Archive for the ‘ברכות דף ג' עמוד א'’ Category

ברכות – דף ג עמוד א

18 באוקטובר 2009

מאי קסבר [מה סבר] ר` אליעזר [שאמר במשנה "עד סוף האשמורה הראשונה"]?

אי קסבר [אם סבר] שלש משמרות הוי הלילה [הוא הלילה], לימא [לומר] עד ארבע שעות [שיאמר עד ארבע שעות. כי אם יש שלוש משמרות בלילה של שתים עשרה שעות, כל משמרת היא ארבע שעות.

שעה של יום במשנה היא חלק אחת משתים עשרה של היום. ושעה של לילה היא חלק אחת משתים עשרה של הלילה. אורך השעות משתנה מיום ליום כיוון שזמן השקיעה משתנה מיום ליום. שעת יום בקיץ ארוכה משעת יום בחורף. ושעת לילה בקיץ קצרה משעת לילה בחורף].

ואי קסבר [ואם סבר] ארבע משמרות הוי הלילה, לימא [לומר] עד שלש שעות.

לעולם [באמת] קסבר שלש משמרות הוי הלילה. והא קמ"ל [והא קמשמע לן. וזה מחדש לנו בכך שלא אומר עד ארבע שעות אלא עד סוף אשמורה ראשונה]: דאיכא [שיש] משמרות ברקיע, ואיכא משמרות בארעא [בארץ].

דתניא ר` אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה. ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי. שנאמר: "ה` ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו".

וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער. שניה כלבים צועקים. שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה.

 

(חומר למחשבה:

המשמרות המדוברות כאן הן משמרות המלאכים השרים ברקיע כל לילה. שירת המלאכים היא שירה של התקרבות אל הבורא. כל משמרת היא מלאכים זכים יותר המתחילים שוב ברובד עמוק יותר.

שירת המלאכים היא ביטוי לנפש של הבריאה כולה. כשהם מגיעים לשיא הדביקות רטט עובר בכל הבריאה ומורגש בנפש הבריות.

אחרי חורבן בית המקדש, יש ריחוק בין הבורא לברואיו. לכן בזמן המיועד לשיא הדבקות יש מצד הבורא שאגה של כאב, ומצד הנבראים צעקה של געגוע.

החמור הוא התגלמות רובד נפשי מסויים. ברובד זה החמור יותר משאר הנבראים קולט את הרטט של שירת הכיסופים ונוער בגעגוע. כך גם הכלבים בשעתם. ובני האדם בשעתם.

במשמרת השלישית מגיעה השירה למקום פנימי שבו לא חלה הגלות ובו אין ריחוק ופירוד אלא רק חיבור ואהבה. "תינוק יונק משדי אמו", ו"אשה מספרת עם בעלה")

מאי קא חשיב [מה מחשיב] ר' אליעזר?

אי [אם] תחלת משמרות קא חשיב – תחלת משמרה ראשונה סימנא [סימן] למה לי? אורתא [ערב] הוא.

אי [אם] סוף משמרות קא חשיב – סוף משמרה אחרונה למה לי סימנא? יממא [יום. הכוונה לתחילת היום] הוא.

אלא חשיב סוף משמרה ראשונה, ותחלת משמרה אחרונה, ואמצעית דאמצעיתא.

ואב"א [ואי בעית אימא. אם תרצה תאמר] כולהו סוף משמרות קא חשיב [כולם סוף משמרות מחשיב],

וכי תימא [וכי תאמר] אחרונה לא צריך? [כי סוף משמרת אחרונה הוא תחילת היום, עלות השחר או הנץ החמה, ואין צורך בסימן], למאי נפקא מינה [למה יש צורך בסימן], למיקרי ק"ש למאן דגני בבית אפל ולא ידע זמן ק"ש אימת [לקרוא קריאת שמע למי שישן בבית אפל ולא ידע זמן קריאת שמע מתי. גני=ישן], כיון דאשה [שאשה] מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו ליקום [לקום] וליקרי [ולקרוא].

[לפי הסבר זה הסימנים הם תמיד בסוף משמרת. שאז רגע השיא של הדבקות שהוליכה אליו השירה במשך המשמרת. והצורך ללמד אותנו את הסימן לסוף משמרת אחרונה הוא למישהו שישן בבית ללא חלונות ולא רואה אם האיר היום, כאשר יראה את ההתעוררות של תינוק לינוק ואשה לספר, יידע שזהו זמן קץ הלילה]

אמר רב יצחק בר שמואל משמי' דרב [משמו של רב] ג' משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקב"ה ושואג כארי ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם

תניא [מציין שמביאים ברייתא]: א"ר [אמר רבי] יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי [חיכה לי] על הפתח (והמתין לי) עד שסיימתי תפלתי.

לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי. ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי.

ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו?

אמרתי לו להתפלל.

ואמר לי היה לך להתפלל בדרך.

ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים.

ואמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה.

באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה. ולמדתי שמתפללין בדרך. ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה.

ואמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו?

ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות.

ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך.

ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

[השאלה "מה קול שמעת בחורבה זו", מגלה שהחורבה כאן היא סמל למצב נפשי של הרס הבית שבו גרו הקב"ה ובניו באהבה וחיבור כבני משפחה הגרים באותו בית.

אליהו אומר שראוי שלא להכנס לחורבה, אלא להתפלל תפילה קצרה בחוץ.

עיין מה שנתבאר בזה בתלמוד מוסבר על בבא קמא פ' א' לגבי מעשה באותו חסיד]

מודעות פרסומת