עולם הפוך ראיתי

עניין "עולם הפוך" הוא נושא רחב ועמוק, מהמפתחות היסודיים להבנת התורה שבעל פה. אנסה להציג רק את תחילתו כאן בקיצור נמרץ.

נאמר בגמרא במסכת בבא בתרא דף י' עמוד ב':
"יוסף בריה דרבי יהושע חלש [חלה] אינגיד [מת].
[אחר כך קם מן המתים] אמר ליה אבוה [אמר לו אביו] מאי חזית [מה ראית. בעולם העליון]?
אמר ליה [אמר לו] עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. [רש"י: עליונים למטה. אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה. ותחתונים למעלה. ראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים].
אמר ליה [רבי יהושע לבנו] עולם ברור ראית.
ואנן היכי חזיתינן [רבי יהושע שאל את בנו, אנחנו תלמידי חכמים כיצד ראית אותנו?]
אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם [כמו שאנו חשובים ונכבדים כאן כך אנו חשובים ונכבדים שם]".

נאמר במסכת אבות פ"ה משנה י"ט:

"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.

ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.

עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע.

תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אהבי יש, ואצרתיהם אמלא.

אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך."
נמסר בשם הבעל שם טוב שהקשה על הלשון "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע?".
ניסוח של "מה בין וכו'" מתאים כשיש שני דברים שנראים לכאורה אותו הדבר, ואנחנו מחפשים את ההבדל שיפריד ביניהם.
לדוגמה במשנה מסכת מגילה פרק א' משנה ה':

"אין בין יום טוב לשבת, אלא אוכל נפש בלבד.  אין בין שבת ליום הכיפורים, אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהיכרת."


אפשר לשאול מה בין חמור לפרד כי הם דומים ויש הבדלים מעטים שאפשר למנות אותם. אבל אי אפשר לשאול מה בין חמור לדג. לכאורה היינו חושבים שאין שום דמיון בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע. מהמשנה למדנו שיש דמיון גדול שהוא רב על ההבדלים. על זה שואל הבעל שם טוב מהו הדמיון.

עולם הצורות, "עולם האידאות" בפילוסופיה היוונית, ה"עולמות העליונים" במקורותינו, לדברי חז"ל בנוי כמו אילן. האצלת האור האלוהי נעשה בראשיתה אל צורה אחת שבה מרובה האור יותר מבכל האחרות. צורה זו נמשלת בגזע האילן. תחת צורה זו יש צורות אחרות, נמוכות יותר, שהן כחומר כלפיה והיא מתלבשת בהן כנפש בגוף, והן נמשלות לענפים הראשיים שיוצאים מהגזע. לכל אחת מהן יש מספר צורות תחתיהן שהן כחומר להן, והן ענפים משניים מהאילן, וכך הלאה עוד ועוד.

האור שופע מהצורות העליונות אל אלה שמתחתיהן, ועם זה הולך ומצטמצם [לא כתבתי מתמעט או נחשך, כי עניין הצמצום אינו כך בדיוק. אם בונים דגם מוקטן של ארמון גדול ומפואר. מצד אחד הדגם פחות מרשים ומשפיע על הנפש מהארמון עצמו, אבל החכם רואה בדגם את כל הזיו וההוד שיש בארמון הגדול, שהרי באמת לא חסר בו כלום].

כל נברא, כל ענף באילן, שואף להתעלות ולהיות קרוב יותר אל השורש. ככל שקרובים אל השורש כך חזקה יותר החוויה של להיות קיים, להיות מחובר, להיות "יש".

המזמור הראשון בתהילים פותח:
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לא-יִבּוֹל וְכל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ: לא-כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם-כַּמּץ אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ: עַל-כֵּן לא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים: כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תאבֵד:

אחד מגדולי החכמים אמר שעניין זה נבחן בשפת הגוף של האדם. האם הוא כמוץ ברוח, או שהוא כעץ שתול. מחובר. "אשרי" כאן הוא מלשון עומד על אשורו. יציב, קיים, "יש". אבל זה גם הפירוש האמיתי של להיות מאושר.

בתחילת ספר משנה תורה להרמב"ם כתב:
יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא. וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.
ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להימצאות.
ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא ייבטל הוא לביטולם:
שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם.

להיות קיים במציאות, זה לא עניין של או קיים או אינו קיים. יש בזה הרבה מדרגות.
הקב"ה הוא לבדו קיים לחלוטין. קיום הנבראים ביחס לקיומו הוא כמו יחס קרני האור אל הנר. קיום הקרניים נובע כל רגע ורגע מקיום הנר. וככל שהן רחוקות ממנו יש בהן פחות אור.
כך קיום הנבראים נובע מהקב"ה, וככל שהם רחוקים יש בהם פחות קיום.

הסיבה שאנשים רוצים להקים משפחה, הוא כדי לחוות יותר את היותם קיימים.
לכן גם רודפים אחרי עושר וכבוד ומעמד וכח ושליטה על אחרים.

העולם הזה, העולם החומרי שאנו חיים בו, הנמוך מכל העולמות, נקרא עולם השקר, כיוון שיש בו השתקפות הפוכה של האילן.

באילן האמיתי, מי שיותר גבוה נותן ומשפיע ומגדל ומצמיח את זה שתחתיו. ממש כמו אבא וילדים. הצורה היא הורה של החומר שבו היא מתלבשת.

ביחזקאל מ"ח י"ט כתוב: "והעובד העיר – יעבדוהו מכל שבטי ישראל"
ובמסכת בבא בתרא קכ"ב עמוד א, פירשו ש"עובד העיר" הוא  הנשיא
וברשב"ם שם פירש שלמדו ש"עובד העיר" פירושו נשיא כיוון שעול רבים מוטל עליו. כמו שכתוב לגבי רחבעם: 'אם היום תהיה עבד לעם הזה' (מלכים א יב)." הגבוה יותר הוא עבד כלפי מי שתחתיו, כיוון שעולו מוטל עליו.

החוויה השטחית של מי שחי בעולם הזה היא שככל שהוא נוטל יותר לעצמו, בעיקר אם ביכולתו ליטול משל אחרים, כך הוא גבוה יותר, וכך הוא יותר חווה שהוא חי ונמצא ועומד על אשורו.
זהו עולם הפוך. אילן הפוך.
כי באילן האמיתי, להיות גבוה יותר נקבע לפי מי נותן יותר, מיטיב יותר מאיר יותר. מגדל ומטפל כמו הורה.

העניו הוא זה שמשפיע שפע קיום אל המתגאה. המתגאה תלוי בו כדי לקבל אישור לקיומו. העניו אינו זקוק למאומה משל המתגאה. לכן העניו גבוה יותר באילן האמיתי, ואם חוויתו עמוק ואמיתית, הוא ירגיש קיים יותר ומאושר יותר.

מזה נבין את המשנה במסכת אבות.
גם תלמידי אברהם אבינו וגם תלמידי בלעם הרשע רוצים להתאמץ להגיע להיות גבוהים ככל יכולתם באילן. שניהם רוצים להרגיש יותר קיימים וחיים ומאושרים ובוטחים. להיות כעץ שתול על פלגי מים.
כל אחד מהם פועל כדי להשיג את אותו הדבר.
תלמידי בלעם הרשע רואים את האילן הפוך, ופועלים בהתאם: עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה.
תלמידי אברהם אבינו רואים את האילן נכון, כמו שהוא בעולם העליון, ופועלים בהתאם: עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה.

מה ביניהם? שתלמידי אברהם אבינו אכן מגיעים למטרתם, להרגיש שהם באמת קיימים. להנחיל אהבי יש, ואצרתיהם אמלא.

כשמדברים בספרי קבלה וחסידות על "רוחניות וגשמיות", אין כוונתם במילים אלה, כמו שמשתמשים בהן בעברית המודרנית. מתכוונים לעניין האילן הישר וההפוך. "רוחניות" פירושה שרואים את האילן בכיוון הנכון, כמו שהוא נראה בעולמות שיותר גבוהים מהעולם הזה, "גשמיות פירושה לראות את האילן הפוך, כמו שהוא מצטייר בעולם הגשמי.

בספר תולדות יעקב יוסף, תלמיד הבעל שם טוב, כתב (פרשת בהר ח' – עמוד תיב):
"… מה ששמעתי ממורי זלה״ה. ביאור משנה מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע וכו׳ (אבות פ״ה). כי גם תלמידיו של אברהם אבינו יש להם מעלה של תלמידי בלעם הרשע רק זה בגשמי וזה ברוחני.
ובזה יובן
[הפסוק] "וידבר ה׳ אל משה בהר סיני". כי אנשי הדעת שהוא בחינת משה צריך שינהיגו עצמן בשתי בחינות אלו: "בהר", "סיני" [כוונתו שיש שתי בחינות, האחת נרמזת במילה "בהר", והשניה נרמזת במילה "סיני". פירוש הפסוק לפי דרש זה הוא וידבר ה' אל אנשי הדעת שהם בחינת משה ואמר להם לנהוג בשתי בחינות, האחת היא "בהר", כלומר בגאווה, והשניה היא "סיני" כלומר בענווה]. דהיינו ברוחני לנהוג בגאוה כ"הר", ובחינת "סיני" שהוא שפלות ינהגו בגשמי והוא עצמו מדת תלמידי בלעם הרשע רק שהם עושין בהיפך שהם כ"הר" בגשמי וכ"סיני" ברוחני והבן.

ועיין עוד בזה ב"חומר למחשבה" על הגמרא בדך ד' עמ' ב'.

אני מעתיק כאן מתלמוד מוסבר על בבא קמא צ"ב ב':

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי [מניין דבר זה שאומרים אנשים] שפיל ואזיל בר אווזא [בן אווז הולך שפל] ועיניה מטייפי? [ועיניה מטייפי – עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו. וחבירו בכתובות (ס' א') נטוף עיניך. שפיל ואזיל – כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו. רש"י]
.
שיטה מקובצת:
"שפיל ואזיל בר אוזא. נראה כמו שפל ומהלך לדרכו ועיניה מטייפי ועיניו רואות מכאן ומכאן אם יש אוכלין ואף כן האדם הזה שנוהג עמו כסומא בארובה ולבו ועיניו צופין ומבינים לדבר. גאון ז"ל".

בניהו בן יהוידע:
"שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפין. פירוש רמז על ישראל שנקראו בשם עופות, אם יש להם מדת שפלות וענוה אז עיניהם תצפה לגאולה, דאין בן דוד בא אלא עד שיכלו גסי הרוח".

בסוף מסכת סוטה:
""משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא".
אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה [יש להגיה גרסת המשנה ולהסיר ענוה] דאיכא אנא [שיש אני. רש"י: דאיכא אנא – שאני ענוותן]".

בבא בתרא דף י' עמוד ב':
"יוסף בריה דרבי יהושע חלש [חלה] אינגיד [מת].
[אחר כך קם מן המתים] אמר ליה אבוה [אמר לו אביו] מאי חזית [מה ראית. בעולם העליון]?
אמר ליה עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה. [רש"י: עליונים למטה. אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה. ותחתונים למעלה. ראיתי עניים שהם בינינו שפלים שם ראיתים חשובים).
אמר ליה [רבי יהושע לבנו] עולם ברור ראית.
ואנן היכי חזיתינן [רבי יהושע שאל את בנו, אנחנו תלמידי חכמים כיצד ראית אותנו?]
אמר ליה כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם [כמו שאנו חשובים ונכבדים כאן כך אנו חשובים ונכבדים שם]".

מידת הענווה אין פירושה חולשה ומורך לב אלא יסודה באומץ לב ותקיפות הדעת. הראייה האמיתית של המציאות היא שמי שנמוך הוא זה שבאמת גבוה יותר וכל הבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו, כיוון שהוא קרוב יותר אל הבורא ואל האמת ושורש העולם, והשפע של האחרים בא להם על ידו. ולכן עניו אמיתי אין לו רק ללכת שפל כסומא בארובה, אלא הוא עניו באמת רק אם ענותנותו יסודה במה שעיניו רואות למרחוק לראות את הסדר האמיתי של העולם. וראייה זו היא היפך ממה שלכאורה רואות העיניים והיא היפך ממנהג הבריות ומצריכה ויתור על רדיפת הכבוד ונעשה שפל ונמוך בעיני הבריות, ודרושה לזה הרבה תקיפות דעת ללכת אחר הוראת השכל האמיתית ואע"פ שלא יהיה חשוב בין הבריות בעולם הזה.

3 תגובות to “עולם הפוך ראיתי”

  1. יעקב Says:

    חזק ואמץ מאמר מדהים כתוב בשפה כל כך יפה וברורה, יש לי כמה שאלות, הייתי שמח אם היית יכול להסביר לי את המאמר בעל פה ולא בכתב אם זה יתאפשר. אם תוכל ליצור אתי קשר במייל ..תודה מראש יעקב חסון.

  2. חסון גדעון Says:

    מאמר מדהים אני מעוניין לקבל מאמרים דומים

  3. התעלות מעל הטבע | אדם חי – האתר של ניר שטרן Says:

    […] https://gmara.wordpress.com/%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%9A-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%… […]

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: