Archive for the ‘ברכות דף ב' עמוד ב'’ Category

ברכות – דף ב עמוד ב

18 באוקטובר 2009

וממאי דהאי [האי=זה] "ובא השמש" ביאת השמש [שקיעת השמש], והאי "וטהר" טהר יומא [נטהר היום מן האור, כלומר החשיך]?
דילמא [דילמא=אולי] ביאת אורו הוא [שבא האור בבוקר היום שאחרי הטבילה] ומאי "וטהר" טהר גברא [גברא=איש. שיטהר האיש, כלומר שיביא את קרבנותיו, ורק אחר כך יוכל לאכול בתרומה]?

[להבהרת העניין נעתיק את הפסוקים הנוגעים מויקרא כ"ב: איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב, בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר. והנוגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע:
או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו, או באדם אשר יטמא לו לכל טומאתו:
נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב, ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים:
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר, וְאַחַר יאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא:

הפסוק "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא", הוא לכאורה פסוק מיותר.
בפסוק שלפניו כבר נכתב כל מה שצריך לדעת:  "וטמאה עד הערב" כלומר שצריך לחכות עד הערב כדי לאכול, ויש תנאי מוקדם שיטבול.
מה מוסיף הפסוק שלנו יותר מזה?
לכן, אי אפשר לפרש את הפסוק כפשוטו ששקעה השמש, ואז הכהן טהור, ואז יאכל מן הקדשים. כל זה כבר למדנו בפסוק הקודם.

הגמרא רואה שתי אפשרויות לפרש את הפסוק באופן שיהיה בו דין חדש שלא למדנו קודם.

אפשרות א` (והיא זו שנשארת במסקנא) – שהפסוק בא להגדיר מה פירוש ערב שנאמר בפסוק הקודם "וטמאה עד הערב".  היינו חושבים שערב הוא שקיעת החמה, בא הפסוק ואומר "ובא השמש", כלומר שקיעת החמה, "וטהר", שנטהרו השמיים משיירי האור כלומר צאת הכוכבים שהוא אחרי השקיעה (צאת הכוכבים הוא בין רבע שעה לשבעים ושתים דקות אחרי השקיעה. יש כמה דעות בזה). ובזה החידוש, שאינו יכול לאכול מייד עם השקיעה, אלא צריך להמתין עד צאת הכוכבים.

אפשרות ב` (שהועלתה רק כשאלה ונדחתה) – שהחידוש בפסוק הוא שאסור לאכול בתרומה עד שיביא את קרבנו למחרת יום הטבילה. ואז הפסוק יתפרש: "ובא השמש" הזריחה של היום שלמחרת הטבילה, "וטהר", הפסוק מצווה על הכהן להיטהר ורק אז לאכול מן הקדשים. איזו טהרה חסרה לכהן, הרי הוא טבל אתמול וחיכה לערב? אלא מחדשים שעדיין חסר שיקריב את הקרבן, ולפני כן הוא אסור בתרומה].

אמר רבה בר רב שילא אם כן לימא [שיאמר] קרא [הפסוק] "ויטהר" [כך לשון המקרא אם היה מצווה על הכהן להיטהר בהבאת קרבנות]. מאי [מה] "וטהר" [שהוא לשון עבר בלשון המקרא]? טהר יומא [היום]. כדאמרי אינשי: "איערב שמשא ואדכי יומא" [כמו שאומרים אנשים: "שקעה השמש וטהר היום". לשון עבר, נתפנה מן העולם השמש].

במערבא [בארץ ישראל, שהיא מערבית לבבל בה נכתב התלמוד] הא [זו] דרבה בר רב שילא לא שמיע להו [בארץ ישראל לא שמעו את דברי רבה בר רב שילא, שדקדק מהצורה הלשונית המיוחדת "וטהר", ששונה מהצורה המקובלת "ויטהר", שמדובר בטהרת השמיים מהאור שאחרי השקיעה. כי היא צורת עבר ולא צורת ציווי],
ובעו לה מיבעיא [בעו=שאלו. מיבעיא=שאלה]: האי [זה] "ובא השמש" ביאת שמשו הוא, ומאי [מה] "וטהר", טהר יומא [היום נטהר משאריות האור]? או דילמא [אולי] ביאת אורו הוא, ומאי "וטהר" טהר גברא [גברא=איש. שמטהר עצמו על ידי קרבנו ורק אחר כך אוכל].

והדר פשטו לה מברייתא [ושוב פשטו אותה מברייתא. ברייתא היא חיבור מקביל למשנה]. מדקתני [משאומר] בברייתא: "סימן לדבר צאת הכוכבים" שמע מינה [שומעים ממנה] ביאת שמשו הוא. ומאי "וטהר", טהר יומא.

אמר מר [אמר המורה, כלומר המשנה שלנו]: "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן".
ורמינהו
[רמי פירשו להטיל. כמו סוס ורוכבו רמה בים. "ורמינהו" כלומר שהטילו אותו. זהו ביטוי להשוואת שני קטעים מתקופת המשנה שנראים כסותרים. כאן מביאים ציטוט ממקור מתקופת המשנה, ברייתא, שלא נכלל בחיבור המשנה, ומבררים עד כמה הוא מתאים לכתוב במשנה]: "מאימתי קורין את שמע בערבין, משהעני נכנס לאכול פתו במלח, עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו."
סיפא [הסוף של הברייתא, שאומר "עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו] ודאי פליגא אמתניתין [ודאי חולק על משנתנו. כי זה בוודאי לא זהה לא לסוף אשמורה, לא לחצות ולא לעלות השחר].
רישא מי לימא פליגי אמתני` [הראש של הברייתא, שאומר משהעני נכנס לאכול פתו, האם נאמר שחולקת על משנתנו]?
לא. עני וכהן חד שיעורא הוא [אין הכרח לומר שיש מחלוקת, ולכן נדון לפי הכלל שממעטים במחלוקת ונאמר ש"משהעני נכנס לאכול" הוא זמן צאת הכוכבים כמו הזמן בו הכהן רשאי לאכול בתרומה].

ורמינהו [מצטטים ברייתא, מקור מקביל למשנה, שנראה כסותר]: "מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית? משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות, דברי ר"מ.
וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים.
ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים". ואומר: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה" (נחמיה ד-טו)"
[עד כאן דברי הברייתא. מכאן הגמרא מבררת את הברייתא].

מאי "ואומר"? [מהפסוק "ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים" משמע שסוף היום הוא צאת הכוכבים. ולמה צריך להוסיף את המשך הפסוק, "ואומר:והיו לנו הלילה משמר וכו`].
וכי תימא
[וכי תאמר] מכי ערבא שמשא ליליא הוא [מכששקעה השמש לילה הוא. ולא מצאת-הכוכבים שמאוחר לשקיעה], ואינהו דמחשכי ומקדמי [והם שמחשיכים ומקדימים. כלומר שהם נשארים עוד אחרי שכבר התחיל הלילה]?
תא שמע
[בא שמע. לכן הוצרך להביא את ההמשך]: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה" [הם עבדו ביום, ואחרי שנגמר היום הם שמרו, ולא המשיכו לעבוד אחרי שנגמר היום].

קא סלקא דעתך [עלה בדעתך] דעני [שעני, כלומר "משהעני נכנס לאכול פיתו במלח" שהובא לעיל] ובני אדם [משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות], חד שעורא הוא [הם אותו שיעור. כלומר באותו זמן]. ואי אמרת [ואם אמרת] עני וכהן חד שעורא הוא [כמו שאמרנו לעיל ששניהם הוא צאת הכוכבים], חכמים היינו רבי מאיר [חכמים הם אותו דבר כמו רבי מאיר. בברייתא האחרונה שהבאנו יש מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים. לפי החישוב שכעת אנו עושים, יוצא ששניהם סוברים שזמן קריאת שמע של ערבית הוא צאת הכוכבים, ולא מובנת המחלוקת]
אלא שמע מינה
[נשמע מזה]: עני שעורא לחוד וכהן שעורא לחוד [נהיה מוכרחים לומר שעני נכנס לאכול פתו במלח בשעה אחרת משעת צאת הכוכבים שהיא זמן הכהן לאכול בתרומה].
לא. עני וכהן חד שעורא הוא ועני ובני אדם לאו חד שעורא הוא
[הגמרא מעדיפה לנקוט שבני אדם הנכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות, הוא זמן שונה מצאת הכוכבים. ועני וכהן הם בזמן צאת הכוכבים. הסיבה להעדפה זו נעוצה בכללי פסיקה שאין כאן המקום לדון בהם].

ועני וכהן חד שעורא הוא [שיעור אחד הוא. שניהם בצאת הכוכבים כמו שנאמר לעיל]?
ורמינהו
[מביאים ברייתא שנראית כסותרת]:
"מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין?
משעה שקדש היום בערבי שבתות דברי ר` אליעזר.
רבי יהושע אומר: משעה שהכהנים מטוהרים לאכול בתרומתן.
רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן.
אמר לו ר` יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים?
ר` חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח.
ר` אחאי, ואמרי לה ר` אחא
[יש שקיבלו במסורת בנוסח הברייתא הזו "רבי אחא" ולא "רבי אחאי"], אומר משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב.
ואי אמרת עני וכהן חד שעורא הוא ר` חנינא היינו [אותו דבר כמו] ר` יהושע [שניהם זמן צאת הכוכבים והיא דעה אחת]?
אלא לאו שמע מינה שעורא דעני לחוד ושעורא דכהן לחוד? שמע מינה [הסיום "שמע מינה" אומר שקיבלנו למסקנא שאכן מוכח ללא עוררין שהזמן של כהן, שהיינו צאת הכוכבים, שונה מהזמן של עני נכנס לאכול].

הי מנייהו מאוחר? [איזה מהם מאוחר. כלומר האם עני נכנס לאכול זה לפני צאת הכוכבים או אחרי]
מסתברא דעני מאוחר [מסתבר שעני מאוחר, כלומר אחרי צאת הכוכבים], דאי [שאם] אמרת דעני מוקדם ר` חנינא היינו ר` אליעזר [אם עני הוא לפני צאת הכוכבים, אז עני הוא בזמן השקיעה. כי לא מסתבר שזמנו של עני יהיה זמן לא מוגדר וקרוב כל כך בין שתי נקודות זמן מוגדרות, שקיעה וצאת הכוכבים, ו"משעה שקדש היום בערבי שבתות" הוא זמן שקיעת החמה. ועולה שדעת אבי חנינא ודעת רבי אליעזר אין ביניהן הבדל].

אלא לאו שמע מינה דעני מאוחר, שמע מינה [שאלה רטורית: אלא לא שומעים מזה שעני מאוחר? ועונים:שומעים מזה. זהו נוסח המסכם שאכן נקבע ללא פקפוק שזמנו של עני הוא אחרי צאת הכוכבים].

(חומר למחשבה:
הברייתא מביאה ראיה מספר נחמיה שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים, ואומרת שזו לא ראיה לדבר אלא "זכר לדבר".
בספר תוספות הרא"ש מביא שבמסכת מגילה מתייחסים לראיה מספר נחמיה כאל ראיה גמורה, ולומדים ממנה לגבי כל המצוות שזמנן לילה, שתחילת הזמן הוא צאת הכוכבים. ושואל הרא"ש אם כן למה אצלנו זו לא נחשבת ראיה אלא רק זכר לדבר.
הרא"ש משיב, שבוודאי לעניין שיהא נחשב לילה, יש ראיה גמורה מספר נחמיה. אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה, אינו אלא זכר.
כל ההגדרות של תורה שבעל פה נקבעות לפי תפישת האנשים. ההגדרה מתי מתחיל הלילה, היא אבחנה מתי נחווה אצל בני האדם שכעת לילה. האבחנה של הרא"ש היא אבחנה בין שתי חוויות אנושיות. האחת היא מתי "לילה", שזה מתייחס למצב בעולם, בטבע. החוויה השניה היא מתי זמן שכיבה, שזהו הזמן שאנשים מפנים את דעתם מעסקי היום. ואין הכרח גמור שזה יהיה בדיוק בזמן שהם מרגישים שחל בעולם לילה.

לפי זה מוסבר מדוע בברייתא תולים את הזמן בעני נכנס לאכול, בני אדם נכנסים לאכול, ולא אומרים בפשטות את הזמן. כי העניין תלוי מתי אנשים מפנים את דעתם מלחשוב על עסקי היום והעשייה, ומתכנסים אל זמן המחשבה הפנימית של "בשכבך". וזה לא תלוי בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, אלא בפעולות המשמעותיות בסדר היום של בני האדם, כגון סעודת הערב.
במפרשים נותנים טעם שהזמן שבני אדם נכנסים לאכול הוא מאוחר כיוון שהם פוסקים ממלאכתם עם צאת הכוכבים, אבל מתעכבים לשוחח זה עם זה על עסקיהם לפני שנכנסים לאכול. עני שאין לו עסקים אינו משוחח, אבל גם הוא שוהה מעט מסיום עסקיו עד שאוכל.
בהמשך יש עוד סוגיות שלהבנתן חשובה החלוקה הזו של הרא"ש בין "לילה" ל"זמן שכיבה").

אמר מר: "אמר ליה [אמר לו] רבי יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים? [הכונה לפני השקיעה, כשעוד השמש ברקיע, ולא יתכן שאז נחשב "בשכבך". הטבילה היא מבעוד יום כדי שבסיום היום הם כבר יהיו אחרי הטבילה, וסיום היום יוכל להשלים את טהרתם לאכילת תרומה. מהשקיעה עד צאת הכוכבים הוא זמן שנחשב ספק יום ספק לילה. לכן צריך לחכות עד צאת הכוכבים כדי שיהיה וודאי לילה. אבל הטבילה צריכה להסתיים לפני השקיעה, כי מהשקיעה הוא כבר ספק לילה, והטבילה צריכה להסתיים לפני הלילה בוודאי].
שפיר קאמר ליה [נכון אמר לו] רבי יהודה לרבי מאיר?
ורבי מאיר הכי קאמר ליה [כך אמר לו]: מי סברת דאנא אבין השמשות דידך קא אמינא [האם סברת שאני על בין השמשות שלך אומר]? אנא אבין השמשות דרבי יוסי קא אמינא [אני על בין השמשות של רבי יוסי אומר]. דאמר [שאמר] רבי יוסי: "בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו".
[רבי יוסי חולק על רבי יהודה, ולדעתו אין משך זמן בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים שהוא כולו ספק יום ספק לילה. אלא גם אחרי השקיעה הוא עדיין יום וודאי. ויש רגע אחד מעט לפני צאת הכוכבים שאז מייד נעשה וודאי לילה. ואין אנו יודעים מתי בדיוק רגע זה, רק יודעים שהוא לפני צאת הכוכבים. לכן הכהנים יכולים לטבול בדיוק בשקיעת החמה, כיוון שהרגע שנעשה לילה הוא מאוחר לזה].
קשיא דר` מאיר אדר"מ
[קשה של רבי מאיר על של רבי מאיר. שבבריתא מקודם אמר רבי מאיר "משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות" וכאן הוא אומר "משעה שהכהנים טובלים"]?
תרי
[שני] תנאי [תנאים] אליבא דר"מ [המסורת מה רבי מאיר אמר נמסרה מדור לדור על ידי תנאים. ויש שתי מסורות שונות על ידי שני תנאים מה אמר רבי מאיר]
קשיא דר` אליעזר אדר` אליעזר
[במשנה אמר רבי אליעזר "משעה שהכהנים נכנסים" ובברייתא כאן הוא אומר "משעה שקדש היום בערבי שבתות"]? תרי תנאי אליבא דר` אליעזר.
ואב"א
[ואי בעית אימא. אם תרצה תאמר. כלומר דרך נוספת להשיב על הקושיא] רישא לאו ר` אליעזר היא [במשנה נאמר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר. הגמרא אומרת שאפשר לפרק שהמילים דברי רבי אליעזר מתייחסות רק לסוף, "עד סוף האשמורה הראשונה". אבל רישא, ההתחלה, "משעה שהכהנים וכו`", על זה לא נאמר דברי רבי אליעזר].

מודעות פרסומת