שאמר לו. הקב"ה למשה] למחר "בחצות". ואתא איהו [ובא הוא. משה] ואמר [לבני ישראל] "כחצות". אלמא [תאמר] מספקא לי' [מספקא ליה=מסופק לו. כלומר לומדים מזה שלמשה היה ספק מתי חצות. וחשש שמדידת הזמן שלו לא תהיה מדוייקת ולפי מדידתו יגיע חצות ולא יתגלה הקב"ה. לכן אמר "כחצות", בערך בחצות, שגם אם לא ידייק במדידה, לא ייראה כדובר שקר לפני העם], ודוד הוה ידע?! [אם משה רבינו לא ידע בדיוק, כל שכן שדוד לא ידע].

דוד סימנא הוה ליה [דוד סימן היה לו. ולכן ידע בדיוק את זמן חצות, אפילו שמשה לא ידע].
דאמר [שאמר] רב אחא בר ביזנא א"ר [אמר רבי] שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו [רש"י: העוקר חוליא (חול) מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו]. אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים.

(חומר למחשבה:

ברייתא זו נראת כעוסקת בסדר היום של דוד. ותמוה, וכי כל יום היו יוצאים למלחמה? עיין בעמוד על מידת הדין – כינורו של דוד, שם הובא הסבר ברייתא זו מפאת אריכותו)

אמר רב יוסף מאי קרא [מאיזה פסוק לומדים את מה שנמסר בשם שמעון חסידא] דכתיב: "ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב". "אחיתופל" זה יועץ וכן הוא אומר "ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים".